אחרי 20 שנים לערך חזרתי להסתובב באזור התחנה המרכזית בתל אביב.
כמה שהמצב היה גרוע אז, הוא גרוע יותר היום. התחנה שהייתה ריקה ברובה אז ריקה אפילו יותר היום. אפילו מרכז האוכל כמעט ריק ממסעדות.
כמות הקבצנים והמסוממים גדלה אף היא. העירייה פתחה בית ספר באזור אולם משום מה מישהו בעירייה חשב שאם התלמידים שחורים אזי לא צריך לדאוג להם לדרך נורמלית הביתה והם יכולים לרוץ על המדרכה ולדחוק את ההולכים ושבים לכביש.
נראה גם שבעיני עירית תל אביב שמתגאה במאבק נגד רוכבי הקורקינטים האזור לא שייך אליה.
היה עצוב להאזין למירב מיכאלי, מכיוון שהיא באמת מאמינה בכך שכסף צומח על העצים.
כמעט למותר לציין שגברת מיכאלי גם שיקרה כמעט בכל מילה שהקדישה לפועלה במשרד התחבורה (הדבר הנכון שאמרה היא תחנוך את כביש 16). למשל, היא לא ביצעה שום שינוי בעל משמעות בתוכנית הפעולה של משרד התחבורה שטענה כי לא הייתה קיימת בכלל .
את החלק הקומי בפרק מילאה ההשוואה העצמית המגוחכת לגולדה מאיר. לגולדה הייתה הבנה של המציאות ולכן הביטוח הלאומי לא הוקם ב-1948 והיה מוגבל בהרבה בזמנה מאשר היום.
אני עובד בהייטק ונוסע קבוע בתחבורה ציבורית.
לתדהמתי גיליתי שמשרד התחבורה מתכוון להעלות את התעריפים שלי ב-20% ורק המהומה שנוצרה אפשרה הודעה מוקדמת. לפי משרד התחבורה הרי הוא יהיה הראשון להצליח לעודד שימוש במוצר מסוים באמצעות העלאה דרסטית ומהירה של מחירו. תוך טענות מגוחכות על נכונות להקשיב לציבור.
לפיכך אינני יכול אלא להסיק שמדובר בהמשך הניסיונות של המשרד לשכנע אותי לעבור לרכב פרטי הכוללים עד כה - סגירות חוזרות ונשנות של רכבת השרון (שהייתה ועדנה סגורה בתירוצים שונים ומשונים רוב השנתיים האחרונות), סגירת התחנה המרכזית החדשה בעפולה ביום שישי בשעות בלתי סבירות בעליל וכו'.
למותר לציין שמרבית הנוסעים שאני נתקל בהם בנסיעות ברכבת, לא שכן בנסיעות באוטובוס להורי הגרים בצפון, יסבלו הרבה יותר מהעלאת התעריפים הזאת ומדובר למעשה בניצול ציני של האוכלוסיה הענייה ביותר בישראל, שהיא מרבית הנוסעים בתחבורה הציבורית.
קשה לדעת האם הממשלה לא להוטה לדווח, התקשורת מפשלת או שניהם, אבל התיאור של "אין הקלות בסגר" פשוט שקרי:
א. שעות הפעילות של התחבורה הציבורית הוארכו
ב. הגבלת המרחק על הפגנות מבוטלת בלי ניסיון להאריך אותה
ג. בוטלה מגבלת המרחק על משתתפים בחתונה
ויש עוד כמה. על השאלה אם זה טוב או רע אפשר להתווכח אבל זה בעיקר מכוער.
באופן אבסורדי לחלוטין משרד התחבורה והבטיחות בדרכים דורש ממני לקנות סלולרי יקר בשביל לטעון רב קו או אפילו לברר את הערך הצבור שיש לי. במקום לאפשר, כמו כל גוף נורמלי, להקיש את מספרי הזיהוי שלי ושל הכרטיס או להעלות צילום שלו, אני צריך לקנות סלולר עם nfc, לקנות קורא כרטיסי בטכנולוגיה לא רלוונטית או להגיע פיזית למקום נוסף. אני פניתי לפני כשנתיים בנושא, למותר לציין שלא קיבלתי תשובה רצינית (אנחנו צריכים לרשום על הכרטיס, לחנויות אפשר להגיע עם הכסף כבר באתר, אבל לא לאוטובוס... הגיון צרוף). בעברית פשוטה, משרד התחבורה מתעדף את העשירים על פני העניים והמצב אגב לא ישתנה גם אחרי המעבר לתשלום בסלולר שמתעכב, בלי שום הגיון שהוא כבר שלושה חודשים.
