אין הבדלים רבים בין דוח הביניים של מררי שכתבתי עליו כאן לבין הדוח המלא. ההבדל היחידי הוא במידת הבוטות. הלכה למעשה, יש לראות את הדוח כסיכום של ההגנה במשפט, מכיוון שהדוח מודה בעשרות עבירות, רובן מהן בכמות סיטונאית, של כל הגורמים המעורבים.
הנרטיב המרכזי בדוח הוא שהחוק לא עודכן מאז 1988 ולכן המשטרה, בסיוע הייעוץ המשפטי והפרליקטות, "נאלצה" לחרוג מהחוק. זה פשוט שקר גמור ומוחלט - חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009 ותקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), תשע"ז-2017 שרלוונטיות ביותר לנושא הדוח פשוט "הועלמו" מהדוח ולא במקרה. במקרה של החוק הנ"ל, הממונה על יישומו כלל לא נכלל ברשימת הגורמים שהוועדה דיברה אתם, הגם שהוא גורם דרמטי ומרכזי בנושא הנדון.
הדוח מסביר שהוא מתעלם מאיך אוכסן המידע, מסביר שאין למשטרה שוב דרך לבדוק האם המידע אכן תקין, מבהיר שוב ושוב שכל המידע שמופיע בו הוא על בסיס דיווחים עצמיים, שאף אחד לא באמת טרח להגביל את אפשרויות המשטרה לאסוף כל מידע בלי פיקוח אפקטיבי.
את הסיכום של הדוח כי "לא היו חריגות" במצב בו הדוח מלא וגדוש בתירוצים לחוסר יכולת ולו מינימאלית לאסוף את המידע על השימוש בהאזנות סתר, יש לראות כבדיחה על חשבון הציבור.
לסיכום, הדוח אכן שימושי - יש לכתוב לו הקדמה המפרטת את העבירות שגב' מררי הודתה בקיומן בדוח ולהגיש נגדה כתב אישום על האישומים הנ"ל -הם מספיקים בשביל להושיב אותה בכלא עד יומה האחרון ויותר מכך.
