איפה אנחנו נמצאים מבחינת הדמוקרטיה

הפוסט הזה הוא למעשה פוסט המשך לפוסט ״תרומת הליכוד להתדרדרות השמאל להתנגדות לדמוקרטיה״ מימיה הראשונים של ממשלת בנט-לפיד.

את הממשלה הנ״ל אפשר לסכם בקצרה מאוד כניסיון משמעותי, הגדול ביותר מאז ימי בן גוריון, להפוך את ישראל לאוליגרכיה - למרבה המזל הניסיון הזה כשל. ההמשך בזמן המחאה נגד הרפורמה היה דומה, ניסיון להשתמש בהפיכה צבאית למחצה בשביל למנוע מהממשלה להפוך את ישראל לדמוקרטית יותר. הכישלון העצום ב-7 באוקטובר, עצר לזמן מה את ההתפתחות הזאת אולם נראה שלאחרונה הוא חזר.

לכאורה, הכל טוב, מדינת ישראל הופכת לדמוקרטית יותר, במחיר של המון צעקות של אנשים שברובם המכריע אכן חוששים לעתיד הדמוקרטיה. הבעיה ״הקטנה״ היא שהתהליך ההפוך הוא לא פחות מסוכן. יש סיבה למה יש לבירוקרטיה חשיבות כל כך גדולה במדינה המודרנית, המצב שבו הממשלה מתערבת בצורה דקדקנית בכל דבר איננו ניתן לתחזוקה. גרוע מכך, ממשלה חזקה מדי יכולה להפוך את המדינה ללא דמוקרטית. אני לא רואה בכך סכנה מיידית מכיוון שנתניהו הוא דמוקרט (אולי הדבר החיובי היחידי שיש לי להגיד עליו), אבל שלטונו יסתיים בקרוב וקשה לי למצוא פוליטיקאי אחר בעל נטייה דומה.

חוסר ההכרה באחר מסכנת את המדינה

אני לא מפקפק בכך שאלו שתומכים בהפגנות ובשביתה רוצים בטובת המדינה (טוב, כמעט כולם). הבעיה היא שהם מתעלמים מהאנושיות של הצד השני. טרם נתקלתי במישהו מהנ"ל ששואל את עצמו שאלה פשוטה - איך חמאס יגיב? איך שאר העולם יגיב? זה פשוט מדהים שמי שמתיימר לדבר בשם האנושיות המשותפת מסרב להכיר בכך שהצד השני גם הוא אנושי. למען הסר ספק, העובדה שהחמאס מורכב מאנשים לא אומרת שהם רוצים אותו דבר כמונו.

הפרו-פלסטינים לא מקשיבים לפלסטינים

יש בדיחה ישנה על צופה שרצה לעזור לאישה מבוגרת לחצות את הכביש, אבל האישה לא רצתה לעבור; במקום זאת, היא העדיפה להישאר בצד הנוכחי שלה. תזכורות לבדיחה הישנה הזו הן חלק נפוץ מהמקצוע שלי (מצחיקות אם אנחנו מבחינים בהן במהירות, עצובות אם לא).

אני רואה הרבה אנשים שמזדהים כפרו-פלסטינים שמזכירים לי את הבדיחה הזו - אבל בצורה שלילית. הם בטוחים שיש לפלסטינים רצונות מסוימות (בעיקר שלום עם ישראל, פתרון שתי המדינות, פשרה, או טוב כללי). מאחר שהסיבה היחידה שישראל תדחה את זה היא בורות, כל מה שהם צריכים לעשות הוא ללחוץ על הממשלה המערבית שלהם ללחוץ על ישראל, והנושא ייפתר.

רוב הביקורת על האסטרטגיה הזו מתמקדת ברכיבים האנטישמיים או האנטי-ישראליים הבוטים שלה. עם זאת, האסטרטגיה היא גם אנטי-פלסטינית באותה מידה מכיוון שהיא מתעלמת מההעדפות שלהם רק בגלל שהן לא תואמות לחזון האידיאלי של המפגינים לגבי עתידם. בלי אפילו לנסות להבין אותם, זה מבוטאת בעיקר על ידי ניכוס תרבותי של סמלים פלסטינים (דוגמה טיפוסית היא שימוש בסיכה שמשבחת לינץ׳ כסימן לקריאה להפסקת אש).

