הפרק של עושים משפט: האמת מאחורי פסילת חוקים בבג"צ מתחיל באמירה בלתי נכונה בעליל - אטילה שומפלבי מגיב בצורה לא נעימה לביקורת שאינה משבחת את הפרקים של הפודקסט.
בנושא בתי הכלא הפרטיים לא רק שאין דיון רציני בשאלה המרכזית שהחלטת בג"צ הזאת מציבה - סמכות (על קביעת מדיניות הכליאה) ללא אחריות (על מימושה) אלא שגם נאמר שקר מטופש לחלוטין - החוק החריג בפירוש את החלטות השחרור המוקדם והכנסה לצינוק מסמכות הזכיין - למעשה הפסיקה קבעה שהחרגה זו איננה מספקת - ומשכך השימוש דווקא במקרים הללו כהעברת סמכות שלטונית לגורם פרטי היא פשוט טמטום.
בג"צ אמנם לא פסל לכאורה את חוק איחוד משפחות אולם הוא טורח לרוקן את החוק ממשמעותו. בניגוד לנטען בפרק, בג"צ למעשה לא קיבל את טענת המדינה כי אין לה אפשרות לבצע בדיקה - תחילה דחה אפקטיבית את החלת החוק (שהוא הוראת שעה שמחוקקת כל שנה) על ידי קביעה שכל מי שהחל בהליך יכול להמשיך בו, לאחר מכן טרח לחדש את ההשהיה המעשית הזאת לאחר כל תיקון בחוק, וכאשר בשנים האחרונות לא תוקן החוק, בג"צ דרש מהמדינה להביא נתונים שיבהירו כי החוק לא דרוש מכיוון שאיננו מיושם למעשה (בשל פסיקותיו שלו...). כך שהחוק הזה הוא דוגמה נגדית נהדרת לטענה שהפרק מנסה לטעון - בג"צ לא רואה את החוק כמחייב בשום צורה שהיא והריסון לכאורה בפסילת חוקים הוא אשליה, בג"צ פשוט מעדיף לרוב לא להתעמת ולאיין אותם במקום.
בניגוד לרושם שאפשר לקבל מהתקציר, נושא פסילת החוק לשלילת קצבת הכנסה ממי שהוא בעל רכב נידון בקצרה, תוך התעלמות מביכה מכך שהחוק לביטול נתקע בצנרת בשל פסיקות אחרות של בג"צ, ולפיכך בג"צ "נאלץ" להציל את המצב שתרם רבות להיווצרותו.
את הדיון בנושא גיוס בני הישיבות אפשר לסכם בקצרה - אטילה מציג תפיסה של בוז גמור לאפשרות שהכנסת תקבל הכרעות ערכיות, והטענה שהוא מציג היא שאם הכנסת מקבלת הכרעה שגיוס בני הישיבות יקודם בצורה אחרת מכפייה, בית המשפט העליון חייב להתעלם ממנה. דברים דומים אמורים גם בנושא המסתננים שנידון בחטף.
אם לא די בכל אלו, התזה המרכזית של הפרק היא שמדובר לכאורה במתמטיקה, בג"צ מחבר את כל ההצדקות מצד אחד ואת כל הפגיעות מצד שני ובודק מה גדול ממה. אין שום רמז כלשהו בכל הפרק לכך ששני הצדדים של המשוואה לכאורה נקבעים בצורה ערכית ולכן אין לשופטי בג"צ שום יתרון שהוא על חברי הכנסת בפסיקתם, למעשה בהתחשב בצורה שבה מתנהלים הדיונים בבג"צ (ללא דיוני הוכחות) ספק רב אם יש להם יתרון כלשהו על האדם ברחוב. באופן משעשע למדי, מי שעוקב בקפדנות אחרי הפרק מגלה שאם כבר מדברים על פעולות מתמטיות, השוואה יותר הגיונית היא דווקא לכפל ולחילוק, כשפעמים רבות המספר הנדון הוא אפס ולכן החישוב חסר משמעות.
לסיכום, אני מסכים עם המשפט האחרון של התקציר, מדובר בפרק חובה לכל מי שרוצה להבין על מה הוויכוח סביב השינויים המתוכננים במערכת המשפט. למרבה הצער, הוא (כמו כמעט כל הפרקים של הפודקסט) מאוד משכנע, רק לכיוון ההפוך בדיוק ממה שהמשתתפים בו התכוונו- אם זאת הרמה המרבית שטיעוני המתנגדים מסוגלים להגיע אליה, כנראה שבאמת אין להם שום טיעון רציני והערכתם את הציבור כבור היא השולטת.
