מר"צ ותחבורה ציבורית בשבת

כרגיל אצל מר"צ יש התעלמות מפרט שולי - מי ינהג? כל עוד אין פתרון לבעיה (ונראה שמר"צ לא להוטים לאמץ את הפתרון האסטוני - דחיקת המיעוט הרוסי לעבודה הזאת ע"י חסימת כל השאר) כל ההצהרות הנרגשות להרחבת השירות הן בבל"ת. בעיית הנהגים היא חמורה מאוד וגם היום היא הגורם המגביל ביותר את הרחבת התחבורה הציבורית אבל זנדברג מדמה את שלושת הקופים בנושא.

 

בתחבורה הציבורית חסרים 20% מהנהגים הדרושים והאחוז אמור להעלות (בשל יציאה לפנסיה) ל-33% תוך חמש שנים. הצעה להרחיב את השירות בלי להציע פתרון לבעיה הזאת היא עבודה בעיניים.

 

בהתחשב בדרישות הגיל ההצעה להכריז על התחבורה הציבורית כעבודה מועדפת לא ממש עובדת. הנקודה איננה מה ניתן ומה לא ניתן לעשות אלא העובדה שהתגובה היחידה היא של זנדברג אי פעם בנושא הזה הייתה תקיפה של דב חנין שהוא מפריע לה כשהוא מזכיר אותו. קודם כל שתציע הצעה איך שומרים על הקיים לפני שהיא מפליגה בהצעות אחרות. עד אז, צריך להתייחס לכל ההצעות שלה בנושא תחבורה ציבורית כעבודה בעיניים.

משכורת ראש הממשלה=ישראבלוף

המשכורת של ראש הממשלה היא ישראבלוף טיפוסי. המשכורת נמוכה והמיסוי על המכונית המשוריינת אבסורדי אבל החזר ההוצאות ענק (ומעודד שחיתות) בשביל שהצמודים אליו לא ייהנו מהעלאה. אצל השרים הבכירים המצב פחות קיצוני אבל עדיין מגוחך. אפילו אצל חברי הכנסת אפשר לחשוב על סידור מחדש הגיוני יותר (כולל העלאה ניכרת של המשכורת) של הכסף שניתן להם במקום הישראבלוף הנוכחי.

 

וכן, אני מחשב את ההוצאות שהמדינה מממנת לו ולאשתו כחלק מהמשכורת. גם בהנחה שרובן קשורות לתפקידו, כאשר אדם לא מממן את הבגדים שהוא לובש, הוא מוציא פחות, מדובר בשווה כסף שהמדינה ולכן צריך לחשב כחלק מהמשכורת.

 

דתות גורמות למלחמות?

הטענה שהדתות המונותאיסטיות הן מקור כל הסכסוכים בעולם לא עומדת במבחן המציאות. פרט אולי למאה הראשונה של האיסלאם, יש להן נטייה להקטין את רמת הסכסוך בשל יצירת מחנה משותף. השוואה למזרח אסיה או לאמריקה הפרה קולמבאנית מצביעה היטב על התוצאה הממשית. לדעתי הטוענים מבלבלים את הסובב והמסובב, הדת נקלעת לסכסוך (איראנים-ערבים למשל) ולא גורמת לו

מלחמות העולם לא היו בין דתות, ההיסטוריה של מלחמת שלושים השנים היא מוכיחה היטב שהדת הייתה התוצר ולא הגורם (יש לשים לב לפעילות רוסיה האורתודוקסית). האינקוויזיציה לא קשורה למלחמות - היא הוקמה נגד הקתולים פנימה. יותר מסעות צלב נלחמו נגד קתולים מאשר נגד כל דת אחרת. נושא השיעים-סונים כמעט לא משחק תפקיד היום, האיראנים מנצלים סכסוכים בין הסונים (אש"ף-חמאס למשל) יותר מאשר כל דבר אחר.

מסע הצלב נגד הקתרים היה מלחמה שהתנהלה אמנם בכסות דתית אבל למעשה הייתה תירוץ להשתלט על שטח של אראגון. הקתרים נכפו לחזור לקתוליות והאינקוויזיציה נועדה נגדם (בדומה למה שקרה ליהודים בספרד). אין ספק שיש מקרים שבהם הדת היא עילת המלחמה (מסע הצלב הראשון למשל) אבל מדובר במיעוט קטן מהמקרים. האוונגליסטיים לא פותחים במלחמה ולא שחסרות להם הזדמנויות. המלחמה בין השיעים והסונים היא חלק קטן מעימות כל בכל בתוך האיסלאם שחלקו חופף במקרה לפילוגים הדתיים. 

בקצרה בחינה השוואתית לא רק שאינה תומכת בטענה שדתות גורמות למלחמות אלא ההפך הוא הנכון.

