גדעון לוי מקבל כסף והרבה בשביל מה שהוא כותב - תחפש את הידיעות על הפרסים
שהוא מקבל. אני לא יודע מה המשכורת שלו בעיתון הארץ אבל בעליל הסכומים, שכוללים אירוח על חשבון הברון באירופה, גבוהים ממנה במידה ניכרת.
אגב, אני קראתי את גדעון לוי עד לפעם שהוא התגאה שהורה לנהג שלו לדרוס חיילי צה"ל שהעזו לדרוש מהוד מלכותו לעצור (ועל מנת להסיר ספק, זה מה שגדעון לוי כתב, לא מה שהחיילים טענו)
בעקבות הצעת חוק: לבטל את מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל:
בעקבות gaza corpses caught moving when they don't know the cameras are on them:
בעקבות הדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה:
בעקבות ישראל וארה"ב סיכמו: כך יוסר המצור מעל עזה:
לגבי השמאל, רובם בורים בנושא והשאר מבלבלים במוח.
בעקבות דברי ירון ידען על דוברי השמאל:
אני מסכים בעיקרון עם ירון. אולם אני אנסה להבהיר את הבעיה כפי שאני רואה אותה.
הבעיה עם הדוברים הנ"ל (ועם חלק גדול ממאמיניהם) הוא חוסר המוכנות להכיר בפלסטינים כבני אדם. כל הכותרות מההפגנה אתמול מניחות כמובן מאליו שלפעולות של הפלסטינים אין משמעות. אני לא שמעתי את גלאון, בוז'י או גרוסמן שואלים את עצמם מה הפלסטינים רוצים. הרעיון שהפלסטינים רוצים אחרת מהם בכלל לא עולה על לשונם.
קל להאשים את ישראל בכל הצרות הפלסטיניות, לרוע המזל זה יחס שדומה לזה שאנחנו מעניקים לכלב שנשך אדם - הוא לא מסוגל לחשיבה עצמאית.
פואד סייד רצה להקים מדינה פלסטינית עצמאית - אבו מאזן מינה אותו בשל איומים אמריקאים וסילק אותו בהזדמנות הראשונה. אולמרט הציע לאבו מאזן מדינה, הוא יכל לקחת אותו ולהמשיך בדרישות אבל סירב. הפעולות הללו בכלל לא קיימות אצל השמאל מכיוון שהעובדה שאבו מאזן חושב בכלל לא חשובה בעיניהם.
דברים דומים אפשר לומר על חמאס, לחמאס יש מטרה, הוא מצהיר עליה השכם והערב ופועל למענה ללא הרף. בכל זאת, הרעיון שיש משהו מאחורי פעולותיו שאיננו ישראל נחשב כבלתי נתפס.
מה הפלסטינים רוצים? כיצד אפשר להניע אותם
לרצות מה שאנחנו רוצים? השאלות הללו נדחות בבוז גמור כבלתי רלוונטיות. כאשר
מדובר בימין הקיצוני שדורש להשתמש בכוח משתק אפשר אולי למצוא תירוץ
להתעלמות הזאת. כאשר מדובר בגורמים פוליטיים שדורשים הידברות וסותמים את
אוזניהם למשמע הצד השני - מדובר בביזיון.
העניין הזה בלט מאוד בתחילת אינתיפאדת אל אקצה. אנשים מדחיקים אחרי זמן מה. אגב, סביר להניח שיקרה מה שקרה אז, השמאל יצטמצם עוד ואלו שיישארו יהיו הפנאטים (עד שהדבר יישכח).
צריך לזכור כי גולדסטון "הודה"
שהוא טעה שחשב שישראל לא בודקת את האירועים ושחשב שחמאס יבדוק אותם. שתי
טענות שכל מי שטרח לשמוע חדשות ידע שהן מופרכות עוד בזמן עבודת הועדה שלו.
ההכאה שלו על חטא לא אמינה בעיניי (גם אם אינני יודע מה המניעים שלו).
הספרים של זנד מעניינים אבל אין שום קשר בין העובדות למסקנות. אני קראתי שניים. אני מודה שהוא הראשון שנתקלתי בו שמקדיש את פרק הסיכום לסתירת כל החלקים הקודמים
יש גרועים ממנו, הוא לפחות לא מתחזה לאוהב ישראל, כך שאותי אישית הוא הרבה פחות מרגיז מהצבועים. ובכך אני מתייחס לאלו כמו הקרן החדשה שהפלא ופלא ברשימת מאות הארגוני שהם תומכים בהם אין אפילו אחד ימינה ממר"צ אבל זה לא במתכוון.
רוב העם היהודי לא גורש אלא עזב מרצונו ו/או נטמע. אמנם מספר המגורשים לא היה קטן, אבל גם גירוש של חצי מיליון הוא שישית מהאוכלוסייה. אין פירוש הדבר שהגלות לא הייתה ולא נבראה, היא הייתה ברובה מרצון.
