עד 1992 כמעט לא היו הצעות חוק פרטיות כך שוועדת השרים הייתה רדומה. מה שקרה מאז זה שהאופוזיציה (בעיקר) מגישה הר של הצעות חוק חסרות תוחלת. התוצאה העגומה שהיא בכלל לא מנסה לקדם אותן ולכן כמעט תמיד אין תומכים מהקואליציה. במקרים הנדירים מאוד שהאופוזיציה באמת משקיעה, הוועדה לא מגיעה להחלטה בשל מתחים פנימיים - אני חושב שבכנסת הנוכחית אפשר לספור את המקרים הללו על כף יד אחת ועוד יישאר עודף.
הוועדה אכן מראה על בעיה אחרת - בעיית הנציג - חברי הכנסת לא טורחים לקרוא את אלפי הצעות החוק המיותרות בשל עומס וקל להם להעביר את האחריות למישהו אחר. אגב, ניסיון לשנות את המצב העגום בנושא במהלך הכנסת הנוכחית הוכשל ע"י חברי כנסת מהספסלים האחוריים (גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה) שטענו שהצהרות החוק הן החשיפה היחידה שהם מקבלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה