יום ראשון, 31 במרץ 2024

העם היהודי אינו מסוגל להתנתק מהמערב

הסיבה לכך היא פשוטה, הציוויליזציה המערבית נוסדה על אתונה וירושלים. ניתוק מהציוויליזציה המערבית פירושה שינוי דרמטי הדומה בעוצמתו לשיקום לאחר הרס בית המקדש השני.

פרט ליהודי אתיופיה ותימן (וגם זה חלקית) היהודים היו חלק מהציוויליזציה הזאת בשתי המאות האחרונות. למרות ההבדל בדת, אנחנו לא מדינה קרועה, או גבולית, אלא נמצאים די במרכז. זה כמובן תורם לריבוי המתקפות עלינו.

מי שחושב שאנחנו מסוגלים לערוק שוכח את הלקח של מפא"י, שניסתה נואשות לעשות זאת ונכשלה.

זה כמובן לא אומר שמצבנו יציב, המערב נמצא בשינוי עצום, שעיקרו ניסיון נואש משהו לחזור לימי אתונה. פוליטיקת הנעורות מזכירה, אולי במפתיע, את הדימוי של אתונה העתיקה (אגב, הרבה פחות את המציאות שהייתה מאוד שונה). גרוע מכך, בעוד אתונה הייתה דומה לאחרים (בעיקר להודו) ירושלים היא המקור (לפחות בדימוי, כמובן שחלקית במציאות) להבדלים.

היהדות התמודדה במשך כמעט אלפיים שנה עם דת עוינת שנולדה ממנה, אנחנו מעולם לא תהינו מה יקרה כשהיא תקרוס עלינו.

מה אפשר לעשות בנושא? האמת היא שמעט מאוד, אנחנו חיים בתקופה שתסתיים תוך עשורים בודדים בחורבן או באיחוד, ישראל היא לא יותר מחייל על לוח השחמט.

זה שהישראלים פרנואידים לא אומר שהם לא מאחורינו

 למה הישראלים בטוחים שכל ביקורת על ישראל נובעת מאנטישמיות? כי במקרים רבים, זה נכון.

קשה להתעלם מהרבה מקרים בהם סטנדרט כפול הוא הנורמה ולא החריג, כשמסתכלים על התגובות לסכסוך ישראל-חמאס. אנשים שלא שמו לב קודם לכן למספר ההרוגים העצום של פלסטינים במלחמת האזרחים בסוריה, פיתחו לפתע אובססיה למספר ההרוגים ברצועת עזה. יתרה מכך, מתעלמים לחלוטין מהזוועות שחמאס מבצע נגד עמו שלו.

דוגמה נוספת לפעילות חד צדדית היא הדיווחים על רעב. בעקבות דוח בודד של יחידת ההסברה של חמאס (תחת הכיסוי משרד הבריאות הפלסטיני), אותו ארגון שמשך תשע שנים התעלם מהרעב בתימן בגלל חוסר מידע, הצליח לדווח על רעב בצפון רצועת עזה. מאחר שהאו"ם מאמין שישראל רעה מטבעה, לא צריך שום הסבר נוסף על הדרך הייחודית ביותר שבה נטען שהרעב מתרחש.

הסבר אחר, אולי דק יותר, הוא שאנשים אלו הם פשוט גזענים עם ציפיות נמוכות. אבל כמובן, זה בשום פנים ואופן לא עומד בקנה אחד עם התירוץ המקובל של "זכויות אדם".

זה לא יכול להיות התירוץ לתקיפות נגד יהודים ברחבי העולם. תקיפות מילוליות ופיזיות כאחד הפכו לדבר שבשגרה. האמונה שכל היהודים נושאים באחריות למעשי ישראל היא אנטישמיות מובהקת. עוד סימן ברור לכך הוא השימוש התכוף בסמלים אנטישמיים, שרבים מהם מקורם בימי הביניים. הרעיון מאחורי זה הוא לאיים על התפוצה היהודית בעולם באמצעות התגובה למעשי ישראל.

המאמר המקורי (באנגלית).


---

1. בהחלט יש סיבות אחרות לבקר את ישראל, אני רחוק מלטעון שזה בלתי אפשרי. זה פשוט לא קורה מספיק.

