'אני לא כופר בתיאור המצב הזה, אבל יש איתו בעיה קטנה. כל האפשרויות האחרות
הן התקפה ישירה על הרעיון הדמוקרטי. כן, יש פוליטיקאים טיפשים, יש
פוליטיקאים חסרי יכולת, יש פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה וחלשים, אבל מה
לעשות, ככה עובדת דמוקרטיה. זה מה שאמרו לנו ג'ון סטיוארט מיל ואדמונד ברק -
אם הציבור בחר בהם, הם אלה שנבחרו.
יש שני מקומות בציבוריות
הישראלית שהסתכלו בשנים האחרונות על הפוליטיקאים ואמרו לעצמם, "הם חבר'ה
נחמדים, אבל למשול – זה גדול עליהם. הם פוליטיים מדי, חפיפניקים מדי,
מושחתים מדי ועסוקים רק בפריימריז הקרובים במקום בטובת האומה."
שני הגופים הם: בית המשפט העליון של אהרון ברק וממשיכיו, מייסדי אסכולת
"האקטיביזם השיפוטי", ואגף התקציבים באוצר בתקופה שבה ניהלו אותו אהרון
פוגל ואחריו אורי יוגב.
יש עשרות – אם לא מאות – דוגמאות שונות לתהליך
ההשתלטות - ויש כאלו שיגידו ההשתלטות העוינת – של שני הגופים האלה תחילה על
השיח הפוליטי ולאחר מכן על עולם קבלת ההחלטות.'