מלחמה עם לבנון? ראש השב״כ פותח בחקירה ארוכת טווח ואין לו זמן לזוטות

לוח הזמנים של האירועים לגבי החקירה של השב״כ על בכירים במשרד לביטחון לאומי (לפי עמית סגל ווויקפדיה):

1.9 היועמ״שית טוענת שבן גביר מתערב בעבודת המשטרה

5.9 פגישה בין ראש השב״כ והיועמ״שית, שבה בר אומר  לה שבן גביר התערב בעבודת המשטרה בתשעה באב בהר הבית

10.9 עוזרי היועמשית מבקשים מהשבכ עוד פרטים

12.9 השב״כ בודק ומתברר שלא  כצעקתה. בן גביר לא התערב ונכח בהר כמו קודמיו

15.9 בכיר בשב״כ כותב שלמרות שאין שום פעילות חריגה בתשעה באב מצד השר - בכל זאת הפעולות בהר מוכיחות (איך, בעצם?) שדירקטיבת השר ״מחלחלת״ למשטרה.

17-18.9 - מתקפת הביפרים

19.9 - נפתח מבצע חיצי הצפון

26.9 - ראש השב״כ שולח לכל ראשי האגפים הודעה המפלילה את המשטרה

27.9 - חיסול נסראללה

יש לציין שהמכתב נשלח באמצע תקופת פעילות היסטרית של השב״כ עם ניסיונות בלתי פוסקים לבצע פיגועים, ניסיונות להבעיר את יהודה ושומרון, מאמץ לגניבת סודות מבצע הביפרים, ניסיונות חיסול של הצמרת המדינית. השב״כ כולו בפעילות שיא קיצונית. אפילו החטיבה היהודית, הייתה עסוקה בטירוף מכיוון שישראל ביצעה הטעיה אסטרטגית ביום של הדיון אצל ראש השב״כ וניסתה להרדים את חיזבאללה לגבי הפסקת אש, מכיוון שהדבר האחרון שצריך זה איזשהו מופרע יהודי שידליף את האירוע. היחידי ככל הנראה שלא עסוק בהשלכות המבצע בלבנון הוא ראש השב"כ והוא מחליט לעסוק בו בזמן שברור מלוח הזמנים לעיל שאיננו דחוף כלל ועיקר. זה מסריח עד לב השמיים מניסיון לקנות ביטוח לאחר הביזוי הפומבי של השב"כ בעקבות השוואתו להצלחת המוסד במבצע הביפרים. ובלשון בני אדם, השב"כ החליט שפסיקת בג"צ בנושא לא מזיזה לו שהתירה לעוצמה יהודית לרוץ כבר כמה פעמים כנגד עתירות שטענו בדיוק את טענת החקירה והסתמכה על חקירות שב"כ קודמות.

הסיכום בהר הבית

בעקבות קרי: נתניהו התחייב - יהודים לא יתפללו בהר הבית, יהיה פיקוח במצלמות אבטחה:

הפרשנות לפי ישראל נכנעה לא נכונה, הצבת המצלמות היא דרישה ישראלית מאז 2000 לפחות (אין מה להציב מצלמות שינפצו אותם). ותקל על ישראל לאתר מתפרעים. עד כמה שהדבר יישמע מוזר, מדובר בהצלחה. לגבי השאר, מדובר בהמשך המצב הנוכחי. כמובן שהתקשורת מנסה להציג את המצב כהפוך, אין סיבה להאמין לה גם במקרה הזה.

מה הווקף לא דורש

השאלה שצריך לשאול היא למה הווקף לא דורש שתי דרישות שלכאורה מסתדרות עם החששות:

1. התקנת גלאי רעידות שיזהו כל חפירה
2. התקנת גלאי חומרי נפץ בכל כניסה אפשרית

למעשה מי שמשקיע עכשיו את המאמץ לאפשר את ההריסה הוא הווקף - הוא חופר מתחת להר הבית בתירוץ של הכשרת מסגדים נוספים ומתגאה בהחדרת טונות של חומרי נפץ (זיקוקים) מתחת לרחבת ההר.

אין לי קושי להאמין שיש יהודים שרוצים לפוצץ את המסגדים, הבעיה היא שההתנהגות של הווקף מצביעה לכל הפחות על אדישות לאפשרות הזאת.

משמעותה האמיתית של האנלוגיה מסגד אל אקצה = בית המקדש

מי שמהלל את מסגד אל אקצה כמקום סגידה לאלוהים בדומה למקדש צריך לקחת את האנלוגיה שלו עד הסוף - אם שני הבתים הראשונים נחרבו בגלל פשעים כאלו, מנין לו הביטחון שהמסגד חסין?

מסגד אל אקצה דומה היום יותר לימיו האחרונים של בית המקדש הראשון - חילול המקום על ידי מעשי פשע, עושק והרס מאשר לבית המקדש כמו שלכאורה רוצים לראות. חילול המקום איננו נובע רק מהרס העתיקות הנרחב, המלווה בשבועה באלוהים לשווא, אלא מהשימוש במקום כמפקדה צבאית ושימוש בשמו בשביל רצח המונים, אנסאר אל מקדס הוא דוגמה מצוינת.

בתור מי שלא ממש מאמין בכך שלאלוהים אכפת מאתנו, אני רחוק מלתמוך בהקמת בית המקדש ובוודאי שלא בהרס המסגדים לשם כך שיהווה עבירה דתית בוטה מכיוון שילווה ברצח.

האיסור על תפילת יהודים בהר הבית

ההלכה שאסרה על היהודים להתפלל בהר הבית היא תוצר של האיסור המוסלמי שהחל לאחר מסעי הצלב. כפי שעידן ציין גם התגברות התפילה היהודית בכותל המערבי נתקלה בתגובה עוינת, שהחלה עוד באמצע המאה ה-19, עוד לפני תחילת הסכסוך הלאומי. לא ברורה לי הנטייה להתעלם מהפעולות של הערבים - הערבים, ובמקרה הנ"ל נקודת המפנה היא תקופת המופתי הלאומן לעילא, בחרו לנקוט בענישה דתית בנושא לאומי. בעוד שמותר לפקפק במניעים של היהודים, אין צורך בהתעלמות מהפעילות של הצד השני לשם כך.

הערכה דתית של מסגד אל אקצה

הנבואה קובעת שהר הבית יהיה הר אדוני ויבואו כל העמים ויתפללו לה' שם. צר לי, אבל הנבואה מתקיימת בפועל, כפי שאלוהים רוצה ולא כפי שאנחנו מפרשים אותו. אללה ואלוהים הם אותו אל ואין שום לשם בו אנחנו קוראים לו - כולם לא מספקים. נכון, לא סתם נכתב: "ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד ט') - השם משנה לאנשים אבל זה רק אומר כי לא הגענו לנקודת היעד.

כך שקיומו של המסגד על הר הבית איננו סימן לעמלק, אלא סימן להתקדמות בתהליך להמלכת האל על כל העולם, תהליך שהאיסלאם משחק תפקיד מפתח בו.

הבעיה היא לכן לא קיומו של המסגד אלא המעשים שבתוכו - אם למישהו זה מצלצל מוכר, זה לא מקרי. אלוהים מבטיח לאברהם בברית בית הבתרים שיצטרך לחכות 400 שנה - למה? כי חטאת האמורי לא הגיעה לרמה מספיקה עדיין.

אין ספק, מבחינה דתית, מסגד עומר בדרך ללכת בדרכם של הבית הראשון ובמיוחד השני. גם אם המסגרת רצויה, אלוהים איננו אוהב את השימוש בשמו על מנת לבצע חטאים.