2. אם רוב הביקורת לא הייתה אנטישמית, היה הרבה יותר קשה לתייג את כולה כך.

3. כרגיל, רוב המבקרים לא משתייכים לאף אחת מהקבוצות האלה. הם פשוט חוזרים על קריאות שנשמעות טוב בלי לחשוב עליהן.

4. לשם הסר ספק, זו לא קונספירציה ענקית אחת נגד היהודים או ישראל. מדובר בתופעה "רגילה", וישראל היא הקורבן של התנהגות "נורמלית" זו.

4. יותר מפריעה לי ההשפעה על האדישים מאשר השונאים עצמם. השורש של ההשפעה נובע משנאה.

יום ראשון, 24 במרץ 2024

גבולות מדומיינים: הטקטיקה המוזרה של מחיקת גבולות

ביקרתי בהודו בשנת 2015 לצורך עסקים, כחלק מדרישות הבקשה לאשרת עסקים הייתי צריך לציין את המדינות הגובלות בהודו. הופתעתי לגלות שצריך לכלול גם את אפגניסטן. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בגבולות שהמדינה מכירה בהם, אך בפועל אינם קיימים. מאז שמעתי טענות דומות לגבי גבולות ומדינות אחרות.

בשנים האחרונות, הטקטיקה המוזרה הזו של גבולות מדומיינים לקחה תפנית מוזרה אף יותר: העלמת גבולות. הוספתי כאן את המפה (מויקיפדיה) מכיוון שראיתי הרבה ניתוחים לכאורה של מלחמת ישראל-חמאס והמצב ברצועת עזה. 99% מניתוחי התומכים בפלסטינים, חולקים מאפיין משותף: הם מתייחסים לרצועת עזה דמיונית, ספציפית ללא הגבול עם מצרים.

אני זוכר את הוויכוח בישראל לפני הנסיגה מרצועת עזה לגבי גבול זה. בסופו של דבר, ישראל נסוגה גם ממנו, כדי למנוע כיתור של הרצועה. יותר מדי אנשים בעולם, כולל העיתונות הבינלאומית, מכחישים טענה זו, וטוענים שגבולות פשוט נעלמים אם הם לא משרתים את הסיפור שלהם.

המסקנה פשוטה: תוך כדי קריאת מחקרים על אזור זה, חפשו את המילה "מצרים" בטקסט. אם היא נעדרת, מדובר בתעמולה. 




יום שבת, 16 במרץ 2024

רוץ, שומר!

הבעיה: המתיחות בין ממשלות ארצות הברית וישראל נמצאת בשיאה. חילוקי הדעות בנוגע לסוגיות כמו הסכם הגרעין עם איראן, הסכסוך הישראלי-פלסטיני וההתנחלויות גורמים לקרע הולך ומעמיק בין שתי המדינות.

הפתרון: ג'ו שומר, סנטור יהודי-אמריקאי דמוקרטי מניו יורק, יתמודד על ראשות מפלגת העבודה הישראלית.

היתכנות:

  • תאריך סגירת הפריימריז במפלגת העבודה הישראלית הוא 1 במאי, והבחירות יתקיימו בסוף במאי.
  • לשומר יש מספיק זמן להתפטר מהסנאט של ארצות הברית, לעשות עלייה, להצטרף כחבר במפלגה ולהוסיף את שמו כמועמד למנהיגות.
  • בהתחשב במצב הבעייתי של המפלגה מצד אחד ובמורשתה הטובה מצד שני, בחירה כראש מפלגה תהיה קלה יחסית.
  • שומר ידוע בתמיכתו החזקה בישראל ובקשרים הדוקים עם פוליטיקאים ישראלים רבים.

יתרונות:

  • שומר יוכל לגשר בין ישראל לארצות הברית ולקדם שיתוף פעולה הדוק יותר בין שתי המדינות.
  • ניסיונו הרב בפוליטיקה ובממשל יהווה נכס אדיר עבור ישראל.
  • בחירתו של שומר תהווה אות ומופת לשיתוף פעולה יהודי-אמריקאי ותתרום לחיזוק הקשרים בין שתי המדינות.
  • לשומר תהיה אפשרות מעשית לנסות ולהדיח את נתניהו.

