‏הצגת רשומות עם תוויות טראמפ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טראמפ. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 24 ביוני 2026

מדוע הפסד פוליטי קובע יותר מניצחון בשדה הקרב

מזכר ההבנות עם ארה״ב הוא הסיבה לכך שאיראן ניצחה במלחמה, ללא קשר למה שהממשל האמריקאי מנסה לטעון. כאשר צד אחד, ובמיוחד מעצמה גדולה, נכנע – הצד השני הוא המנצח בפועל. אין זה אומר שהסיפור מסתיים שם, שכן מלחמות יכולות להתפתח בדרכים שונות לאורך זמן. אך אם ארצות הברית נכנעה לאיראן, הרי שאיראן ניצחה, גם אם כוחותיה כבר היו מוחלשים מאוד או מרוסקים.

החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה מהווה דוגמה היסטורית מועילה. בתחילת 1917, רוסיה הייתה נתונה תחת לחץ צבאי ופוליטי כבד. הצבא ספג אבדות עצומות, המוראל קרס, הכלכלה התפרקה והמשטר איבד שליטה מבית. עוד לפני שהבולשביקים תפסו את השלטון באופן רשמי, המדינה הגיעה לנקודה שבה לא יכלה עוד לקיים את המלחמה באותם תנאים. כמובן, המצב ברוסיה לא היה זהה לחלוטין, שכן המשטר עצמו התחלף, אך הדוגמה עדיין רלוונטית. חשוב גם לציין שגרמניה ובעלות בריתה הביסו את רוסיה בחזית המזרחית, ובכל זאת מעצמות ההסכמה ניצחו במלחמת העולם הראשונה כולה, מה שמוכיח שניצחון בחזית אחת לא בהכרח מכריע את התוצאה הסופית.

הלקח העיקרי הוא שחולשה בשדה הקרב אינה קובעת באופן אוטומטי את התוצאה הפוליטית הסופית. תשישות צבאית יכולה להוביל לקריסה פוליטית, וקריסה פוליטית יכולה לאלץ כניעה או נסיגה. במובן זה, הסוגיה המכרעת היא לא רק מי עדיין נלחם, אלא למי יש את היכולת להמשיך להילחם ולהכתיב את רצונו. ברגע שיכולת זו נעלמת, התוצאה האסטרטגית מוכרעת בפועל. זה מה שקורה כעת, וזה גם מסביר מדוע כמה מדינות במפרץ משתחוות בפני איראן, שכן הן מבינות שכל סימן לנסיגה אמריקאית משנה את מאזן הכוחות האזורי ומעודד לחץ נוסף מצד איראן.

יום חמישי, 18 ביוני 2026

ניתוח מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן

אין לי הרבה מה להוסיף בנוגע למזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן. במהותו, ההסכם נראה פחות כמו דיפלומטיה ויותר כמו כניעה של ארה"ב לאיראן.

יכולתי למנות סיבות רבות לכך שטראמפ אולי בחר בדרך זו, אך למען האמת, זה לא משנה. התוצאות הן מה שקובע, והתוצאות הללו גרועות.

ישראל אינה יכולה לקבל הסדר שנותן בפועל לשלוחיה של איראן חופש פעולה רב יותר לתקוף אינטרסים ישראליים, תוך טענה שההסכם יביא ליציבות. במציאות, סביר יותר שהסכם זה יוביל למלחמות נוספות מאשר לשלום. הוא כבר מעודד את מדינות המפרץ לשנות את עמדותיהן ולהעמיק את שיתוף הפעולה עם איראן במקום לשמור על התנגדות נחרצת.

יום שבת, 3 בינואר 2026

וונצואלה וסומילילנד

המתקפה האמריקאית בוונצואלה ב-3 בינואר 2026, שכללה תקיפות אוויריות וחטיפת מדורו, מדגישה את חזרתה של מלחמה קרה גושית שמסכנת מדינות כמו ישראל. ההכרה הישראלית בסומילילנד בדצמבר 2025 קשורה לכך כחלק מחזית אסטרטגית משותפת, אך מגבירה מתחים גלובליים.

האירועים מחלקים את העולם לגושים: ארה"ב נגד רוסיה וסין, שתומכות במדורו ובסומליה. וונצואלה גינתה את ההכרה בסומילילנד כ"תוקפנות קולוניאלית", ומקשרת זאת להפרעות ריבונות.

ישראל מכירה בסומילילנד ראשונה כדי לבנות השפעה במזרח אפריקה, נגד חות'ים ואיראן. ארה"ב מגנה על המהלך, אך זה יוצר חזית משותפת מול תורכיה וסומליה, ומצמצם תמרון ישראלי.