כן, זה לגמרי אבסורד, אבל זאת המציאות, והתעלמות מהם לא תגרום להם להיעלם. 

---

מספר הערות נוספות:

1. דוגמה, הקריאה "מהנהר לים" היא קריאה לניקוי אתני, שכן היא למעשה פירושה חיסול ישראל; זו לא קריאה לחופש. על פי ישראלים ופלסטינים כאחד; זהו תרגום לאנגלית של הקריאה הערבית המקורית שבו המילה "ערבית" הוחלפה ב"חופשית". זהו דוגמה מובהקת - פשוטה כמשמעה, מתוך ספר לימוד - לדרישה לניקוי אתני. הפעילים הפרו-פלסטינים לכאורה הם כל כך בורים שהם אפילו לא טורחים לאמת את הידע שלהם, אף על פי שפלסטינים בדרך כלל מודעים לעובדות אלה.

2. מובן מאליו שלא לכל הפלסטינים יש את אותם רצונות פוליטיים, אבל אף אחד לא מהם לא נשאל.

חופש? דמוקרטיה? איזה אסון!

בתגובה לחופש ודמוקרטיה אינם אותו הדבר:

הטענה שהמתנגדים לרפורמה תומכים בחופש מגוחכת כמעט כמו הטענה שהם תומכים בדמוקרטיה. הפעילות המרכזית של המנהיגות שלהם בחודשים האחרונים היא סתימת פיות תוך שימוש באלימות ואיומים תדירים של מלחמת אזרחים. מבוטאת תמיכה גורפת בהגבלת חופש הדת, חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש העיסוק ועוד. יש תמיכה נרחבת בשימוש בכוח כלכלי כאמצעי כפייה ותמיכה לא זניחה בגיוס צבאי למטרות כפייה תרבותית. 

התפיסה המובילה במחאה, שכלל איננה מוסתרת, היא שיש מי שיש להם זכויות לחופש ויש את אלו שנחותים עד כדי כך שאין להם. מדובר בגלגול לאחור של התקדמות של הדמוקרטיה ושל הליברליזם לראשית המאה ה-19 שנראה שהיא המודל הרצוי בעיני ראשי המחאה.

בסה״כ, לא מדובר בבחירה בליברליזם מול דמוקרטיה אלא במתקפה קשה, מוסתרת ברישול רב, על שני הדברים כאחד. תוך שימוש בדמגוגיה בעוצמה שגורמת לפופליסטים מימין להסמיק ממבוכה.

עדיין מחפש טיעונים נגד השינויים במערכת המשפט

 צר לי, אבל הסיכום של כל הטיעונים נגד שהושמעו משמאל הוא מאוד קצר:

א. אנחנו בטוחים שהממשלה הזאת שואפת לדיקטטורה

ב. אנחנו נעלים עליכם ולכן אין לכם זכות לשנות שום דבר ללא הסכמתנו המלאה

ג. אם לא תענו לדרישות שלנו השמיים ייפלו - אנחנו נסרב לשרת בצה״ל, נעודד את החרמת ישראל וכו׳

ד. אם אתה לא חושב כמו הקבוצה שלנו - אתה אידיוט

על מנת להבין כמה הרשימה הזאת מגוחכת, אפשר להשוות אותה לרשימת הטיעונים נגד מימין שהיא ארוכה מכדי לפרט כאן (אפשר להאזין למשל פה).

קשה להחליט מה הסיבה לגישה המטופשת הזאת של הנהגת השמאל, תסכול כנראה משחק תפקיד מרכזי כזה, אבל הוא יועץ רע - עובדה שהוא גורם לי, מי שעדיין ממש לא מרוצה מהרפורמה, לחשוב שהתנהגות השמאל מסכנת את הדמוקרטיה והליברליות באופן מיידי בעוד הממשלה היא לכל היותר איום עתידי.