חסרונות:

  • שומר ייאלץ להתמודד עם אתגרים רבים, הן בישראל והן בארצות הברית.
  • ייתכן שיתקשה להסתגל למערכת הפוליטית הישראלית.
  • ייתכן שחלק מהציבור הישראלי לא יקבל את מנהיגותו.

סיכום:

ההצעה לשומר נועזת ונועזת, אך היא עשויה להוות פתרון יצירתי ויעיל למתיחות בין ארצות הברית לישראל. גורלו של רעיון זה תלוי בנכונותו של שומר לקחת את הסיכון ובמידת התמיכה שיקבל מהציבור הישראלי.

יום חמישי, 14 במרץ 2024

שפל חדש בטקס האוסקר

אני יכול לסכם את טקס האוסקר במשפט אחד: תנו לציד היהודים להתחיל.

בפעם הראשונה זה שנים רבות, נסבל אספסוף שחסם את הכניסה בעודו שר סיסמאות רצחניות, זמן מספיק כדי לעכב את הטקס.

סיכה, שעליה סמל ידוע שנועד להלל הריגת יהודים, הוצגה בגאווה כסמל שלום. בטקס בו מניעת ניכוס תרבותי הפכה לעדיפות עליונה בשנים האחרונות, אף אחד מהמארגנים לא חשב שזה מספיק בעייתי כדי להתנצל. הטענות שלסמל הזה תהיה משמעות אחרת עבור רצועת עזה מגוחכות מכדי להפריך אותן. אני, למשל, זיהיתי את הסמל של הלינץ' בפחות מדקה, והכיסוי שלו בדם לא מטשטש אותו.

הנאום של יהודי, שניסה להכתיב לכל היהודים איך לחיות, היה מכוער לכל הפחות. סליחה, אבל עד כמה שאני יודע, היהודים לא חיפשו את ההוראות שלו. הנאום דמה, יותר מכל דבר אחר, לווידוי של קומוניסטים המתחננים על חייהם על ידי האשמת חברים אחרים.

לכן המסר של הטקס היה ברור מאוד, לא קריאה לשלום כפי שמארגניו טוענים לשווא, אלא קריאה לחמאס - תמשיכו במלחמה, אנחנו תומכים בכם. קבלת הפנים החמה מצד אויבי ישראל, גם אם לא הזכירו ישירות את הטקס "הטמא", הייתה אמור להבהיר לכל מי שטרח להקשיב.

יום שלישי, 12 במרץ 2024

כן, יש גם פמינסטיות מדומות, למה לא?

ההפתעה מקיומן היא מגוחכת, לנו היה נוח להתעלם מההתנהגות שלהן כל עוד היה מדובר בעזתיות. שלטון חמאס הפך אותן לאזרחיות סוג ב', אבל כל הפמינסטיות המדומות הללו שתקו.

ה"פמינסטיות" הללו לא צייצו כאשר בוטל החוק נגד הכאת נשים, שתקו כאשר נערות נוצריות נחטפו ונאנסו, לא השמיעו הגה כאשר חמאס התעלל מינית במפגינות (ואז דיווח לחמולות שלהן שהן הפרו את כבוד המשפחה בשביל שיוציאו אותן להורג) ואני יכול להמשיך.

אני רואה בהפתעה מהתנהגות "הפמינסטיות" חלק מהקונספציה, אנחנו התעלמנו מהתגובות ממעשי חמאס בעזה ולכן מופתעים מכך שממשיכים באותו קו כשהם מופנים נגדנו.

אגב, התפיסה לפיה האידיאולוגיה הפמינסטית חסינה משום מה לזיופים כאלו היא פאטרכלית. נשים יכולות להיות מטומטמות בדיוק כמו גברים.

יום שני, 11 במרץ 2024

מאחורי הקלעים של מהומות המזון ברצועת עזה (עם ובלי מרכאות)

נתחיל מהצד החיובי של הפוסט הזה: נכון לעכשיו, אין רעב ברצועת עזה, וכל ה"ראיות" לכך שקריות.

