הייתי בטוח שבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) יוציא צווי מעצר נגד גלנט ונתניהו. תחזית זו התבססה על רעיון פשוט שהתקשורת הבינלאומית התעלמה ממנו מתוך פחד מהאשמה באסלמופוביה: לא הייתה לשופטים אפשרות אחרת מלבד לחיות כל חייהם בפחד עבור עצמם ובני משפחתם.
מה שבאמת מטריד אותי הוא מה שנותר מהשריד האחרון של השאיפה לכאורה לצדק. בעוד כמה טענות (שקריות) על מעשי מנהיגי ישראל הוכללו בבקשה לצווי מעצר, הרי צווי המעצר שהוצאו על מה שהם כביכול רצו לעשות במקום להתמקד במה שעשו בפועל נציגי ציבור ישראלים. זהו מעורר זיכרומןץ מימי האינקוויזיציה האפלים, שבהם אנשים נשפטו על מחשבותיהם במקום על בסיס ראיות.
שינוי זה נועד באופן ברור לגשר על הפער בין טענות התובע הכללי על מה שקרה ברצועת עזה ומה לכאורה היה אמור לקרות בהמשך - רעב המוני שהיה התחזית הנוראה ביותר - בעוד שבפועל, לא היה שם לא רעב המוני ואפילו לא רעב סתם. עם זאת, שינוי זה מבטל את ההיבט הבסיסי ביותר של מערכת משפטית צודקת: ביטול האפשרות הקלושה שנתניהו וגלנט יימצאו זכאים. הם יצטרכו להוכיח שמעולם לא שקלו להשתמש ברעב ככלי מלחמה; בעוד התביעה לא תצטרך להוכיח את הטענה שהם השתמשו.
נקודות נוספות:
1. שופטי בית הדין הבינלאומי חשו מאוימים על ידי האיומים נגד ג'וליה סבוטינדה בשל עמדתה הפרו-ישראלית בבית הדין הבינלאומי (ICJ).
2. ללא היזקקות למניעים אנטישמיים, קשה, אם בכלל ניתן, להסביר כיצד הלחץ הישראלי הוצג בתקשורת העולמית.
3. צעד לאחור נוסף הוא הוצאת צו מעצר נגד דיף; האינקוויזיציה הייתה ידועה ב"שיפוט" נגד המתים. יש לציין כי צו מעצר זה רלוונטי יותר ומתייחס למה שדיף עשה.
4. קריסת בית הדין הפלילי הבינלאומי, במקרה שמספיק חברים פשוט מתעלמים מהנחיותיו, היא התוצאה הסבירה ביותר של צווי מעצר אלה.
5. בית הדין הפלילי הבינלאומי, שהעם היהודי פעל לקידומו במשך עשורים, הפך לכלי נגד המדינה היהודית, והדבר טראגי באמת. הדבר העצוב ביותר, לדעתי, הוא שאף אחד לא מופתע, כי אמנת רומא, שיוצרת את בית הדין, שונה מאמנות ז'נבה בנקודה אחת - המכוונת ישירות נגד ישראל.
6. אף אדם שפוי לא יכול להסביר לישראלים איך אסד, שהרג מאות אלפים מאנשיו, כולל עשרות אלפי פלסטינים, הוא חופשי ללא שבית הדין הפלילי הבינלאומי יחקור אותו, בעוד שנתניהו וגלנט צריכים להיעצר בעקבות הצו, כשניתן לראות כהחלת צדק. ההצדקות הן אבסורדיות; מאחר שלבנון היא חתומה על אמנת רומא, צריך להיות פשוט לחקור את פעילויות המשטר של אסד שם.
7. העובדה ששופטת חדשה הסכימה להוציא צווי מעצר רק שעות לאחר מינויה ושהתובע הכללי ביקש אותם לאחר שהתגלתה החקירה נגדו, מדגישה כמה מעט חשובות העובדות בתהליך.
8. חשוב לזכור שגם מתנגדי נתניהו הפוליטיים ראו את צווי המעצר כבלתי הוגנים. למעשה, אלה לא שינו את עמדתו של אף ישראלי בנוגע לסכסוך; הרוב תומך במלחמה, והמיעוט שכינה את המנהיגים פושעים לא שינה את דעתו. לא קיימת אמונה אמיתית שצווי המעצר יהיו בעלי ההשפעה הרצויה. נושא הדיון הפנימי הוא כיצד הממשלה יכולה לעצור אותם טוב יותר; כשלפעול צבאית באופן שונה איננה אפשרות פופולרית.
9. בית הדין הפלילי הבינלאומי אינו עוד מערכת משלימה, כפי שהוא מתיימר להיות, אלא גוף מחוקק שיצר (או יותר נכון, החיה) חוקים חדשים כשהוא מתיימר לשפוט על מחשבות ולא על עובדות. זאת ועוד, זה גם מבטיח שישראל לא תוכל לסגור את הפרצה המשפטית כי, כמדינה נורמלית, ישראל אוסרת תביעות על מחשבות.
10. בית הדין הפלילי הבינלאומי טוען שהוא מוציא צווי מעצר בשם מדינת פלסטין. באופן אירוני, הרשות הפלסטינית ומשטר החמאס אינם סובלים מבעיה זו; הם כולאים ואפילו הורגים אנשים על מחשבותיהם.