היא בעיקרון רעיון טוב לדעתי אבל מרבית התומכים מתעלמים למרבה הנוחות מכמה חלקים פחות נוחים:
א. כמות הנוסעים הפוטנציאליים קטנה בהרבה מאשר ביום חול. משמעות הדבר שהפעלת אוטובוסים, פרט לקווים ספורים, היא בזבוז כסף כאשר צריך לבחור בין סובסידה ענקית עם תדירות נמוכה או אוטובוסים ריקים בשל תדירות אפסית.
ב. אין מספיק נהגים, ולמעשה אין דרך מהירה להגדיל את מספרם. מי שמציע תחבורה ציבורית בשבת מוזמן להסביר איזה קווים הוא מציע לקצץ במקום
ג. מי שעקב אחרי מחאת האפודים הצהובים בצרפת יודע שהתחבורה הציבורית בכל ימות השבוע בצרפת הושגה במחיר צמצומה לאפס למעשה מחוץ לערים הגדולות. אם מישהו תומך בכך, הוא מוזמן להציג כך ולא לספר סיפורים על משפחות שיטיילו בתחבורה ציבורית.
ד. גם היום האוכלוסיה הערבית מיוצגת בצורה לא פורפוציונלית בקרב נהגי האוטובוסים, מי שמספר סיפורים על גיוס נהגים לא יהודיים פשוט מברבר.
ה. הסטטוס קוו כולל מוניות שירות בגודל מיניבוסים. באופן מרשים למדי התומכים לא פועלים להגדיל את מספרן, הגם שמדובר בפתרון זמין מיידית וכאמור הטוב ביותר כמעט לכל הקווים
בסך הכל, המסקנה המצערת שלי היא שתמיכה באוטובוסים בשבת נועדה יותר בשביל "להראות להם" מאשר לפתור בעיה שאכן קיימת.
שיעור התעסוקה בישראל גדל ב-10% בעשור האחרון וזה בלי לקחת בחשבון את הירידה באבטלה. למעשה, ישראל מתקרבת לממוצע של ה-OCED.
לתומכים בתחבורה ציבורית בשבת, יש לי רעיון לניסוי מרתק - להגיע לתחנה מרכזית עפולה בשישי לפנות ערב ולבשר לממתינים כי האוטובוס הבא יגיע עוד שעתיים וייקח לו להגיע שעתיים עד לטבריה. אני משוכנע שיתקשו למצוא מישהו שיסכים להמתין,
זה מה שתמר זנדברג מציעה בתור "פתרון לתחבורה ציבורית בשבת" ש"נחוץ במיוחד לתושבי הפריפריה". מי שרוצה להיאבק בשביל שהילדים של עשירי רעננה יוכלו לנסוע לים בשבת במחיר של אוטובוס בתמורה לאלפי נהגים שייאלצו לעבוד שבעה ימים בשבוע ולצמצום של התחבורה הציבורית לפרפריה מוזמן להיאבק על כך - רק שלא יציג לנו את העניין כמאבק חברתי, זה פשוט פתטי.
בעקבות סקר מכון סמית: 74% מהציבור רוצה אוטובוסים בשבת:
"כך עולה מסקר חדש שערך מכון הסקרים סמית עבור עמותת עמותת חדו"ש לחופש דת ושיוויון" - כלומר מדובר בסקר הדומה לסקר הצבעה שנערך עבור הליכוד - חוסר אמינות טוטלית. ממצאי הסקר נקבעו מראש על ידי המזמין, הערך של הסקר במקרה הזה הוא אפס גמור, גם אם הם עורכים אותו 10 שנים. הסיבה? הרוב המוחלט של המתנגדים לא יענו לסקר שהוזמן על ידי חדו"ש.