מהומות מזון מזויפות מתרחשות בדרום הרצועה, שם אנחנו עדים לסכסוך פלילי בין חמולות פשע - בעלות היסטוריה ארוכה באזור - לבין חמאס, שכבר הפגינה מאפיינים מאפיונרים לפני המלחמה.

בצפון הרצועה המצב גרוע יותר, שם ישנן מהומות מזון אמיתיות. לכן, למרות שאין רעב כרגע, התושבים צופים שהוא יגיע בקרוב. זה מעיד בבירור שיש בעיה, למרות שאני לא בטוח האם הם חוזים נכונה.

זאת לא תוצאה של טעות: חמאס משתמשת בדרום הרצועה כמסווה כדי להרוג נהגי משאיות סיוע, בעיקר אלו שמסרבים לתת לה את האספקה, מאז שאונר״א הפסיקה לשלוח נהגים בתחילת פברואר. למעשה, חמאס מנסה לחסום את הגעת הסיוע לצפון במטרה לגרום שם לרעב, ובאמצעותו ללחוץ על ישראל להיכנע. למרות שהרציחות מתפרסמות באופן פומבי, כמעט אף אחד לא מחבר את הנקודות.

המאמר המקורי שלי (אנגלית) 


---

כמה נקודות נוספות:

  1. אני לא מבין איך אנשים מסוימים קיבלו את הרעיון שהפוסט הזה, שמדבר על "מהומות מזון אמיתיות", מתעלם מהבעיה ההומניטרית.
  2. התמקדתי באוכל כי קל יותר למדוד את זה, המצב דומה גם בדברים אחרים, כמו תרופות.
  3. הרבה ארגונים בינלאומיים פשוט מצטטים את חמאס, כך שהם לא תורמים שום דבר לראיות.
  4. כתבתי את הפוסט לפני שבוע, והפחד שלי מנבואה שתגשים את עצמה מתגשם. זה אומר שהבעיה ההומניטרית מתפתחת למשבר הומניטארי.
  5. העובדה שהאשמה מוטלת על חמאס (ואונר״א) לא אומר שהבעיה פחות חמורה, אלא להיפך. משברים הומניטאריים שנגרמים על ידי ממשלות מקומיות נוטים להיות גרועים יותר מאלה שנגרמים על ידי גורמים חיצוניים.

---
הנ״ל תואם בעיקרו את הגרפים בסקר של שאקאקי, שמצביעים על מצב קשה אבל לא קטרוספלי.

---
השקר על אונס נשים פלסטיניות על ידי חיילי צה"ל במהלך הפשיטה על שיפא חשף את העובדה שדיווחי הרעב ההמוני הם (עדיין?) לא נכונים. אלפי פלסטינים, שהאמינו בשקר הזה, ברחו דרומה – מספר גדול מספיק כדי לגרום לאל-ג'זירה ולחמאס לחזור בהם מהטענה. השקר הזה התייחס לאותו הזמן ולאותו האזור בו אמור היה להתרחש הרעב ההמוני לכאורה. מכאן, שלתושבים המקומיים יש את היכולת והרצון לעזוב את האזור כשהם נתקלים באיום גדול מדי על משפחותיהם. אני מקווה שאף אחד לא רואה ברעב כזה איום קל.

יום שני, 4 במרץ 2024

איך הכלכלה משפיעה על סיקור הסכסוך

תארו לעצמכם שיום אחד אתם שומעים את ה-NYT, ה-BBC, ה-CNN ועשרות כלי תקשורת נוספים מכריזים שהם מתחילים לכנות את המלחמה באוקראינה "מבצע צבאי מיוחד" מכיוון שהם החליטו להשתמש כמעט אך ורק בכתבים רוסים כדי לשמור על ביטחונם. באותיות הקטנות תוכלו למצוא את הסיבה - המלחמה ארוכה מדי ולכן הם צריכים לקצץ בעלויות.