זהו המשך ישיר לבעיה המרכזית שלנו בעזה, התערבות חיצונית גוברת של גורמים איראניים ופרוקסיים דרך צירים כמו וונצואלה, ששימשו כצינורות כספים ונשק לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. חטיפת מדורו על ידי ארה"ב חושפת את הפגיעות של רשת זו ומאיימת להחמיר את הלחץ בעזה, שם התערבות כזו כבר האריכה את הסכסוך ומערערת כל ניסיון לייצוב. במקביל, קשה לדעת איך ההסלמה הגלובלית תשפיע על ההפגנות באיראן, שמתפשטות כעת בעוצמה נגד המשטר בגלל אינפלציה, משבר כלכלי ודיכוי פוליטי.

הקשר להכרה בסומילילנד מוסיף שכבה נוספת: המהלך הישראלי, שנתמך על ידי ארה"ב, נתפס באיראן ובציר ההתנגדות כ"תוקפנות קולוניאלית" שמקרבת את המזרח התיכון לאפריקה, ומחזק את הנרטיב הגושי של מלחמה קרה. אם ההפגנות באיראן ידוכאו, המשטר עלול להסיט תשומת לב דרך התקפות עקיפות בעזה או בים סוף; אם יתמוטטו, זה עשוי לפתוח חלון הזדמנויות אסטרטגי לישראל, אך עם סיכון להתפרעויות כאוטיות שישפיעו על כל האזור. בסופו של דבר, אי הוודאות הזו היא בדיוק מה שהופך את מלחמה הקרה הזו למסוכנת במיוחד עבורנו.

יום ראשון, 2 במרץ 2025

טראמפ, זלנסקי והצביעות של המערב

פחות מחודש לאחר הפלישה הרוסית הנרחבת לאוקראינה, כתבתי בפוסט מצדה, תל-חי וגטו ורשה את דעתי על הטמטום של הפלישה ומאז לא שיניתי את דעתי לגבי המלחמה בין רוסיה לאוקראינה.

עם זאת, אני עדיין מאמין שתגובת התקשורת הזרה למסיבת העיתונאים הנוראית של טראמפ-זלנסקי הייתה חושפנית. אותם אנשים שביקרו באופן עקבי את ממשל ביידן על כך שלא נטש את ישראל, בת ברית קרובה של ארצות הברית, עכשיו מביעים חוסר אמון כאשר טראמפ עושה את אותו הדבר בנוגע לאוקראינה. תגובה זו חושפת את טבעה האמיתי של ישראל כמדינה שאינה שייכת למערב בשל היעדר שורשים נוצריים. תובנה זו נתמכת עוד יותר על ידי התגובה על פעולות לבנון. אני מודע לכל ההאשמות: ישראל פוגעת באזרחים (כמו שאוקראינה עושה גם כן; זהו המחיר המלוכלך של סכסוך); אומרים שלישראל אין רצון לשלום (למרות שדרישות אוקראינה נחשבות נפלאות); ויש לתמוך בהנהגה הפלסטינית (הדיקטטורה של חמאס גורמת לפוטין להיראות פלורליסטי לעומת זאת). אז סליחה, אנא נסו למצוא תירוצים טובים יותר, הנוכחיים הם בדיחה.

יום ראשון, 17 בנובמבר 2024

הציפייה לטראמפ כביטוי לגזענות מובנית

איני יודע כיצד טראמפ ישפיע על המצב במזרח התיכון. אני יכול לטעון בעד רוב האפשרויות. מה שבאמת מרגיז אותי זו הדעה הקדומה של אנשים בעלי דעות קדומות שאין להם ציפיות ומאמינים שערבים אינם אחראים למעשיהם ושעליהם לחכות לנשיא אמריקאי חדש.

למשל, מצרים יכולה ללחוץ על חמאס ולפתוח את הגבול עם רצועת עזה, בין היתר. אבל היא לא עושה דבר מלבד להאשים את ישראל בפומבי בזמן שבאופן פרטי היא מרוצה מהמלחמה. למעשה, כל מדינה ערבית מתנהגת כמו ילדים קטנים, חוץ מקטאר שמממנת את חמאס. העובדות הקשות אולי מסבירות זאת, אבל זה אבסורד שאלה המזהים עצמם כפעילי דה-קולוניזציה מאשרים התנהגות זו בשתיקה.