למה השמאל כל כך מתוסכל

בחשבון אחרון השמאל מתוסכל מכיוון שהוא נקלע לדרך ללא מוצא. האידיאולוגיות המתחלפות שלו בארבעים השנים האחרונות לא הצליחו להחזיק מים וההתעלמות מקיומם של אחרים נהיית קשה יותר ויותר, במיוחד לאחר האפיזודה של ממשלת השמאל האחרונה.

בתור שמאלני אני רואה בעניין חדשות רעות מאוד. אני יודע שקשה לימין להאמין בזה אולם אין מדינה דמוקרטית ללא הבדל השקפות והמצב בו ראשי מחנה אחד מנצחים על חיסולו מהווה סכנה שקשה להפריז בה.

המצב כל כך חמור שאפילו אלו שחושבים את עצמם כשומרי החומות האידיאולגיות של השמאל נתקלו בבעיה - האיום שלהם שהשיטות הנלוזות לשליטה בשטחים יחדרו לישראל התממש - אולם למרבה זוועתם דווקא בצד הפוליטי שלהם. הימין, עד כמה שהדבר קשה לעיכול, דווקא נלחם למען הליברליזם והדמוקרטיה בעוד מנהיגי השמאל (מכל הסוגים) נלחמים נגדו. אפשר להעלות השערות פחות נחמדות לגבי הסיבות לכך, אבל העובדה נשארת.

אני מניח שלרוב השמאלנים היה קל יותר אילו הפער הזה היה קיים גם ברמת השטח, למרבה הצער, מדובר פשוט בעריקה של ההנהגה מעמדתה. השמאל, ברובו הגדול, מתוסכל עמוקות כי הפער בין מה שמוכרים לו לבין המציאות גדול מדי מכדי להתעלם ממנו, דבר שמביע לתגובות קשות ולדיבורים על ירידה מהארץ.

לסיום, כמה מילים לא נעימות גם על הימין. הפער כאמור לא קיים באמת בשטח ומי שחושב שהימין פטור מהבעיות הנ"ל חי באשליות. האמת היא שהימין נמצא היום מהבחינה הזאת המקום בו השמאל היה ב-2007 ואלו חדשות רעות במיוחד.

האמריקאים השתגעו?

מאז הפעם האחרונה בה כתבתי על הנושא היה שינוי משמעותי בגישה האמריקאית - האמריקאים החליטו להפיל את נתניהו, תוך שימוש במהפכה המשפטית כתירוץ.

כמו תמיד אצל האמריקאים, קשה להבין את הגישה הזאת, מכיוון שתמיכה פומבית באופיזיציה היא הדרך הטובה ביותר להבטיח את המשך הרפורמה. בעוד שהלחץ מאחורי הקלעים הוא מועיל, הרי שבכל פעם בה האמריקאים התערבו פומבית (פרט למבצע קדש אז איימו במעורבות צבאית) הם השיגו את המטרה ההפוכה.

קשה מאוד, אם לנקוט בלשון עדינה, לקבל את הדאגה האמריקאית לעתיד הדמוקרטיה הישראלית ככנה, בעוד שבמקביל הם מתעלמים מהאירועים בצרפת - מקרון מטיל צו חירום על מנת להעביר רפורמה כלכלית משמעותית, ללא תמיכה משמעותית בציבור ותוך מהומות אלימות בהרבה מאשר ההפגנות בישראל.

לא נראה כי התמיכה הכלכלית האמריקאית במחאה היא משמעותית, אבל הצורך של הממשל לשקר לגביה מעודד במקצת מכיוון שהוא מצביע על התנגדות פנימית בארה"ב.

צעד ענק לאוליגרכיה

אין דרך יפה להגיד את זה - החלטת הכניעה של נתניהו היא צעד ענק לקראת חיסולה הרשמי של הדמוקרטיה במדינת ישראל.

היום התברר סופית שבישראל יש מי ששווים יותר ושווים פחות, ששלטון החוק לא קיים, שהמרדה פומבית היא עניין לגאווה, שהתפרעויות נסלחות אם אתה בצד הפוליטי המתאים, שמותר לגופים ממלכתיים לנקוט יוזמה פוליטית מובהקת אם היא מתאימה לשמאל ושהממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי מתקיימת אך ורק מכיוון שצריך פסאדה של דמוקרטיה.

