התלונה של נשיא בית המשפט העליון כי הוא לא מצליח להידבר עם הממשלה היא אחד משיאי חוסר המודעות העצמית שנתקלתי בה.
על מה הוא רוצה בדיוק להידבר? על ההחלטה שלו להכתיר את עצמו בניגוד לחוק? על ההתעקשות של בית המשפט להשאיר יועצת משפטית שמנסה במכווו לבטל את יכולת הממשלה למשול? על הקביעה שלו שהממשלה הנוכחית אינה זכאית למנות או לפטר אף פקיד? על הבוז הגמור לסמכות הכנסת עד כדי ביטול חוק יסוד?
אני מנסה להבין איזה עמק שווה הוא מצפה למצוא, האם הממשלה אמורה להסכים שבית המשפט העליון יכול לצפצף עליה באופן לא גלוי? כי זאת נקודת האמצע הנוכחית בין הבוז המוחלט והגלוי של עמית וחבריו לבחירתו של העם לבין המצב בו המדינה אמורה להימצא.
