הקמפיין של כחול לבן מלא השמצות

הקמפיין של כחול לבן מבוסס על השמצות בוטות של נתניהו ורובו המוחלט הוא מתקפות אישיות מגעילות. חבריו להנהגת המפלגה הספיקו לטעון שנתניהו בוגד, משוגע, סוכן של פוטין, מפעיל חוקרים פרטיים נגדם, משת"פ של האיראנים, גזען, פשיסט, כהניסט, סכנה לשפיות המדינה, תומך חמאס וכל זאת רק בשבועיים האחרונים.

גם הטענה שהתוכנית שהוצגה מסודרת מעוררת לעג, הפרק הקריטי של מימון התוכנית פשוט לא קיים בה. לפיד מודע לעובדה הזאת ולכן הוא לא טורח ליידע את הציבור עליה.

אני ממש לא נמנה על מעריצי נתניהו אבל חייבים להודות, ולא בפעם הראשונה, כי הנכס הגדול ביותר שלו הוא מתנגדיו.

הפריצה לטלפון של גנץ

בעקבות בחירות 2019 | ראש השב"כ מזהיר: "מדינה זרה תתערב בבחירות בישראל":

אין חדש תחת השמש בנושא הזה ואין לי שמץ של מושג מדוע ולמה החליטו לפרסם את העניין כהצלחת המאה על מנת להסיר ספק. אני לא יודע לא מכיוון שאין לי רעיונות אלא דווקא מכיוון שרשימת המקורות האפשריים לטמטום גדול מדי. האפשרות שהמשרד לנושאים אסטרטגים היה צריך להצדיק את קיומו וזאת שנתניהו רצה קצת מחיאות כפיים בהחלט נמצאות ברשימה. האיראנים מתרגזים - זה טוב, אבל אין לכך יותר מדי משמעות ובוודאי הנושא לא חדש. המניעים המדיניים בעניין ברורים למדי וגם הם גורפים - כל מידע שלא חושף מקורות ומציג את איראן בדרך נלוזה - לפרסום.

לגבי הטענות הפוליטיות - לא המקרה הראשון ולא השני ולכן אני שואל איפה החריגה בדיוק? מישהו רוצה לשאול איפה נתניהו בעניין? יש מספיק מה להאשים אותו. ואני מודע לעובדה שמדובר בכנס שאושר על ידי הצנזורה, במכוון. זאת חלק ממדיניות שאני ממש לא אוהב אותה של ברבורים במקום מעשים. למותר לציין שגם בנושא הזה נתניהו מעצבן אותי אבל מתנגדיו עושים כל מאמץ שהם גרועים אפילו ממנו.

 

האישור לחשיפה ניתן לפני שנים, פרסום חוזר איננו מצריך אישור פרטני, כל עוד הוא עומד בקריטריונים שנקבעו. אמנם אין לי גישה להחלטות הקבינט אבל בפעם העשירית שההתנהגות זהה אני חושב שאפשר להניח שיש כבר החלטה גורפת.  השב"כ יכול לפרסם מה בדיוק היה בפלאפון - זה לא פורסם ולא במקרה. 

הפריצה לגנץ אותרה בספטמבר 2018 כך שאם היה דיון באוגוסט בוועדת המשנה לשירותים חשאיים הוא לא התייחס פרטנית אליו. דיונים כאלו התקיימו עוד כששרון היה ראש ממשלה, לא השתנה דבר. אם הפרסום של ארגמן אושר אז המצב גרוע אפילו יותר, נראה שפרצו לעוד מישהו חשוב וגנץ פשוט תפס את מקומו. יש לציין כי הפריצה אותרה בספטמבר, מתי היא נעשתה? אני לא יודע.

 

הטענה כאילו ראש השב"כ מביא לוועדה של הכנסת עם נציגות של האופוזיציה סיפור שיכול לפגוע במועמד של האופוזיציה, הועדה מאשרת לפרסם אותו בתקשורת אבל אף אחד מחבריה לא מספר לאותו מועמד שהם כולם מכירים אישית שחדרו לטלפון שלו ואחר כך אחד מחבריה (לפיד) מופתע מהפרסום? שלא לדבר על כך שאף אחד מנציגי יש עתיד בוועדה לא מספר את העניין לתקשורת גם היום. אני לא אוהב את ביבי אבל לא חושב אותו לאידיוט גמור, סיפור כזה יכול להתפוצץ לו בפרצוף הרבה קודם והוא כרוך בהסתמכות רבה ביותר על יריבים פוליטיים שצריכים לרקוד לחלילו. גם אם מניחים שלנתניהו אין מעצורים קשה לראות אותו כבעל יכולות על טבעיות הדרושות לעניין.