השמאל אמנם צעק דמוקרטיה אבל בפועל המפגינים השיגו התקדמות רבה לקראת הצעד שראשי המחנה שואפים אליה - חיסול הדמוקרטיה.

כמו לרוב הכישלונות, גם לזה יש הרבה אחראים, אבל במקרה הזה האחראי העיקרי ברור - נתניהו ועליו להסיק מסקנות ולהתפטר.

למה גישת השמאל מטופשת?

הטור של עמית סגל הזכיר לי את אחת הבעיות המרכזיות במחאה הנוכחית. נניח שהולכים על הנרטיב שהשינויים במערכת המשפט הם קדימון לכך שהדתיים ישתלטו על המדינה ושהדבר נובע מכך שהם רוב.

מהי האסטרטגיה הנכונה במקרה הזה? עד כמה שזה נשמע מדהים השאלה הזאת לא נשאלת בכלל. זה לא מקרי כמובן, אלא ממשיך קו בו השמאל בטוח שהדרך הטובה ביותר לשנות את החרדים היא השמצות על גבול האנטישמיות, שהדרך הטובה ביותר להתחבר לערבים היא להעליב אותם וכיוצא באלו.

אחרי הכל, מי שבאמת מאמין בתאוריה הזאת היה אמור לנסות ולדבר עם החרדים ולנסות לשמוט את הקרקע מתחת לשינויים, אבל במקום זאת הם מוכרזים כאויב העיקרי.

בתור מי שלא בדיוק נלהב מהשינויים המוצעים, אני מוצא את עצמי יותר ויותר נדרש לתזכורת עצמית שאין להידרש לתיאוריות קונספירציה כשהנחה של טמטום היא מספיקה. אני מתקשה לדמיין מצב שיועיל יותר לדורשי השינויים במערכת המשפט מאשר התנהגות השמאל הנוכחית, בדגש על הניסיונות הפתטיים להציג את המחאה כלא קשורה לשמאל. למעשה, אפילו במקרה של התקפלות הממשלה, השמאל יוכל במקרה הטוב לקנות שנים בודדות עד שיקבל פגיעה חמורה בהרבה בכוחו.

אני מוצא את המצב הזה עצוב במיוחד מכיוון שהחלטת האסטרטגיה הזאת לא רק שלא נדונה פומבית אלא שרוב ציבור השמאל אפילו לא מודע לה. רובם המוחלט של המפגינים בטוחים באמת ובתמים שהם מגנים על הדמוקרטיה כמו שמספרים להם, האם ההפגנות באמת מסייעות לכך? אסור לשאול.

השינויים במערכת המשפט - שאלות ותשובות

האם השינויים המוצעים טובים?

השינויים המוצעים לא ממש מזיזים משהו משמעותי. הוויכוח הוא למעשה על שינוי הכיוון ממעבר של כוח לכיוון המערכת הבירוקרטית לכיוון ההפוך.

אם זה המצב למה יש מלחמה כל כך קשה?

כי המטרה שהשמאל אימץ בחמשת השנים האחרונות היא חיסול הדמוקרטיה.

אבל השמאל מפגין בעד הדמוקרטיה, הוא משקר?

זה הדבר המטורלל בסיפור, הנהגת השמאל שינתה כיוון לאנטי דמוקרטי, אבל לא טרחה לעדכן את הציבור. הציבור השמאלני ברובו משוכנע שהתקשורת המזהירה מקריסת הדמוקרטיה דוברת אמת, היא לא.

השמאל טוען שהוא מנסה להגן על הסטטוס קוו, זה נכון?

הסטטוס קוו של השנים האחרונות הוא התערבות הולכת ומקצינה של המערכת המשפטית שהגיעה כעת לניסיון השתלטות של ממש. אי אפשר להגן על סטטוס קוו במצב כזה, מכיוון שהוא פשוט לא קיים.

איך ייתכן שכל כך הרבה שמאלנים הם מטומטמים?