היו כמובן כאלו שנלחמו באריות, אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד) הם היו מיעוט. לגבי בית ראשון, קשה להתרשם מקבוצת גולים שמחליטה מרצונה החופשי להישאר בגלות.
הערת אגב, הכיבוש הערבי הסתייע רבות ביהודים המקומיים שהיו אז 10% לערך מהאוכלוסייה. אני נוסע היום הביתה עם אחד, יש יסוד סביר להניח שמשפחתו הייתה יהודית בזמן בית שני, היום הוא מוסלם. הוא מאיכסל, זה היה כפר יהודי (כסולת התבור) בזמן המשנה. אבל הרעיון שרק לקבוצה הזאת יש זכויות סובל מבעיה - איך לזהות אותם?
כתוצאה מהנ"ל, אני לא מכיר בזכותנו על הארץ, כמו גם בזכותם של הפלסטינים. כל הרעיון שאנחנו הבעלים של הארץ הוא מגוחך בעיניי. אני לא סבור שלעם היהודי (או לאיזשהו עם אחר לצורך העניין) יש זכויות היסטוריות.
ולכן לטעמי לעם הפלסטיני לא מגיעה לו מדינה, כמו שלאף אחד לא מגיע מדינה - ההצעה שלי היא מדינה עולמית אחת. אני מתנגד לעצם מהותה של המדינה, המדינה היא בעצם מהותה מטופשת. אני מציע לבטל את הגבולות של המדינות מכל וכל. אפשר יהיה להישאר כאן או לגור באוסטרליה, וזה נכון לכל בני האדם. וכן הכוונה היא למדינה אחת לכולם, כולל האינדיאנים, השחורים, הסינים והגרמנים בארה"ב.
לגבי השלטון במדינה כזאת - "דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו" (וינסטון צ'רצ'יל).
לגבי השפה - כנראה אנגלית מכיוון שזאת השפה השנייה הנפוצה ביותר. אבל אולי סינית.
כל
הנביאים יצאו נגד עבדים עבריים ונגד עבדים כנעניים. גם בתורה הכללים
נשמעים כאילוץ ולא בתור תמיכה. נכון שנימוקיהם לא היו נימוקנו, אבל
אפקטיבית התוצאה דומה - "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כד כב).
התנ"ך גם מדבר גבוהה על רות המואבייה שעל עמה נאמר "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם".
התקופה מאז התנ"ך עד לעת החדשה, תקופת הגלות שהתנועה הציונית יצאה כנגד הפסיביות שלה, מוזכרת פחות במגילת העצמאות מהתקופה בין הקונגרס הציוני
לבין השואה, למרות היחס ההפוך בין אורך הזמן.
ההערכות הן שבזמן נפולאיון היו בשתי גדות הירדן רבע מיליון אנשים. מספר היהודים התחיל לעלות מאמצע המאה ה-19 כשב-1860 יש רוב יהודי בירושלים. וכן, עלו גם לפני התנועה הציונית. בגדול היו קרוב לרבע מיליון ממערב לירדן לפני התנועה הציונית.
הנתונים מבטאים עליה מסוימת באוכלוסיה הכללית, האוכלוסייה ממזרח לירדן היא קטנה, אבל לא קפיצה. אפשר לבדוק את הדיווחים הרלוונטיים, הגם שההערכות לפני הרבע האחרון של המאה ה-19 לא ידועות באמינותן.
יש לזכור כי למעשה מדובר במספר נמוך להפליא, בסוף ימי בית שני ישבו בשני הגדות שישה מליון אנשים לערך (כחצי מהם יהודים). אני לא מכיר הרבה מקומות שחוו צניחה כזאת בלי קטסטרופה אקלימית או קריסה לברבריות.
אין ספק שהפלסטינים שאבותיהם יושבים דורות בארץ (אגב, מיעוט) הם בחלקם
צאצאי יהודים שהתאסלמו. הרעיון לגיירם איננו מקורי, בן צבי ובן גוריון,
ניסו ונכשלו כך שלמרות גדולתו נאלץ לוותר.🙁
בעקבות אובמה על נתניהו: קשה לי לראות אותו מבצע פשרות:
אין דרך מנומסת להגיד את זה אובמה פשוט מעודד את חמאס. בעל ברית שקורא להחליש את מנהיג צד אחד בזמן מלחמה אומר לצד השני - תצליחו לנצח אותם, אנחנו מאחוריכם. בטוחני שתושבי עזה המסכנים מודים מאוד לאובמה שהבטיח את המשך המלחמה לשבוע נוסף. הוא מעודד את החמאס להמשיך להתיש אותנו - טילים הם לא האפשרות היחידה לעשות כן.