תמיכה בדה-קולוניזציה משמעה לקבל אנשים שאינם לבנים כשווים מבלי לדכא אותם כי אנחנו מאמינים שהם נחותים. ההפך הגמור קורה כשאנשים מחכים לטראמפ; זה מראה שערבים עדיין נתפסים כנחותים. אני יודע מניסיון אישי שתפיסה זו שגויה, אבל העולם המערבי מתנהג כאילו זו עובדה שאין עליה עוררין. זה מאוד מצער עבור מישהו כמוני שמכיר כמה ערבים ואפילו עובד איתם.

יום חמישי, 7 בינואר 2021

אירועי הלילה בארה"ב

אני לא יודע מדוע אנשים חושבים שיש לי משהו מעניין להגיד על אירועי הלילה בארה"ב.

 לא הערכתי במיוחד את דולנד טראמפ גם קודם ולכן גם לא התאכזבתי מחוסר יכולתו לשלוט במפגינים ברמה שציפה (סטייל מנחם בגין ז"ל בהפגנה על הסכם השילומים). למרבה הצער, אפילו אם נניח כי הטענות שלו נכונות, הגישה שלו מטומטמת ובעיקר נרקיסטיסטית. אבל כצפוי רבים מאלו שצורחים עכשיו "פשיסט" תמכו בקודמו ברק "המשיח" אובמה שהיה ועודנו נרקיסטיט עוד יותר וגם השכל שלו לא בדיוק מלהיב אם לנקוט בלשון המעטה.
 
לי אין ציפיות חיוביות, אני זוכר את נשיאי ארה"ב מאז קלינטון וכל אחד מהם היה גרוע מקודמו, אני מתקשה לראות את ביידן שובר את המגמה העגומה הזאת.

יום שבת, 12 בדצמבר 2020

"בדיקת עובדות"

מי שרוצה שנאמין לטענות שלו בנושא מוזמן לפתוח בהתנצלות ובחרטה על הפצת השקרים ההמונית שהיה שותף לה. כל הגורמים שלכאורה ביצעו בדיקת עובדות לנתניהו היו שותפים פעילים להפצת הטענה שטראמפ מפנטז שההכרזה על החיסון נגד קורונה תהיה בנובמבר והאישור יהיה בדצמבר. היום, עם התגשמות החלק השני, הוכח שהפנטיוזנרים הם אלו שמתיימרים לקבוע מהי האמת. אין צורך לעצור את נשימתכם, לא יהיו הרהורי תשובה או אפילו ביקורת.

ההאשמות שנתניהו שקרן מכיוון שהוא מעז לחשוב אחרת יימשכו. חוסר קבלת האחר בתירוץ של "שמירה על הדמוקרטיה" רק צפוי להעמיק. השימוש ב"הגנה על קבוצות המוחלשות" כדרך להשגת עוד כוח לחזקים יורחב. החזון ה"ליברלי" עתיד להתגשם בעתיד בו אי אמונה היא סיבה להוצאה מחוץ לחוק. "הגנה על שלטון החוק" תהווה תירוץ מושלם בכל פעם שבו רשויות החוק יתעלמו בחוסר אלגנטיות מזכויות האזרחים.

יום שבת, 14 בנובמבר 2020

כמה מילים על זיופי בחירות

הבחירות האחרונות בארה"ב הן כמעט בוודאות הבחירות עם מספר הזיופים הגבוה ביותר בה. המסקנה הזאת נובעת משלוש סיבות:
1.הצביעו הכי הרבה אנשים
2. אחוז ההצבעה היה גבוה באופן חריג
3. היו מספר גבוה במיוחד של שינויים בשיטת ההצבעה (ולכן מספר הטעויות עלה)

השאלה היא כמובן מה המסקנות מהנ"ל. האמת? חוץ מכך שמי שטוען שלא היו זיופים הוא בור או שקרן - לא הרבה:
א. הדמוקרטים כנראה זייפו יותר (כי קיבלו יותר קולות) אבל בכלל לא בטוח שלזיופים הרפוליבקניים לא הייתה השפעה רבה יותר
ב. קשה מאוד להוכיח זיופים, במיוחד שנראה כי היו מפוזרים מאוד, כך שאפילו במקרה שהזיופים הדמוקרטים השפיעו יותר, לא סביר שניתן להוכיח זאת
ג. מהנ"ל נובע שסיכויי טראמפ להפוך את הקערה קלושים

החלק העצוב הוא שבמקום לדווח, התקשורת והרשתות החברתיות עוסקות בהשתקה בניחוח דיקטטורי חריף תוך השמצת החורגים מהקו.