הם לא, או ליתר דיוק לא נראה שיש הבדל ברמת השכל לפי עמדה פוליטית. הבעיה המרכזית היא בורות, כאמור קשה למצוא שמאלנים שמעודכנים במתרחש.

אז אם השמאל יגלה את המציאות, הוא יתמוך בממשלה?

סביר להניח שלא, יש מספיק סיבות להתנגד לממשלה.

רגע, אז השמאל אשם בכל?

רחוק מאוד מכך, אפשר בקלות לבקר את הממשלה. למשל, למה היא מתעקשת על שינויים חסרי תועלת.

הממשלה לא מאיימת על הדמוקרטיה?

לא בטווח המיידי לפחות וגם אם חושבים שלטווח הארוך היא כן, קשה לדמיין מעשה מטופש יותר מאשר לשכנע את כל התומכים שלה שאתה מפיץ שקרים.

מה בעצם השמאל מציע

לתומכי שמאל בעלי לב חלש מומלץ לדלג.

התשובה היא בקצרה, איראן וביתר פירוט:

א. כוח בלתי מוגבל לבית המשפט

ב. אי יכולת פיקוח של המוסדות הנבחרים על כוחות הביטחון

ג. שימוש במערכת אכיפת החוק ככלי לסילוק יריבים פוליטיים

ד. מניעת חופש ביטוי באמצעים כלליים מכל מי שלא מוצא חן

ה. כפייה תרבותית על מי שחורגים מהאידיאולוגיה השלטת בכל האמצעים ובפרט גיוס כפוי

ו. מתן זכויות יתר למי שמסומן כ"תורם למדינה" והפסקת הכפפתו לחוק

רוב תומכי השמאל שקראו את הכתוב לעיל סבורים מן הסתם כי מדובר בפנטזיה, ושהם בוודאי לא תומכים בהנ"ל. אכן, ספק אם אצליח למצוא מישהו המוכן לחתום על הנ"ל וככל הנראה אף אחת מההצעות לא תזכה לרוב. אולם זאת הפנטזיה שראשי השמאל מפיצים, פוליטיקאים, עיתונאים ו"אנשי רוח". כמעט למותר לציין שמצב זה הוא ההופך את העניין למטורלל.

אחד הדברים המטרידים הוא שבעוד הסבירות למימוש הנ"ל אפסית, הרי השאיפה הזאת משמשת כיסוי מוצלח במיוחד לכוחות אנטי דמוקרטיים אחרים.

המפגינים נגד הרפורמה

אפשר בעיקרון לחלק לשלוש קבוצות עיקריות (לפי הגודל):

הרוב

רובם המוחלט של המפגינים הם כאלו שבאמת חוששים לעתיד הדמוקרטיה במדינת ישראל. גם אם אפשר להגיד כמה דברים פחות חיוביים על הנושא (בעיקר עכשיו באים?) - הרי החששות שלהם אינם מופרכים בכלל - שינוי בסדר גודל כזה הוא עניין מסוכן בעליל. כמעט למותר לציין שההפגנות בהחלט עוזרות מהבחינה שהן מבהירות לממשלה כי יש לא מעט מתנגדים ולכן מקטינות את הסיכוי להגזמות (שהן לפי הידע ההיסטורי הסכנה העיקרית במצב הזה).

האנרכיסטים

אין הרבה מה לומר על הקבוצה הזאת שלכעצמה, יש אנכריסטים המסתפחים לכל קבוצת מפגינים גדולה דיה. הבעיה המרכזית אתם במקרה הזה הינה שבמקום להתמודד עם הקקות הללו הם זוכים להגנת ה"הנהגה" ולניסיונות העלמה מצד התקשורת. 

"הנהגה"

קשה להגיד שלהפגנות יש הנהגה רצינית, בוודאי לא כזאת שתואמת את רצון רוב המפגינים. מי שמקשיב לנאומים בהפגנות מגלה עובדה מדהימה - הם מאמינים בהיתכנותה של קונספירציה - כלומר בהפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה בנוסח איראן שבה הבירוקרטיה שולטת. גם אם ישנו גיוון מסוים בנאומים, מדובר בנאומים שהם אנטי ליברליים ואנטי דמוקרטיים במובהק, דבר שמתבטא גם באירועים כמו הבהרה למפגינים הערביים שלא להגיע.