 

למען הסר ספק, גם בוועדת המשנה יש נציגים של האופוזיציה, הסיכון הפוליטי גדול עד גיחוך. יותר מכך ראש השב"כ צריך להיות בעל נטיות התאבדותיות בשביל להסכים להציג עמדה כזאת אפילו בקבינט שחלק מחבריו ישמחו להאשים את ראש הממשלה בניצול השב"כ לצרכיו. יש להם הרבה אפשרויות אחרות, אין מי שיודע זאת טוב מנתניהו. הסיפור שלך טוען שנתניהו מוכן להמר בעתידו הפוליטי על סמך סיפור שהשפעתו לא ברורה לגבי מועמד פוטנציאלי מולו. הרי אם גנץ לא היה רץ ולפיד וכחלון היו רצים ביחד, הסיפור הזה היה גורם לנתניהו נזק גדול בהרבה מאשר נגרם בפועל לגנץ.

ראש השב"כ יכול, כפי שעשה כנראה בפועל, להציג את הסיפור כעוד חוליה בשרשרת ארוכה של פריצות לבכירים לשעבר שלא מצריך אישור מחודש. ככה הוא מכסתח את עצמו מצד אחד ומצד שני עושה מה שהוא רוצה. מן הסתם הוא טוען בהזדמנות חגיגית זאת שהסיבה לאי חשיפת השם לחברי הוועדה היא שעדיין לא דיווחו לנחדר.

הפריצה לטלפון של גנץ

אילו הצוות של ביבי היה אחראי, העניין היה מודלף ביום הבחירות. יש לשב"כ מדיניות פרסום די קבועה בעניינים הללו (פריצות למכשירים של בכירים במערכת הביטחון לשעבר) והפרסום תואם לה. עד כמה שזה מאכזב, לא סביר שהפרסום הוא חלק מתעמולת הבחירות, הגם שהדבר לא ימנע מהמתחרים להשתמש בו.

 

לחכות כמה שבועות ולהדליף את האירוע בשביל להזהיר את הציבור. השב"כ מנסה שוב ושוב לשכנע את הציבור שזאת אפשרות ממשית וזה חלק מהעניין. לא מדובר בחריג, אני לא שמעתי הפעם, או במקרים הקודמים, שבאמת נאמר מה היה על הטלפון.

העין השביעית וההתקפות על הימין

 שווה קריאה בשביל לצחוק מהבידור, העין השביעית היא גוף תעמולה בפני עצמו, הביקורת שלהם היא חסרת מודעות עצמית על גבול הפרודיה (ולפעמים, גם אם לא במקרה הנוכחי, מעבר לו). בתור דוגמה אקח את הפסקה הבאה:

'ענת רוזיליו מקרן ברל כצנלסון כותבת בטור הקבוע של פרויקט "מדד השנאה" ב"הארץ", הבודק שיח שנאה ברשתות החברתיות: "שרת המשפטים היא הדמות השנייה שהותקפה יותר מכל השבוע, בעיקר על-ידי אנשי ימין שהאשימו אותה בלא פחות מבגידה, על שלא עשתה די כדי לעזור לנתניהו. גם שותפהּ להנהגת הימין החדש הותקף. משה פייגלין טען שאי-אפשר לסמוך עליו – הוא לא מספיק ימני.'

לא רק שזה שקר (של הקרן, לא של הארץ או של העין השביעית), אלא שהעין השביעית מודעים היטב לכך שמדובר בשקר. הקרן הנ"ל הודתה שוב ושוב (כולל לעין השביעית) שהדיווחים שלה מוטים במתכוון תוך העלמת התקפות על גורמים מימין, כל מי שטורח להתעמק בדוחות שלהם מבין שנתניהו באופן עקבי מוביל ברשימת האנשים המותקפים, אבל הדבר לעולם לא מופיע בדיווחים שלהם בפייסבוק או בטור בהארץ. הסיבה לדיווח הפתאומי על מתקפות כלפי שקד היא כמובן העובדה שניתן לעוותן ולדווח שהן הגיעו מימין ולא מהחמודים בשמאל שכידוע לעולם אינם מפיצים שנאה.

האם השמאל באמת רוצה לנצח?

 

השאלה הזאת מתעוררת בעקבות המצב המשונה במערכת הבחירות. השמאל לא מציג תוכנית בשום נושא כמעט, חוזר על נתונים שתוקפם פג לפני שני עשורים, מתחזה למרכז, שוקע לפוליטיקת זהויות המתנגדת לו, לא מצליח להביע שום דבר פרט לבוז לקולות הצפים, מפיץ שנאה לאחר גם כשהוא תומך פוטנציאלי ועושה כל מאמץ לשכנע שהוא מסתמך על מדינת עומק.

 

בתור מי שלא נמנה בדיוק על מעריצי הממשלה הנוכחית, קשה לי להבין את ההתנהגות הזאת. לאחר עשור של נתניהו סיכויי השמאל לזכות בבחירות היו אמורים להיות טובים למדי, אבל הוא עושה ככל יכולתו לחרב אותם.

 

השאלה היא לכן האם הדבר מכוון או לא? אני לא נוטה לתאוריות קונספירציה כך שלצערי מדובר כנראה באיוולת.