יום חמישי, 5 בנובמבר 2020

הכישלון של התקשורת הישראלית בבחירות ארה"ב

בשעה שהדברים נכתבים, עדיין לא ברורה תוצאת הבחירות בארצות הברית, אבל אפשר כבר לסכם את התנהגות התקשורת הישראלית ככישלון. כישלון זה איננו כישלון הדיווח, מכיוון שכלל לא היה ניסיון אמיתי (פרט לחריגים שניתן לספור על כף יד אחד) לדיווח אמין ומקצועי.

הכישלון הוא תעמולתי - התעמולה כנגד טרמאפ הוכחה כבלתי יעילה בעליל, למרות הקדשת חודשים ארוכים להשמצה ולהסתה נגד טראמפ - הישראלים ובמיוחד הישראלים-אמריקאיים ממש לא השתכנעו שטרמאפ הוא סכנה לעתיד המדינה והעולם.

התקשורת הישראלית הוכיחה שלא למדה דבר וחצי דבר ממערכות הבחירות בארץ והמשיכה לבזות את עצמה בצורה המביכה ביותר האפשרית.

יום שלישי, 27 באוקטובר 2020

4 שנות טראמפ=כישלון הבנה של התקשורת

אני מציע להאזין לפרק מסיבה פשוטה - הוא אופייני לתקשורת הישראלית. כתב שמסקר הרבה את המערכת הפוליטית האמריקאית מדווח שהוא בהלם מוחלט מעצם קיומם של אנשים שלא חושבים כמוהו ומופתע מכך שהם עדיין לא ראו את האור.

על מנת להסיר ספק, סביר להניח שאילו הייתה לי אזרחות אמריקאית, הייתי מצביע לסנדרס בפריימריז.

יום שבת, 11 באפריל 2020

אמריכאן

האזנתי לפרק 3 של הסדרה וההגדרה מביך גדולה על הפרק ואפילו בזיוני לא ממצה את העניין:
א. כל המשתתפים הביעו תאווה בלתי מוסתרת לסילוקו של טראמפ
ב. המושל היחידי שהוזכר היה מוזכר ג'ורגיה הרפובליקני, תוך התעלמות בוטה מהמושלים הדמוקרטיים שקראו לציבור להמשיך לצאת למקומות המוניים
ג. כולם קיבלו כאמת צרופה את השקר שהממשל לא העביר כסף למדינות
ד. בעוד שלפליק פלק של פוקס ניוז הוקדש חלק נכבד מהמשדר, הטענות המביכות של הרשתות האחרות לא הוזכרו במילה
לא היו לי ציפיות גדולות ובעיקר רציתי לבדוק האם השמועות בעניין הבבל"ת שנשמעו בחדשות החוץ נכונות ובכל זאת הצלחתי להזדעזע.

יום ראשון, 28 באוקטובר 2018

טראמפ ואנטישמיות

העלייה באנטישמיות היא רצופה מאז המשבר הכלכלי של 2008, אני שמח שטראמפ נתן לתקשורת תירוץ לשתף אותנו במידע הזה במקום להשתתף במאמץ להסביר ש"זה לא באמת קורה" ו"בטח לא באשמת הנשיא" כמו בתקופת אובמה. אולי פעם אפילו נזכה לתיאור קשור למציאות בנושא הזה ולא לריקוד על הדם.

לא התעצלתי וחיפשתי את התוצאות של שנה קודמת, שלא במפתיע אכן מדובר בהמשך מגמה. מה שמעניין הוא שהקפיצה בימי אובמה האחרונים הייתה גבוהה יותר (86% ברבעון הראשון של 2017) ובירידה יחסית מאז. אפשר לבחון גם את השנים הקודמות של אובמה ולראות שאכן מדובר באותו סיפור - עלייה הולכת ומאיצה.

 

יום שישי, 11 במאי 2018

המתקפה האיראנית בגולן

אנחנו חושבים שהסיפור בסוריה הוא מוקד העניין של האיראנים אבל הם מתעניינים יותר בצעד של טראמפ. מצד שני, חוסר תגובה בכלל היה מביך אותם בסוריה, ככה הם מפרסמים בסוריה שהפעילות שלהם פגעה קשות בישראל בלי להסתבך יותר מדי (כולל בעקבות הרוגים שלהם). "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים" מעולם לא נשמע נכון כל כך.
 