מסקנה

המסקנה שלי מדכאת - הצלחה של ההפגנות במצב הנוכחי לא תביא לתוצאות שרובם המוחלט של המפגינים מעוניין בהם אלא לנפילת הממשלה ולהשתלטות מהירה של אוליגרכיה. כישלון של ההפגנות יכול לשכנע את הממשלה שאין התנגדות רצינית ולהביא, בהסתברות לא מבוטלת, לתוצאה דומה בטווח רחוק מעט יותר.

מה יקרה כאשר השלטון יתחלף?

 החלק המגוחך בטיעון הזה של השמאל הוא ההתעלמות המגוחכת מכך שהייתה פה בדיוק ממשלת שמאל וראינו בדיוק מה קורה:

• ממשלת לפיד לא הטרידה את עצמה במה אומר החוק
• מערכת האכיפה לא רק שתמכה בהתלהבות בממשלה אלא גם ניצלה את ההזדמנות בשביל להבהיר שהחוק לא מגביל אותה
• בג"צ כלל לא טרח לנסות ולהציל את הדמוקרטיה גם כשהממשלה נקטה צעד שהוא עצמו הגדיר כאנטי דמוקרטי
• התקשורת תמכה ברובה המכריע בהצעות אופרטיביות כיצד להפוך את המדינה לאוליגרכיה ובהתעלמות בוטה מחוקי יסוד
• ארגוני החברה האזרחיות עסקו בהתלהבות בהאלהה של גורמים בלתי נבחרים במדינה

לשמאל אין תשובה לשאלה איך הטיעונים שלו על איזונים ובלמים הופרכו באופן בוטה כל כך, ולכן הוא נוקט בשיטה הבדוקה של לוי אשכול "טיעון חלש, צריך להגביר את הקול" בניסיון להשכיח את העובדות.

הפגנת עובדי הניקיון נעדרת

אני תמיד מתפעל מהיכולת האינסופית של השמאל להוציא הפגנות. בעוד הימין מתלבט, רב עם עצמו וכיוצא באלו, אין לשמאל בעיה להוציא הפגנות מכיוון שברור למארגנים מעל לכל ספק שאפילו במקרה של כישלון צורב, הם לא ייאלצו לגייס כסף מהבית ותמיד יזכו להשתפכות תקשורתית, בלי קשר לתוצאות.

ראוי לציון שההפגנות המגזריות שהשמאל מארגן תמיד מבטאות את תפיסת העולם לפיה יש כאלו שדעתם נחשבת (טייסים והייטיקסטים לדוגמה) ואילו האחרים פשוט לא ראויים להתייחסות אמיתית גם שלכאורה מדברים בשמם (עובדי הניקיון).

המצב הזה הוא לא מקרי, השמאל יכול לארגן הפגנה של עמך (ואפילו עשה זאת בעבר), הוא כיום פשוט מפגין את האליטיזים שלו שתואם את הנטייה הפוליטית הגוברת שלו לאוליגרכיה. החלק המשעשע בסיפור הוא כמובן שההפגנות הללו תמיד מדברות בשם השוויון והדמוקרטיה בעוד שהן מאורגנות בצורה מדירה באופן מופגן ותוך שימוש במכפיל כוח חוץ מדינתי (ולכן בלתי דמוקרטי) בעליל.

מי שרוצה שהציבור ישתכנע ברצינות ההפגנות הללו, מוטב לו שיתחיל מלקיחת סיכון, ההישארות בתחום הנוחות, המסווה בטענות פתטיות על "אומץ", היא אפילו לא מגוחכת, היא פשוט עצובה.

למה לא אגיע להפגנה

הסיבה פשוטה, המארגנים הם אלו שתומכים בהתלהבות רבה בכל מה שההפגנה לכאורה נגדה.

בעד הפרדת רשויות? מתן סמכות דיקטטורית לבית המשפט לא ממש עומדת בזה.

נגד פעילות יתר משטרתית? תזכירו לי מה ביקשתם לעשות נגד החרדים לפני שבועיים.

