יום רביעי, 29 ביוני 2022

צדיקים כל הדרך לדיקטטורה

במשך שנים תהיתי איך אנשים משתכנעים לתמוך במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה, "חוק הנאשם" מדגים היטב את העניין, זה קורה כאשר השנאה מטביעה כל מחשבה אחרת. 

צר לי, החוק הזה מאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להפוך לדיקטטור ומבטל את חזקת החפות. משכך מי שרוצה לשכנע שיש איזשהי אפשרות שמדובר בחוק דמוקרטי ושיש לו מטרה אחרת כלשהי, מוזמן להתחיל מכאן. הבקשה לדון בחוק בלי שני הנושאים הללו מזכירה לי את השאלה: "חוץ מזה, איך היתה ההצגה גברת לינקולן" וראויה לתגובה זהה. בעיני הסיפור בכללותו פשוט - ניסיון לנצל את השנאה לנתניהו בשביל לצבור עוד כוח על חשבון הדמוקרטיה. 

תומכי החוק יכולים להגיד עד מחר שאינם חושבים שהיועץ המשפטי הוא מלאך שרת, אבל בהתחשב בכך שהחוק מעודד שחיתות, אצל מי שיש עליו מעט מאוד פיקוח, אם בכלל, מקבלים חוק בעד שחיתות ולא נגדה. הדרך היחידה להימנע מכך היא להניח שאין מה לעודד, אחרת מקבלים סתירה. יתרה מכך ההנחה היא שלא ייתכן שהוא מושפע מבעיותיו הפרטיות, כי פשוט אין לו. במילים אחרות - רוצים לדון בסיפור ניקיון הכפיים? אז אפשר להתחיל בשאלה הקלאסית: "מי שומר על השומרים" ובתשובה הברורה: אף אחד.

החוק שובר את מעגל הפיקוח הקיים - ראש הממשלה מוסמך לגרום לפיטורי היועץ המשפטי לממשלה, שמצדו יכול להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה שמצדו יכול לעתור לבג"צ נגד ההחלטה של היועץ ומצד שני יכול להביא לפיטורי שופטי העליון שיכולים להדיח אותו. המצב הוא בלאגיסטי למדי אבל הבלימה די ברורה והחוק מבטל אותה. משכך צריך להתחיל בנקודה הזאת, לאחר מכן יהיה אפשר לדון בשאלות אחרות. המעגל הנוכחי הוא פתרון סביר בעיניי.

הטענה שהמטרה היא למנוע מקרים דומים של ראשי ממשלה תחת משפט בעתיד חסרת שחר - פסיקת דרעי-פנחסי סייעה בנושא? ממש לא. התוצאה היחידה המשמעותית הייתה הקטנת השפעת הציבור והעברת כוח לבירוקרטיה. במילים אחרות החוק הזה לא נועד להגברת ההגינות - כאשר מכריזים כי לא מוותרים על יושרה והגינות לכל נציג ציבור ורואים בכל בירוקרט אחד ממלאכי השרת. 

ליועץ המשפטי יש סיבה מאוד חזקה למנוע את פיטוריו על ידי היפטרות מהיחידי שיכול להוביל להם - ראש הממשלה ולכן יש לו אינטרס אישי מובהק להגיש כתב אישום מופרך, והחוק המוצע יעודד אותו בצורה ברורה לעשות זאת. ראש הממשלה (שצריך להיות מאושר על ידי הנשיא ולכן יש מרווח זמן) לא יכול לפטר את היועהמ"ש כי הוא מפוטר מיידית, והתהליך חוזר עד שיימצא ראש הממשלה שיתחייב לא לפטר את היועץ, חשוב לציין שלפי החוק ליועץ יש 48 שעות עד שפיטוריו נכנסים לתוקף. 

כמובן, סביר להניח שהקושי הראשון שייתקל בו, יהיה בעיות בהגשת כתב האישום, כך שאפשר להוסיף לרשימת הסיבות להרתעת ראש הממשלה את האפשרות שבית המשפט המחוזי בירושלים ייחסם להגשת כתב אישום, ובכך רוצחים ישוחררו. התוצאה היא שבית המשפט פשוט יהיה משותק, המחוזי בשל עצירת הגשת כתבי האישום, והעליון בשל הצפה של אנשים זועמים שדורשים שיטפלו בבעיות הדחופות שלהם שנתקעו בשל השיתוק של המחוזי.