צר לי לאכזב את כל האמיצים בעיני עצמם

במדינת ישראל, אם אתם כותבים משהו נגד מישהו, הוא לא מאיים לתבוע (או תובע) אתכם והסביבה משבחת אתכם, אתם לא אמיצים. גרוע מזה, אם השתכנעתם באומץ ליבכם כי הסביבה משבחת אתכם על האומץ, סימן שאתם זקוקים להחלפת סביבה לכזאת שלא מורכבת רק מאומרי הן

*מוקדש בחום לכותבי המאמרים של ידיעות ובמיוחד למיקה אלמוג

המתקפה האיראנית בגולן

אנחנו חושבים שהסיפור בסוריה הוא מוקד העניין של האיראנים אבל הם מתעניינים יותר בצעד של טראמפ. מצד שני, חוסר תגובה בכלל היה מביך אותם בסוריה, ככה הם מפרסמים בסוריה שהפעילות שלהם פגעה קשות בישראל בלי להסתבך יותר מדי (כולל בעקבות הרוגים שלהם). "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים" מעולם לא נשמע נכון כל כך.
 

אין לי ספק שזה מדאיג, הם מתכננים משהו גדול אבל הוא ייקח זמן ובינתיים הם חייבים לעשות משהו. זאת מכיוון שיש לאיראנים דעת קהל, מלחמה על הבית עם טראמפ יכולה להיות פופולרית. חילופי מהלומות עם ישראל בסוריה יקרות ורק יעצבנו את האנשים שמבזבזים את הכסף. אין ספק שמשמרות המהפכה לא היו יושבים בשקט אלא אם התכנון הוא רציני וכנראה קרוב הרבה יותר הביתה. נניח שסולמאני (שפחות או יותר נעלם) חוקר עכשיו את אל בגדדי, האם הוא רוצה שידברו על זה או על המלחמה בסוריה? והכוונה ב"נעלם" היא שהוא בקושי מופיע לאחרונה, הוא עסוק במשהו וכנראה לא בנו.
 
בדבר אחד אני בטוח, האיראנים לא פספסו בטעות. יש שני גורמים שיכולים לרסן את התגובה:

1. ההמונים בבית
2. הרוסים

אם פוסלים את האפשרות הראשונה, נשארים עם השנייה. אני שמתי לב שהאיראנים חיכו אחרי הביקור של נתניהו במוסקבה ונראה לי שזה לא בטעות.
 
המידע שנחשף היה ידוע, ישראל כבר פרסמה אותו - כל הבסיסים שהופצצו כבר פורסמו. אם זאת הייתה המטרה הם לא ממש הצליחו וגם זה היה צפוי. אין לי ספק שהעניין מכוון, כשאני לא מבין את המטרה, זה סימן שהאויב מתכוון למשהו אחר. וכן, המידע שלא היה ידוע לא שווה את הסיכון. התזמון מתאים לחלוטין להנחה שזה קשור לרוסים. השאלה היחידה היא מה הרוסים רצו להשיג שם.
 

לפיכך, התגובה לדעתי מכוונת הביתה - התזמון הוא של הרוסים שלחצו.
 
צריך לחשוב מה רע לפוטין? הוא מציג את רה"מ לראווה, ישראל תוקפת ומייצרת לו עוד הזמנות, הוא מראה לכל הקליינטים שהוא לא מונע מהם תגובה תוך שהוא נמנע מעימות עם האמריקאים. השאלה היא מה הוא הבטיח לאיראנים בתמורה, כנראה משהו עם הגרעין.

פיסקת ההתגבות לעומת מצב החירום

אני מתקשה להתווכח ברצינות עם אנשים שמסבירים לי שפסקת ההתגברות היא קץ הדמוקרטיה ומבחינתם שימור מצב החירום (שיש לו השפעה גדולה פי 100 לערך על יכולת האכיפה של בית המשפט) איננו משהו שראוי בכלל לאזכור.

התגובה של מפלגת העבודה להצעת פיסקת ההתגברות מרתקת, היא לא פעלה לביטול ההכרזה על מצב החירום. נדמה לך כי המצב שבו היא תומכת כל חצי שנה ומאפשר לממשלה להתעלם מ-99.5% מהחוקים איננו מהווה בעיה. נראה כי הדאגה שלה ליציבות הדמוקרטיה הישראלית כוללת במקרה, ממש במקרה, רק את מה שמתאים לעמדתה. ואני מבקש שלא לספר לי סיפורים שמדובר בסיבות ביטחוניות, מדובר בבבל"ת ואם יש שאלות אפשר לפנות לביילין.

