יום ראשון, 28 באוקטובר 2018

טראמפ ואנטישמיות

העלייה באנטישמיות היא רצופה מאז המשבר הכלכלי של 2008, אני שמח שטראמפ נתן לתקשורת תירוץ לשתף אותנו במידע הזה במקום להשתתף במאמץ להסביר ש"זה לא באמת קורה" ו"בטח לא באשמת הנשיא" כמו בתקופת אובמה. אולי פעם אפילו נזכה לתיאור קשור למציאות בנושא הזה ולא לריקוד על הדם.

לא התעצלתי וחיפשתי את התוצאות של שנה קודמת, שלא במפתיע אכן מדובר בהמשך מגמה. מה שמעניין הוא שהקפיצה בימי אובמה האחרונים הייתה גבוהה יותר (86% ברבעון הראשון של 2017) ובירידה יחסית מאז. אפשר לבחון גם את השנים הקודמות של אובמה ולראות שאכן מדובר באותו סיפור - עלייה הולכת ומאיצה.

 

יום שבת, 13 באוקטובר 2018

אנחנו תומכים בשלום – באמת!?

לא במקרה בחרתי בשלום כנושא האחרון של סדרת הפוסטים וזאת מכיוון שההתייחסות לפלסטינים בשטחים (לגבי סוריה ולבנון, אין שום התייחסות) היא התוצאה ההגיונית של היחס לגורמים אחרים.

למעשה, עד כמה שזה נשמע מוזר, השמאל בכלל לא מתייחס לפלסטינים כאל גורם בעל משמעות. היחס אליהם אמנם משתנה במהלך השנים אבל השינוי נע בין יחס המתאים לקיר ליחס המתאים לכלב.
 
העדות הבוטה ביותר היא ההתעלמות הטוטלית ממה יקרה אחרי אבו מאזן. בעוד כל הכוחות בשטחים מתייחסים לאבו מאזן כאל מת, השמאל עדיין מתנהג כאילו יהיה אתנו בעוד שני עשורים. ההתייחסות לפעולות הפלסטיניות בשטח נעשית רק במקרים שבהם אין ברירה אחרת. לרוב השמאל מסתפק בהצהרות נרגשות על שיתוף הפעולה הביטחוני המדהים של הרשות עם ישראל ומתעלם מהתרומה הכלכלית הנרחבת שלה לטרור.
 
האלמנט המרגיז ביותר לטעמי ומה שמוכיח את חוסר המוכנות להכרה בפלסטינים כבני אדם בוגרים היא ההתעלמות מההסתה. בעוד השמאל יודע להסביר שוב ושוב שהימין בישראל מתנגד לשלום, הרי אין שום התייחסות ולו השולית ביותר לשאלה האם ההסתה הפלסטינית מלמדת על כוונות מנהיגיו. מדובר בהתעלמות טוטלית, ששבירתה גורמת לזעזוע עמוק ולצרחות על ההעזה של הימין לחרוג ממקומו שהוא לספוג את האשמה שאותה לא ניתן להטיל על הפלסטינים מכיוון שאינם באמת בני אדם.
 
שלא במפתיע, אין שום מחשבה ולו מקרית ביותר כיצד ניתן לשכנע את הפלסטינים ששלום טוב להם. לטענת השמאל אפשר להסתפק בהצהרות שלנו שהשלום טוב להם, זה די והותר, הרי הם לא מסוגלים לחשוב עצמונית ואנחנו חושבים בשבילם. התוצאה היא שהתרומה של השמאל לתהליך השלום בשני העשורים האחרונים היא שלילית ובעוד שהוא אינו מקור הבעיה, הרי הוא תורם להתדרדרות ולא למניעתה כפי שהוא מנסה לטעון שוב ושוב.

יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

כמה מילים על שינוי אקלים

התחממות גלובלית 

היא ססמה בעיקרה. הסיפור איננו עליית הטמפרטורה לכשעצמה והיא נבחרה כסמל בדומה למפלס הכנרת. התוצאות של שינוי האקלים דומות בעיקרון יותר לחימום סיר על האש - תנודות חריפות יותר והמסת קרחונים בנקודות מקסימום

ההתחממות היא מעשי ידי אדם
אין מי שמכחיש שהאדם תורם להתחממות, אפשר להדגים זאת במעבדה - השאלה הגדולה היא מה שיעור ההשפעה האנושית. הרוב המוחלט של המדענים סבורים שמוטב להניח שאנחנו אחראים לכולה ולהתבדות מאשר הפוך
 
עליית הטמפרטורות
היא אמתית וכמוה גם מפלס הים. העניין מסובך הרבה יותר מציגים אותו בתקשורת ולכן לפעמים אפשר להיתקל בנתונים "המוכיחים ההיפך", הם לא. המגמה מאז שנות השבעים ברורה, זה לא אומר שתמיד חם יותר בכל מקום.

יום שני, 8 באוקטובר 2018

התקשורת וחזקת החפות

 חזקת החפות היא יסוד לכל שיטה משפטית נורמטיבית. היא חלה על כולם, גם על נווה ואפילו על נתניהו. לא לגמרי ברור לי כמה העיתונות משפיע על התארכות ההליכים המשפטיים, אבל אפשר בעליל לקבוע שהשפעתה היא שלילית. אפשר לבדוק כמה פעמים היו כתבות על הפגיעה באנשים בעקבות המיסמוס של חזקת החפות והתארכות הבלתי נסבלת של ההליכים. כאשר מחליטים שאנשי המשטרה והפרקליטות נבחנים בכמה הם מאשימים (או מזכים) את ראש הממשלה ולא בשירות לציבור - אי אפשר לבוא בטענות לאחרים.

יום שבת, 6 באוקטובר 2018

הגנה על המוחלשים!?

אחת ההצהרות האהובות על השמאל היא שמצביעי הימין הם אנשים שאוהבים שדופקים אותם. לכן עליהם להצביע לשמאל כדי שיגאל אותם ממצבם הקשה.
 
אין דרך מנומסת להגיד זאת אלא שמדובר בשקר נתעב. הדוגמה הטובה ביותר היא כנראה ההומואים שמצבם השתפר פלאים בשני העשורים האחרונים, עד כדי כך שמדיניות השמאל בחמשת השנים האחרונות כלפיהם היא ניסיון נואש להכניס אותם חזרה לארון. אמיר אוחנה למשל זוכה לנאצות בעלות אופי הומופובי מובהק רק מכיוון שהעז לחרוג ימינה והוא רק הבולט ביותר.
 
מצבן של הנשים מרגיז לא פחות. מבחינת השמאל הן חייבות להתיישר לפי סדר העדיפויות שנקבע להן (הדומה באופן חשוד לזה של גברי השמאל) וכשהן מעזות לחשוב אחרת הן זוכות לשלל כינויים "מחמיאים" ושוביניסטיים להפליא.
 
למעשה ניתן לחלק את יחס השמאל כלפי אוכלוסיות אלו לשניים - אוכלוסיות הנחותות ממנו עד מאוד, לדעתו, הזוכות לסלחנות מופלגת ללא דרישות (למשל הערבים), ואוכלוסיות נחותות רק מעט ממנו הזוכות לניסיון להחזיקן למטה. כפי שהדוגמאות לעיל מוכיחות, לעתים החישובים מוכיחים כמוטעים, אבל הלקח לא נלמד ולא מופנם.

סיקור משפט תחת סחיטה

אין דרך אחרת לתאר את הסיקור של משפט נתניהו אלא כמוטה וכמביך. מרבית כלי התקשורת לא מסקרים את האירועים ומעלימים באופן שיטתי את ההתפתחויות הלא ...