הדבר המרשים ביותר לטעמי בכל הדיון זאת ההתעלמות הבלתי אינטליגנטית מקיומו של הסחנה.
אני ביקרתי לא מעט בניר דוד והיה קשה מאוד לפספס את התורים הארוכים בכניסה
לסחנה (שאגב יושב על משבצת הקרקע של היישוב). למעשה, במשך כ-20 יום בשנה
המקום סגור בגלל עומס מבקרים והגישה ליישוב קשה מאוד.
ההשלכה לגבי ניר
דוד היא ברורה, כניסה חופשית פירושה שבכל פעם שייסגר הסחנה בשל עומס יוצף
הקיבוץ הנמצא בהמשך הנחל בעשרות אלפי הורים שבמקום לחזור פשוט ימשיכו עם
ילדיהם במורדו. או במילים אחרות התשתית של היישוב הקטן תוצף באוכלוסייה של
עיר קטנה שוב ושוב.
הטענות כאילו הקיבוצניקים ממציאים סכנה איומה שלא
קיימת הן מופרכות וניתן להתרשם מהן בקלות. אגב, זה לא מקרי שההפגנות נערכות
תמיד בזמנים שקטים, אחרת העיתונאים לא היו מצליחים בכלל להגיע למקום.
אם למישהו כל כך חשוב שהנחל בניר דוד ייפתח, הוא מוזמן לפצות את התושבים,
לשטח את היישוב ולהרחיב את הגן הלאומי. משמעות הדרישות הנוכחיות היא
שהתושבים ייאלצו לנטוש את היישוב לאורך כל הקיץ ולחיות באתר בנייה לאורך
החורף.