בעד שלטון החוק? איפה הייתם כשפורסם דוח מררי והתברר שהמשטרה בזה לחוק?

נגד אפליה? בפעם האחרונה שאני בדקתי, בקשה מערבים לא להגיע להפגנה לא ממש עונה על זה.

בעד חופש הביטוי? למה אתם תומכים בתביעות ההשתקה של בנט ודורשים לסגור את ערוץ 14?

האמת הפשוטה היא שאם המארגנים היו מאמינים בטענות שלהם, הם היו אמורים להפגין נגד לפיד, במקום זה, הם נאבקו על הזכות ללקק את נעליו בתקווה להינות מהשחיתות שממשלתו השפריצה בניסיון לקנות המשפעינים.

החרד הוא האני

אתחיל בווידוי - אני לא אוהב חרדים. למרות כל ההבדלים בין החרדים השונים, הפער האידיאולוגי ביני לבינם גדול מאוד - הגישה הכופה שלהם היא בניגוד לגישה הליברלית הדי קיצונית שלי, הגישה הדתית שלהם ש"אלוהים רק אתנו" מרגיזה אותי הן מבחינה גלובלית והן בשל האמונה הדיאסטית שלי.

אבל הפוסט הזה לא יעסוק ברצון לכפות של החרדים ולא ברצון הימני לכפות אלא דווקא בהמשך ההדגמה של הגישה הכפיתית של מי שמגדירים את עצמם כשמאל או מרכז.

מאז שנות השמונים, השמאל, שבינתיים החליט, בלי קשר רב למציאות, להכריז על עצמו ברובו כמרכז, עוסק בהחלפת אויב. במקום האויב הערבי שהפך למסכן שצריך להאכיל אותו (או בנוסח יותר אקטואלי - לחסן אותו) האויב הוא החרדים. באופן אירוני הדבר נעשה על ידי אימוץ מלא של תאוריית קיר הברזל של ז'בוטינסקי ובמיוחד החלק שלה שעוסק בכך שכפייה צבאית, או במקרה החרדי צבאית למחצה, היא הדרך היחידה לטיפול בבעיה.

מי שעוקב אחרי התקשורת לא יכול שלא להשתאות ממסע ההסתה הבלתי פוסק כנגד החרדים. המסיתים מודעים היטב לכך שהם מסייעים להנהגה החרדית להצדיק את ההסתגרות וההתעלמות מסמכותה של המדינה. לא רק שהדבר לא מפריע להם אלא שזאת גם מטרתם. הסיבה לדברים הנחרצים הללו איננה איזשהי תאוריה מופשטת שלי, אלא השוואת הניתוח של אותם אנשים - פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי רוח ואפילו שמאלנים פשוטים - כלפי החרדים והערבים.

בעוד הערבים זוכים לסלחנות מופלגת ולקריאות לסתימת פיות של כל מי שחושב אותם לפחות ממושלמים, הרי החרדים זוכים לזעם קדוש ולתמיכה בהשמצה ככל יכולתך. המטרה המוצהרת היא תמיד לשלוח כוחות משטרה, מג"ב ושב"כ לריכוזים החרדיים, כשרק התירוץ משתנה מדי פעם.

האפשרות בה תמיכה בהפגנות המוניות וצפופות משמשת אחרים להצדקה של הפרות תקנות הקורונה נחשבת לכפירה בעיקר - הרי ההפגנות קדושות קדושה עליונה ואין להרהר אחריהם. הרעיון שהחרדים מביטים בהערצה הטלוויזיונית להפרות בוטות של תקנות בריאות הציבור ומקבלים רושם אחר מאשר מה שהשמאל מאמין בו נחשב לאבסורד. אם לצורך כך צריך להתעלם גם מההשפעה על הערבים, לזעמם הלא מועט, הרי הדבר מתקבל בהבנה מלאה.

השאלה האם כפייה בכוח היא הצורה היעילה ביותר לטיפול בבעיה זוכה לקיתונות של בוז. מדובר לא רק בניגוד בוטה וחד משמעי להתייחסות המקבילה לערבים אלא גם התעלמות מובהקת מכך שהגישה הזאת כלפי החרדים בעלת השפעה מהותית על האמון שהערבים רוחשים לניסיונות ההתקרבות אליהם.