הערבים לא גייסו מספיק תמיכה כך שהעניין לא הגיע להצבעה במועצת הביטחון מכיוון שהבינו שלא יצליחו להעביר החלטה כזאת כך שאף אחד לא חסם את ההצבעה.
אובמה משחק משחק כפול, הוא מעודד את חמאס בפומבי ובצנעה מעביר כסף לישראל. אני מודה שההתנהגות שלו היא תמוהה בעיניי, אבל זה מה שהוא עושה. אגב, אובמה לא הצביע עבור כיפת ברזל (אגב, הוא לא יכול) ונאלץ לחתום על החוק בשביל לא להתבזות מול הקונגרס. הוא נאלץ לחתום על החוק מכיוון שבקונגרס היה רוב של יותר משני שלישים כך שהטלת וטו הייתה מובילה להתבזות בלבד.
שר החוץ שלו מצהיר שצריך לעבוד דרך אחד מהתומכים הגדולים של חמאס - קטאר, הוא מצהיר שצריך להחליש את ראש הממשלה. אילו היית חמאס, מה היית מבין מזה? השאלה האם החמאס מתיש אותנו היא שאלה אחרת וקשה לי לענות עליה בשלב הנוכחי.
מדינת ישראל צריכה שמאל, הבעיה היא שהחלק הפעיל ביותר של השמאל בחר במודע להתנתק מהמציאות. התופעה הזאת, שבימין צריך להרחיק עד לנוער הגבעות בשביל למצוא כמותה, הפכה לנפוצה להפתיע בכלי התקשורת כל עוד היא בצד השמאלי של המפה.
אני מודה שהתופעה הזאת, שכוללת כבונוס התעלמות מהפלסטינים, מטרידה אותי מאוד. המלחמה הנוכחית הציפה את הנושא בצורה בוטה יותר כשרוב המתנגדים למלחמה סבורים ששליחת אבו מאזן לחדר כושר היא הפתרון החלופי.
הבעיה הממשית היא שמדובר בנבואה המגשימה את עצמה, אם השמאלנים ישכנעו את עצמם שהקרב אבוד, הרי הוא יהיה אבוד. מדינה ללא דעות שונות איננה דמוקרטיה, היא דיקטטורה והרושם המדאיג הוא שיותר ויותר שמאלנים חושבים שזה המצב הרצוי. אי אפשר לקיים דמוקרטיה ללא ריבוי דעות, ההפך הוא אפשרי. היו כמובן כמה וכמה דיקטטורות, אוליגרכיות וכדומה שנהנו מתמיכה המונית, אבל שלטון העם כשכולו מסכים אני לא מכיר, אבל אשמח לשמוע על דוגמה כזאת.
הגישה הנאצית רצחה אנשים שלא הסכימו אתה ולכן אי אפשר להכיל אותה. בניגוד לגישה הנאצית שהיא פחות או יותר יחידה (היטלר רצח את כל מי שרצח מהשורה), כשמדובר על סוציאליזם ואפילו קומוניזם, מדובר על מגוון משמעותי הרבה יותר. אין ספק שכמה מהן, למשל זאת של סטלין, לא היו טובות יותר.
אני לא מזלזל באנשים שחושבים אחרת, ואפילו לא באלו שבוחרים לטמון את ראשם בחול. מישהו רואה בשמאל אנשים שמוכנים לשנות אידאות שלהם?
לגבי הקישור של חוסר הסובלנות לדת - מי שקורא הארץ מבין שהדת לא נעלמה. קשה מאוד למצוא אנשים בעלי עמדה מוגדרת שלא הופכים את העניין לדת בשלב כלשהו ולכן צורת ההסתכלות צריכה להיות הפוכה.
הכיוון שישראל רוצה
להגיע אליו לא השתנה בתשעים השנה האחרונות - שלום. רוצים להבין את התגובה
של חמאס? תכינו רשימה של הסיבות בשבילם אתם רוצים שלום ותשימו לא בכולן - יהיו
כמה שזה לא יעבוד, אבל עבור הרוב כן.
אחד האלמנטים המשעשעים בטענות של אנשי רשות השידור היא הטענה שהם נותנים קול לפריפריה. בדיחה נוספת היא הטענה שהם תורמים לחופש הביטוי.
צר לי, מי שחושב שראשון לציון היא פריפריה רחוקה ושלי יחימוביץ' היא מרכז לא זוכה להערכתי בתור "שידור ציבורי", זה שידור בועתי פרופר, לא פחות ולא יותר.
את הגיחוך בטענות הללו אפשר לראות בקלות:
שתי התוצאות (או ליתר דיוק אי התוצאות) יבהירו מדוע אני מגחך על הטענות של העובדים.
