יום חמישי, 26 בפברואר 2015

קצת על (אי-)הקשר בין הססמאות של מר"צ למציאות

  • כשאנחנו צועקים נגד הגזענות - אנחנו מדירים ערבים מהמודעות, מתעלמים מלהט"ב ערבים ומצפצפים על ערבים שחרגו מהשורה והתגייסו לצה"ל
  • כשאנחנו צועקים נגד חקיקה אנטי-דמוקרטית - אנחנו מעדיפים ליישם אותה בבג"צ
  • כשאנחנו צועקים נגד האלימות המשטרתית - אנחנו תומכים באלימות המפגינים (כמובן בתנאי שהם לא ימניים או דתיים רמחנא לצלן)
  • כשאנחנו צועקים נגד מונופול הגז - אנחנו מציעים דרדור של איכות הסביבה (ולא חלופה סבירה חס ושלום)
  • כשאנחנו צועקים נגד הכיבוש - אנחנו תומכים בדיקטטורה של אבו מאזן ומוכנים למחול לחמאס על התעללות באוכלוסיה הפלסטינית. פלסטינים מתים זה סבבה, העיקר שנוכל לרחוץ בניקיון כפינו
מר"צ יכלה להיות מפלגה מאוד נחמדה אם הייתה משתדלת, האמת העצובה היא שהדבר היחיד שהמפלגה הזאת עושה טוב, זה לפרסם שהיא פועלת למען ערכים נעלים, בעוד שהיא מצפצפת עליהם במקרה הטוב, ופועלת נגדם במקרה הרע.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

האם יש באמת קיצונים משני הצדדים בפוליטיקה הישראלית?

אני הפכתי הרבה פחות אופטימי בתשע השנים האחרונות, מתוך שלושת הסיכונים שציינתי אז , השלישי התממש במידה רבה וגם הראשון התקדם בצורה לא זניחה כלל...