מוזר? בלתי נתפס? אז למה ברצועת עזה ובגדה המערבית התנהגות זו נחשבת נורמלית? מדוע באזורים שבהם דירוג חופש הביטוי דומה לרוסיה (הגדה המערבית) וצפון קוריאה (רצועת עזה), הרעיון להשתמש בכתבים פלסטינים מקומיים, פשוט משום שהמשכורות שלהם נמוכות בהרבה מישראלים, לא נחשב ראוי לציון? כיצד בדיוק, העובדה שמסתמכים אך ורק על כתבים מצד אחד, לא מעוררת חששות לגבי הטיה? איך מתעלמים מההתנהגות המקובלת של ענישת כתבים אלו במקרים הנדירים שבהם המעסיק שלהם מפרסם מאמר כלשהו שאיזשהו ארגון פלסטיני רואה בו פרו-ישראלי מדי. התירוץ שהכתבים הם מקצועיים הוא, כמו הדוגמה בתחילת המאמר, פשוט מגוחך, הם בני אדם.

התקשורת הבינלאומית מודעת למצב הזה, אחרי הכל, היא מספקת את המידע עבור דירוגים אלו, משתמשת בצעדים משפטיים כדי להציל את הכתבים וכו'. במקום לשתף את הבעיות האלו עם הצרכנים שלהם, הם מעמידים פנים שהדיווחים שלהם בלתי תלויים לחלוטין, "שוכחים" לציין מי עושה את רוב העבודה ומה ההשפעות על התוצאה הסופית.

חשוב לציין שההשפעה אינה רק כאשר המידע נאסף על ידי כתבים פלסטינים, המצב מגביל את שיתוף הפעולה האפשרי עם ישראלים לשמאל הרדיקלי ומגביל אותו למעשה לרשימה קטנה מאוד (כתריסר עיתונאים). כל שיתוף פעולה מחוץ לה, מסכן את היכולת של ארגון התקשורת להמשיך לסקר את הסכסוך.

יתרה מכך, עקב נקודות מבט דומות של ארגונים בינלאומיים אחרים, המידע שהם מספקים סובל מאותה בעיה - הם צריכים לבחור בין עמדה פרו-פלסטינית לבין גירוש מהאזור. שימוש במידע שלהם על ידי העיתונות לא עוזר לצמצם את ההטיה כלל במקרה הטוב, ובמקרים רבים רק מחריף אותה.

לכן, כאשר אנו רואים "חקירה עצמאית" של העיתונות לגבי כל נושא בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הצעד הראשון צריך להיות בדיקת סוף רשימת העובדים שהיו מעורבים. במקרים רבים הם חשובים יותר מאשר הצוות המוזכר בתחילת המאמר.

המאמר המקורי באנגלית

---

כמה נקודות נוספות:

1. הקישורים החסרים הם פיצ׳ר ולא באג. אני מעודד אתכם לאמת את המידע בעצמכם, כך שלשים קישורים יהיה מגוחך.

2. יש לי נקודת מבט משלי לגבי המלחמה באוקראינה, אבל המלחמה בין ישראל וחמאס הזכירה לי כמה קשה לספר הרבה על אירוע כזה בלי יותר ידע ממה שיש לי.

3. שימוש דומה כמעט אך ורק בכתבים ישראלים היה נותן תוצאות טובות יותר מכיוון שישראל היא דמוקרטיה, ובכל זאת, התוצאה תהיה מוטה, פחות אבל עדיין.

4. הפער הכלכלי העצום הוא בעיקר תוצאה של בחירות פלסטיניות, סביר להניח שאכתוב פוסט על אחת מנקודות ההכרעה שבהן בחרו לא נכון.

5. הפוסט הזה מתאר את התוצאה של התפתחויות אחרות. כפי שאנו יכולים לראות בדוגמה של המלחמה באוקראינה, כאשר זה נוגד את האידיאולוגיה שלהם, העיתונות הבינלאומית מוכנה לשלם את העלויות הנוספות.


מאיפה המחשבה שהפסקת אש עכשיו תוביל לשלום?

עד כמה תומכי "הפסקת אש עכשיו" מאמינים שזה יוביל לשלום? אני סקרן לגבי התחזית שלהם לעתיד, בהתחשב בכך ששני הצדדים הצהירו בפומבי שהם י...