התוצאה של ההתפתחות הזאת היא החודשים האחרונים, תחת מצב המגיפה ההצדקה לפעולה מיידית צבאית למחצה שנועדה לטפל בחרדים, תוך התעלמות מוחלטת מהנתונים בעולם ומהשפעות העוני על רמת התחלואה בכל אתר ואתר, נדמית קלה מאי פעם. עם זאת בסופו של דבר הדרישה לטיפול בחרדים ולא חשוב התירוץ היא ניסיון להקטין את רמת החרדה מהאויב ולכן "החרד הוא האני" ולא מי שטוען (לדעתי בטעות) כי הוא חרד לדבר השם.

אני רוצה להודות למפגינים

נגד נתניהו בצומת רעננה שהפעם הסתפקו רק בחסימת המעבר להולכי רגל ובניסיון להחריש את העוברים. זה באמת שיפור לעומת הפעם הקודמת בה ניסו לדחוק אותי לכביש. אני יכול רק לקוות שהם פינו את הדרך לזקנה שבאה מולי והיא לא נאלצה לנסות ולעקוף את אלו שצועקים ברמקול על חוסר התחשבות בהם ועל סתימת פיות.

כמה מילים על הקלות בסגר

קשה לדעת האם הממשלה לא להוטה לדווח, התקשורת מפשלת או שניהם, אבל התיאור של "אין הקלות בסגר" פשוט שקרי:
א. שעות הפעילות של התחבורה הציבורית הוארכו
ב. הגבלת המרחק על הפגנות מבוטלת בלי ניסיון להאריך אותה
ג. בוטלה מגבלת המרחק על משתתפים בחתונה
ויש עוד כמה. על השאלה אם זה טוב או רע אפשר להתווכח אבל זה בעיקר מכוער.

למה מומלץ לקרוא את הדברים שאתה משתף

ביממה האחרונה אני מוצף בפוסטים בנושא אמיר השכל מהזן של "הוא לא באמת התכוון" וזאת מהקבוצה שהפיצה את דברי הבלע שלו בחצי השנה האחרונה.

בדרך כלל אני משתדל שלא להביך את האנשים שמבקשים ממני מקורות לדברים שאני קראתי אצלם, אבל מכיוון שמדובר בקבוצה לא מבוטלת אני רוצה להבהיר: אם פרסמתם משהו (אפילו רק שיתפתם), אני מניח שקראתם או צפיתם בו. אם לא, אתם מוזמנים לעשות זאת לפני שמבקשים ממני לחטט בפרופיל שלכם ולמצוא את הטקסט ו/או הווידאו שאתם שיתפתם.

ולא, ציטוט של תירוצים של אחרים לא פותרים אתכם מכך.

כמה מילים על הפגנות

לפני פחות משבוע הייתה הפגנה של כמה מאות, כולל 15 חברי כנסת שפוזרה בצורה מאוד לא נעימה.

אם לא שמעתם, אתם לא לבד, הפגנה של ערבים ועוד באום אל פחם איננה נספרת ואיננה מדווחת. חתונה של חרדים היא אסון, הפגנה צפופה של השמאל היא קדושה.

למעשה, רוב אלה המזועזעים מההתנהגות המשטרתית הם סלקטיביים להפליא. לא מעט מאלו המתלוננים היום עליה תמכו בירי לתוך המפגינים בכפר מימון.

משטרת ישראל היא אלימה, לא מהיום ולא משלוש השנים האחרונות או אפילו משתיים עשרה. מי שמתרץ את האלימות בשגיונות של שרה נתניהו, משקר לעצמו ומוכיח את צביעותו. מי שחושב שדריסת מפגינים בעמונה היא מצווה, לא יכול להתפלא שהמשטרה נוהגת בצורה דומה במי שהוא תומך בו.

דעתי השלילית על מערכת אכיפת החוק לא השתנתה מאז נחשפתי כילד לפרשת נאפסו וכל הצעקות הפתאומיות נשמעות לי בעיקר נלעגות.