נניח שהכנסת תעיף את החוק - מי ראש הממשלה? ויותר סביר מי ראש הממשלה שיסתכן בכאוס חוקתי כזה, רק בשביל לריב עם היועהמ"ש? למרבה הצער ניסיון התמרדות מאוחר לא יועיל - הבובה תמצא את עצמה בחוץ, גם אם צריך להגיע לחבר הכנסת האחרון. גם ההנחה שהכוח יחזור לנציגי הציבור היא אופטימית, סביר הרבה יותר שהתוצאה תהיה כניעה של הכנסת שחבריה לא ירצו לגרום למלחמת אזרחים (או לפחות יטענו שזאת מטרתם, אני לא חושב שזאת אפשרות ריאלית).

לסיכום, אין מה לתקן בשינוי המוצע, צריך להפוך אותו בדיוק על הראש - אסור שהחוק יציב פקידים בעמדת סחיטה בכוונת מכוון וזאת כאמור המטרה של ההצעה.

יום שבת, 18 ביוני 2022

"כל ידיעה צריכה להיבחן לפי השאלה את מי היא משרתת"

נזכרתי באמירה הזאת של נחום ברנע בעקבות ההרצאה של ד"ר ענת באלינט בתוך המצב הפוסט אנושי: פרק 50 לייב.  הרצאה שלצערי הרב התבססה על הנחות מוזרות למדי.

הסיבה העיקרית לירידת העיתונות היא אובדן גמור של ערך ההגינות בתקשורת. יש זמנים גרועים יותר ויש זמנים פחות אבל קו המגמה ברור מעל לכל ספק - למטה.

מכיוון שההרצאה התמקדה ב"הארץ", אתמקד בו גם אני (הוא גם מייצג למדי) - מדובר בעיתון שבנעורתי בשנות התשעים אפשר היה מדי פעם להיתקל בו בשרידי הגינות, אולם עד לסוף העשור הראשון של האלף הם נעלמו לחלוטין ומאז לא חזרו. אמנם, העיתון מנסה עוד מדי פעם להציג את עצמו כהגון, אבל אפילו במקרים הללו - ברור מתגובות הכותבים האחרים שכותב כמו גדי טאוב מודפס רק בשביל שיהיה קל יותר לטנף עליו.

הטכנולוגיה, גם במקרה הזה, היא פשוט מאפשרת. מה שהשתנה איננו (חוסר) ההגינות התקשורתית אלא  הציבור שהפנים כי אין סיבה להעמיד פנים שיש הגינות, ושכעת ניתן להרים ידיים ולהתעלם מהתקשורת.

האלגוריתמים אכן לא יפתרו את הבעיה אבל מסיבה שונה לחלוטין מזו שהוצגה בהרצאה ושזכתה בה להתעלמות מפתיעה - הם משקפים את יוצריהם שהגינות איננה בראש מעייניהם, אם לנקוט בלשון המעטה.

לגבי עיתונות עצמאית - בתור מי שתמך ב"מאה ימים של שקיפות" ועדיין עוקב אחרי שקוף, אני לא אופטימי - חוסר ההגינות נדמית כמחלה מדבקת שנובעת, כנראה, מהעובדה שקל יותר להסיט מדרך הישר מאשר להיצמד אליה.

יום חמישי, 16 ביוני 2022

הרפורמה בתחבורה הציבורית - צפצוף על הציבור

אני עובד בהייטק ונוסע קבוע בתחבורה ציבורית.

לתדהמתי גיליתי שמשרד התחבורה מתכוון להעלות את התעריפים שלי ב-20% ורק המהומה שנוצרה אפשרה הודעה מוקדמת. לפי משרד התחבורה הרי הוא יהיה הראשון להצליח לעודד שימוש במוצר מסוים באמצעות העלאה דרסטית ומהירה של מחירו. תוך טענות מגוחכות על נכונות להקשיב לציבור.

לפיכך אינני יכול אלא להסיק שמדובר בהמשך הניסיונות של המשרד לשכנע אותי לעבור לרכב פרטי הכוללים עד כה - סגירות חוזרות ונשנות של רכבת השרון (שהייתה ועדנה סגורה בתירוצים שונים ומשונים רוב השנתיים האחרונות), סגירת התחנה המרכזית החדשה בעפולה ביום שישי בשעות בלתי סבירות בעליל וכו'.

למותר לציין שמרבית הנוסעים שאני נתקל בהם בנסיעות ברכבת, לא שכן בנסיעות באוטובוס להורי הגרים בצפון, יסבלו הרבה יותר מהעלאת התעריפים הזאת ומדובר למעשה בניצול ציני של האוכלוסיה הענייה ביותר בישראל, שהיא מרבית הנוסעים בתחבורה הציבורית.

הישראלים לא יודעים את המצב בעזה

זאת אמנם טענה נכונה אבל במובן מסוים תמוהה. נכון שאנשים כמוני, שצפה היום בכמעט 20 דקות על המתרחש בעזה (ממגוון מקורות) נדירים אבל זה לא נובע מ...