למעשה פסקת ההתגברות היא הבעיה הקטנה ולצערי מוכיחה שהדמוקרטיה לא מעניינת איש. מתי שמעתם לאחרונה על הצורך לבטל את הכרזת מצב החירום שיש לו השפעות הרבה יותר דרסטיות. פסקת ההתגברות היא דוגמה קלאסית של "מקרים קשים יוצרים דין רע", המצב בו בג"צ מחליט שהוא השליט איננו טוב יותר (וזה מה שקורה היום) מאשר המצב בו הממשלה מחליטה מה שמתחשק לה, אבל העניין הזה משום מה לא מוזכר. הגבלת יכולת השליטה של הממשלה אכן ראויה לטיפול, אבל במצב הנוכחי לא יתרחש דבר בכיוון.

לדעתי, כל מי שמתנגד לפיסקת ההתגברות ולא להמשך מצב החירום וטוען שהפיסקה היא סכנה לדמוקרטיה משקר. בינתיים נתקלתי רק באחד שאכן מתנגד לשניהם - בני בגין. כל השאר פשוט מחרטטים.

הממשלה לא מעוניינת להעביר חוק הפוסל ג'נג'ים, יש לה את הסמכויות ועוד בתמיכת האופוזיציה, המצביעה שוב ושוב על הארכת מצב החירום. קשה להחליט מי יותר פתטי בנושא. מכיוון שהתקנות הן מהמנדט הבריטי ונועדו בפירוש לאפשר פעולה כזאת (נגד היהודים) אפילו בג"צ יתקשה למצוא פגם חוקי בכך.

 

 

פיסקת ההתגברות ו"הסכנה לדמוקרטיה"

קל למדי להצביע על האיוולת שבטענה המשונה פיסקת ההתגברות היא היא הסכנה לדמוקרטיה*. לרוע המזל, אין פירוש הדבר שאין סכנות לדמוקרטיה בישראל. הבעיה המרכזית שלרוב מתעלמים ממנה היא חולשתה הקיצונית של הכנסת. בעוד את ח"כי הקואליציה אפשר להבין (קל לא לעשות כלום בטענה שהממשלה עושה מה שצריך) גם אם לא להסכים, קשה הרבה יותר למצוא תירוצים לאופוזיציה שפועלת בנחישות להחלשת הפרלמנט.

האם מישהו מחברי האופוזיציה ניסה בכלל לבטל את מצב החירום? מתי בפעם האחרונה האופוזיציה ניסתה להחליש את הממשלה דרך הכנסת? מתי בפעם האחרונה ניסתה האופוזיציה לנסות ולפקח על פעולת הממשלה?

התשובה המצערת לשתי השאלות האחרונות היא בתחילת 2009, כשהליכוד היה באופוזיציה. מתברר כי קל לטעון שהממשלה חותרת תחת הפרדת הרשויות אבל לעשות משהו זה קשה.

*למשל, מצב החירום הקיים מאפשר לממשלה לבטל כל חוק כמעט על ידי תקנת שעת חירום כך שהמשמעות של העברת חוק כזה היא אפסית.

הכרזת מלחמה ופסקת ההתגברות

ראיתי כמה תלונות למה לא הייתה התייחסות לשינוי החוק בנושא הסמכות להכרזת מלחמה אז החלטתי להסביר את העניין.

החוק, גם אחרי התיקון, לכאורה מאוזן, בשביל שהכרזת מלחמה תהא בפורום מצומצם, צריך שיהיה מצב חירום מוכרז. אלא שכמו שכולנו יודעים יש במדינה מצב חירום מאז 1948. אבל למה בעצם עדיין מוכרז מצב חירום? פה העניינים מתחילים להיות מעניינים.

 

כשביילין הפך להיות שר משפטים הוא החליט שעבר זמנה של ההכרזה והחל להחליף את תקנות שעת חירום בחוקים רגילים. בעוד ההחלפה של החלקים הביטחוניים עברה פחות או יותר חלק, התברר שדווקא תקנות שהקשר בינם למצב חירום מפופק הן הבעיה.

 

יש כתריסר תקנות כאלו, רובן איזוטריות למדי, כך שאתמקד באחת - הסמכות להוציא צווי ריתוק. בלי מצב חירום מוכרז, בתי החולים יכולים להיות מושבתים כליל, בלי שהממשלה תוכל לעשות משהו.

לכאורה, הפתרון פשוט, לחוקק חוק זהה לתקנה לשעת חירום ושלום על ישראל. אולם פה מתערבת המהפכה החוקתית. בעוד התקנה מוגנת על פי סעיף בחוק היסוד מכיוון שנחקקה לפניו, הרי החוק שיחליף אותה יבוטל על ידי בג"צ כסותר אותו.

 

לכן, מי שבאמת מוטרד מהעניין של העברת הסמכות הפורמלית (בפועל השינוי זניח) אמור לתמוך בפסקת ההתגברות שתפתור את הפלונטר. אתם מוזמנים לסייע לי למצוא אחד כזה...