אין לי ספק שזה מדאיג, הם מתכננים משהו גדול אבל הוא ייקח זמן ובינתיים הם חייבים לעשות משהו. זאת מכיוון שיש לאיראנים דעת קהל, מלחמה על הבית עם טראמפ יכולה להיות פופולרית. חילופי מהלומות עם ישראל בסוריה יקרות ורק יעצבנו את האנשים שמבזבזים את הכסף. אין ספק שמשמרות המהפכה לא היו יושבים בשקט אלא אם התכנון הוא רציני וכנראה קרוב הרבה יותר הביתה. נניח שסולמאני (שפחות או יותר נעלם) חוקר עכשיו את אל בגדדי, האם הוא רוצה שידברו על זה או על המלחמה בסוריה? והכוונה ב"נעלם" היא שהוא בקושי מופיע לאחרונה, הוא עסוק במשהו וכנראה לא בנו.
 
בדבר אחד אני בטוח, האיראנים לא פספסו בטעות. יש שני גורמים שיכולים לרסן את התגובה:

  1. ההמונים בבית
  2. הרוסים

אם פוסלים את האפשרות הראשונה, נשארים עם השנייה. אני שמתי לב שהאיראנים חיכו אחרי הביקור של נתניהו במוסקבה ונראה לי שזה לא בטעות.
 
המידע שנחשף היה ידוע, ישראל כבר פרסמה אותו - כל הבסיסים שהופצצו כבר פורסמו. אם זאת הייתה המטרה הם לא ממש הצליחו וגם זה היה צפוי. אין לי ספק שהעניין מכוון, כשאני לא מבין את המטרה, זה סימן שהאויב מתכוון למשהו אחר. וכן, המידע שלא היה ידוע לא שווה את הסיכון. התזמון מתאים לחלוטין להנחה שזה קשור לרוסים. השאלה היחידה היא מה הרוסים רצו להשיג שם.
 

לפיכך, התגובה לדעתי מכוונת הביתה - התזמון הוא של הרוסים שלחצו.
 
צריך לחשוב מה רע לפוטין? הוא מציג את רה"מ לראווה, ישראל תוקפת ומייצרת לו עוד הזמנות, הוא מראה לכל הקליינטים שהוא לא מונע מהם תגובה תוך שהוא נמנע מעימות עם האמריקאים. השאלה היא מה הוא הבטיח לאיראנים בתמורה, כנראה משהו עם הגרעין.

יום שישי, 18 באוגוסט 2017

שיגעון הפולטי קורקט

מי שעקב אחרי הדיווחים בנושא ההתנגשות סביב הסרת הפסל גילה דבר מדהים - הפרת הפולטי קורקט חמורה בעיני התקשורת יותר מסירובו של הנשיא לטפל בנושא. דבריו של טראמפ על המשוגעים משני הצדדים שהם נכונים בעיקרם (מי ששמע על דריסת מפגין ימין בימי אובמה האחרונים באותה עיירה שיקום) עוררו המון רעש. לעומת זאת השאלה למה הנשיא שמודע למצב הזה מתעלם לחלוטין מתחינות העזרה של העיר והמדינה זכתה לאזכור שולי אם בכלל.

יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

הברקזיט של העיתונות מהאמת

כדאי לקרוא רק בשביל להפנים למה השמאל מפסיד שוב ושוב - הכותב מנסה למצוא מתחת לרצפה תירוצים למה ההצבעה לא רציונלית ונמנע בכך מ"התדרדרות" להסברים המתייחסים למצביעי טראמפ כאנשים חושבים

יום ראשון, 6 במרץ 2016

צווים נשיאותיים בארה"ב

השימוש בצווים הנשיאותיים במהלך תקופות הכהונה של שני הנשיאים האחרונים מעמיד בספק את הטענות לגבי חוזקה של הדמוקרטיה בארה"ב. הדמוקרטיה האמריקאית אמנם חזקה אבל יותר ויותר היא נשארת על הנייר. האם טרמאפ יצליח להביא לסופה? אני מפקפק בכך, אבל אם הוא יצליח להיבחר ייתכן מאוד שזה יקרה בזמן הנשיא שאחריו. בנקודה מסוימת, הנשיא פשוט לא יטרח להביא את החוקים לקונגרס מכיוון שהם יידחו אוטומטית והמצב יתדרדר לאוליגרכיה - זה קרה בהרבה מדינות וזה יכול לקרות גם בארה"ב (אגב, סנדרס יביא לתוצאה דומה)

מותר לחשוב שהמפלגות הערביות פסולות בשל דעותיהן

צר לי לאכזב הרבה אנשים הנלחמים בגזענות לדעתם, הטענה שאסור לפסול את המפלגות הערביות היא הגזענית. זה מגוחך להפתיע כשמדובר באותם אנשים הפוסלים ...