אפשר להבין זאת מההסברים של הסוקרים לאחר מערכת הבחירות האחרונה שההסברים שלהם תקפים גם כאן. יש יחס ישיר בין הסיכוי שאדם לא יענה לסקר (או ישקר בו) לבין המאפיינים שמקושרים להתנגדות לתחבורה ציבורית בשבת, בראש ובראשונה מידת הדתיות. כשהסקר נערך מטעם ארגון ידוע לשמצה כמו חדו"ש, וזה היחס אליו בקבוצה הדתית שלא לדבר על החרדית, סיכויי המענה, שלא לדבר על מענה אמתי, קרובים מאוד לאפס, פשוט לא רוצים לשתף פעולה בצורה כלשהי עם ארגון שהמטרה שלו היא קעקוע הזהות היהודית של המדינה, מתוך הנחה שהוא בלאו הכי לא מתעניין בתשובות.
יש לציין כי השקרים בסקר הבחירות נבעו מחוסר אמון בתקשורת, פה מדובר במקרה חמור יותר של ארגון בעל אג'נדה אנטי דתית ברורה - הסיכוי שיתקבל מענה רציני הוא קרוב לאפס. רוב האנשים מניחים הנחה מוטעית, שאם הם לא יענו הסקר לא יפורסם, האמת שונה, לפי העדויות של הסוקרים סקר שבו יש מענה של 10% נחשב לסקר בעל אחוזי מענה גבוהים.
הבעיה הספציפית בסקר הזה היא שהשאלה קשורה ישירות לסיכוי התשובה, אנשים דתיים יסרבו ברובם הגדול לענות, כך שהסוקר ימשיך לחפש אנשים מתאימים לפרופיל עד שיקבל דתיים שיענו והסיכוי לקבלת דתיים חריגים גדל דרמטית.
הספקנים מוזמנים לפנות לחדו"ש ולבקש מהם את הנתונים הגולמיים, אני די בטוח שלא יקבלו ואם כן, הם יהיו דומים לתיאור שלי הנ"ל.
אם נהיה רציניים לרגע - אם זה היה קשור להיגיון הבריא, הקרן החדשה לא הייתם בעסק; אם הייתה חושבת שיש סיכוי להגיע לתחבורה ציבורית בשבת, גם אז לא הייתה בעסק. אני מבין שמשלמים לקרן טוב בשביל לעורר מהומות, אבל לא נמאס לה רק לגרום לנזק למטרה שלשמה היא נכנסת לעניין מלכתחילה? אולי פעם אחת הקרן לעשות תנסה מועיל, למשל לארגן הפגנה בעיריית תל אביב שתגיש סוף סוף את הבקשה לתחבורה ציבורית בשבת? אני יודע הקרן עלולה במקרה כזה לאבד את המימון של העובדים שלה, אבל בכל זאת, זה שווה ניסיון.
צר לי, אני לא רואה סיבה הגיונית למה ההורים שלי שגרים בפריפריה (ולא יופיעו בשום תכנית של תחבורה ציבורית מצומצמת) יהיו צריכים לסבסד בצורה מסיבית את נערי רעננה שרוצים לנסוע לים בשבת. ההצגה החברתית היא רמאות במצב הזה - זנדברג רואה את הנערים מרעננה שייסעו לים בזול, הערבים מאום אל פחם שגם יסבסדו את הנערים הנ"ל וגם ייאלצו לעבוד 7 ימים בשבוע שקופים מבחינתה.
המת"צ נסגר בגלל חוסר מוכנות של האזרחים לציית לתמרורים. זה בהחלט חלק ניכר מהבעיה עם תחבורה ציבורית, שהאוטובוסים שנסעתי בהם היום תקעו את כל התנועה מכיוון שמישהו החליט שתחנת האוטובוס היא מגרש חניה. הגיע הזמן שגם הנהגים האחרים והולכי הרגל יפנימו שהאשמה לא מוטלת בלעדית על הממשלה (לא שחסרה לה אשמה בנושא)
