האזנתי היום לשגריר צרפת בישראל בכאן רשת ב'. הוא דיבר בהרחבה על "בהירות מוסרית" וטען שצרפת מייצגת אותה, אך האופן שבו הציג את הדברים סיפר סיפור שונה לחלוטין. הוא הדגיש שוב ושוב את האינטרסים הגלובליים של צרפת ואת מעמדה ב"דרום הגלובלי", והבהיר שסדרי עדיפויות אלו קודמים לשמירה על שותפות אסטרטגית אמיתית עם ישראל.
אחד ההיבטים החושפניים ביותר היה מה שהוא בחר להדגיש ומה שהוא בחר להשמיט. הוא ציין תקיפות נגד נוצרים, אך לא נגד יהודים. קהילות יהודיות פשוט לא הופיעו ברשימת הקורבנות שלו. כשזה הגיע למצב הביטחוני, הוא תיאר את המצב בצפון ישראל ובדרום לבנון כאילו ישראל לא באמת נמצאת תחת מתקפה, תוך שהוא ממזער או מגדיר מחדש את מה שאנשים בשטח חווים כתוקפנות ישירה.
לפי ההיגיון שלו, להתקפות על אזרחים ישראלים ביהודה ושומרון אין השפעה משמעותית על רמת האלימות הכללית, ולכן הדרך ה"מוסרית" היא להמשיך לתמוך ברשות הפלסטינית, באונר"א ובגופים דומים. בפועל, הדבר מסייע לקיים מערכת שמתמרצת טרור ומנרמלת את הרעיון שניתן וצריך לסלק יהודים מאזורים שלמים. זהו טיהור אתני לכל דבר, גם אם צרפת מעדיפה תיאור מעודן יותר.
למען האמת, אני מרחם עליו: כהונתו הייתה כישלון. ממשלתו בחרה להקריב את מערכת היחסים עם ישראל שאותה היה אמור לקדם, והותירה אותו להגן על מדיניות שחותרת תחת השותפות שאותה נשלח לחזק. הפער בין הרטוריקה של בהירות מוסרית וידידות לבין המציאות של בחירותיה של צרפת, מעולם לא היה בולט כל כך.
