מי שינסה להבין זאת מהתקשורת יגלה שלמרבה הפליאה לא ניתנת התשובה.
אם לומר זאת בקיצור, ככל שהמתקפה כלפי שקד פרועה יותר כך כנראה תמיכתו של התוקף בנווה הייתה עזה יותר.
נווה נבחר בזכות של ארבעה גורמים עיקריים - המחנה האקביסטי, מחנה השמאל, שופטי בית המשפט העליון והתקשורת. באופן מעורר התפעלות, מתברר כי לאף אחד ממאמרי המערכת המשתפכים של הארץ, מכתבות ההערצה של דה מרקר, ומהידיעות הפותחות המתלהבות של חדשות שתיים לא הייתה לו והשפעה ולו הקטנה ביותר על בחירתו לראשות הלשכה. צניעות שמתחרה כנראה רק בתמר זנדברג שהתגאותה בפעילותה לבחירתו כנראה נמחקה בדעיבד.
האלמנט המגוחך ביותר הוא ההלם שלהם מכך שהימין מסתפק בביקורת על שקד ולא נסחף כמוהם לניסיון נואש לטהר את עצמו מהעלאת נווה לעמדת כוח על ידי הסתה מעוררת גועל כלפיה.
אני מאוד לא אהבתי את הברית נווה-שקד בגלל סיבות של שקיפות ולכן אני כנראה קהל היעד של המתקפה, למרבה הצער, ולא בפעם הראשונה, מתברר כי המחנאות היא מעל הכל.
