יום ראשון, 22 במרץ 2026

המשמעות הרצחנית של סיסמאות ה"שחרור"

הסיסמה "מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית" מטעה מיסודה בתרגומה המערבי. המקור הערבי הנפוץ שלה, שהופץ על ידי קבוצות כמו חמאס ולאומנים פלסטינים, מסתיים בניסוח רצחני מפורש כמו "נמחה את הפולשים הציונים" או "פלסטין היא ערבית", ולא במונח המעוקר "חופשית" הנקרא בהפגנות באירופה ובאמריקה. "חופשית" כאן פירושו המפורש הוא חופשית מיהודים – ארץ המטוהרת מנוכחות ומריבונות יהודית.

לפיכך, הקריאה מהווה קריאה ישירה לטיהור אתני: גירוש המוני של שמונת מיליון היהודים בישראל ומחיקה מוחלטת של קיומה של המדינה בין נהר הירדן לים התיכון. תביעה גיאוגרפית זו מקיפה את כל ישראל, הגדה המערבית ועזה, ואינה מותירה מקום להגדרה עצמית יהודית או לביטחון.

טיהור אתני פשוט ממתג מחדש את המסורת העתיקה של גירוש יהודים, שחזרה על עצמה לאורך מאות שנים ויבשות, מאירופה של ימי הביניים ועד למדינות ערב במאה ה-20. טקטיקה זו קיבלה את שמה המודרני לאחר שיושמה על עמים אחרים, כמו ביוגוסלביה לשעבר במהלך שנות ה-90, אך מקורה האנטישמי נותר ברור כשמש בהקשר זה. הגרסה של ימינו מרחיבה ללא רחם את המדיניות הזו כדי לסמן ולהשמיד את המדינה היהודית עצמה כגירוש האולטימטיבי.

אין זה מקרה כיצד הסיסמה הזו משקפת בדיוק את אותן האשמות ברצח עם, טיהור אתני ואפרטהייד שאותם קוראים מטיחים בישראל מדי יום. השלכה קלאסית חושפת את כוונתם האמיתית: הם מאשימים את ישראל בדיוק במה שהם דורשים בגלוי לעשות לה.

מזעזע מכל, הקריאה הזו לטיהור אתני ולרצח עם אומצה במלואה כקריאת הקרב של פעילים המגדירים עצמם כהומניטריים ברחבי העולם, מקמפוסים באוניברסיטאות ועד לעצרות בינלאומיות, כשהם הופכים קריאות גלויות להשמדת יהודים לאות של מוסר פרוגרסיבי.

לא, אני לא מתנצל על כך שאני מזעזע אנשים שלא מצליחים לתפוס שטיהור אתני נותר דבר מרושע, גם כשהוא מכוון נגד יהודים, או למרות תיוגה של ישראל כ"מדינת טרור".

במשך שנים, יהודים שיתפו פעולה הדוק עם כוחות פרוגרסיביים ברחבי העולם, וכרתו בריתות על בסיס ערכים משותפים כמו צדק, שוויון וקדמה אנושית. כיום, אותם כוחות עצמם מקדמים את השמדת ישראל, טיהור אתני, רצח עם, או שניהם, כדגל המרכזי שלהם למען זכויות אדם. הבגידה הזו טראגית, אך הכחשת העוינות של בעלי ברית לשעבר לא תפתור אותה. על היהודים למצוא כעת בעלי ברית חדשים.

המבקרים מאשימים את ישראל בהשמדת הפלסטינים, אך אינם מגלים כל דאגה אמיתית כלפיהם. הם משתמשים בפלסטינים כתירוץ בלבד, מתייחסים אליהם כנחותים שאינם ראויים לדאגה כנה, תוך שהם מניחים קיומן של זוועות ישראליות דמיוניות. זה היה יכול להיות מגוחך אילו "חסידי שלום" היו ממתגים רצח עם כמעשה נאציל, לולא הרטוריקה, המימון והכיסוי המוסרי שלהם היו מלבים התקפות על ישראל והופכים סיסמאות לשפיכות דמים.

יום רביעי, 11 במרץ 2026

מלחמה זה חרא

נכון שלפעמים זאת האפשרות הפחות גרועה, כמו במלחמה הנוכחית מול איראן, אבל אסור להתבלבל, מי שמצפה שמלחמה תהיה טובה חי בסרט. במלחמה נהרגים אנשים, כולל כאלו שלך וכולל אנשים שלא ראוי למות, היא עולה המון כסף ודופקת אינסוף תוכניות של אנשים. אני מודה שאני אף פעם לא מצליח להבין את ההתלהבות של כל כך הרבה אנשים ממנה ולמה הם באמת ובתמים חושבים שזה רעיון טוב לחתור אליה. העובדה שישראל נמצאת, למרבה הצער, כמטרה מרכזית שלהם, היא מאוד מצערת.

יום שבת, 7 במרץ 2026

סוף סוף מצאתי משהו שהארץ מיישר בו קו עם השאר

האזנתי ל״חוץ לארץ: השכנות של איראן במפרץ מכירות אותה טוב יותר ממה שמבינים בישראל״ וגיליתי שבכל זאת לעיתון הארץ יש יכולת להתיישר עם שאר התקשורת. המומחה שהובא, ד"ר יואל ג'וז'נסקי, דיבר במשך יותר מארבעים דקות במצטבר והצליח ליצור רושם שהוא יודע מה יקרה. למרבה הצער, ההתיישרות עם הנטייה המגונה של אולפני התקשורת להביא מומחים שלא באמת יודעים לא משפרת את המצב.

יום ראשון, 22 בפברואר 2026

העובדות שנשארות מחוץ לנרטיב

נקודות ש״המבקרים״ של ישראל נוטים להתעלם מהן:

1. המבקרים מתעלמים מכך שההנהגה הפלסטינית דחתה שוב ושוב הצעות שלום, מוועדת פיל ב-1937 ועד הצעת אולמרט ב-2008. הם בחרו באלימות על פני מדינה פעם אחר פעם.

2. הם ממעיטים בחשיבות אמנת חמאס הקוראת להשמדת ישראל, ובשימוש שלו באזרחים כמגן אנושי. הם גם מתעלמים מתוכנית "תשלום עבור רצח" של הרשות הפלסטינית, המתגמלת משפחות של מחבלים.

3. הם מתיימרים לראות באלפי רקטות שנורו על אזרחי ישראל במשך עשורים כ"התנגדות", בעודם מגנים את תגובותיה המדויקות של ישראל כ"רצח עם".

4. הם מתעלמים מכך שחמאס מסיט סיוע הומניטרי לטובת מנהרות ונשק במקום לבתי ספר ובתי חולים, ומכך שחמאס מנפח את נתוני הנפגעים המדווחים לארגונים בינלאומיים.

5. הם טוענים לשקילות מוסרית בין דמוקרטיה המגינה על גבולותיה לבין ארגון טרור שנשבע להשמיד אותה, תוך התעלמות מזוועות קשות בהרבה שבוצעו נגד פלסטינים על ידי שחקנים אחרים, כמו משטר אסד.

6. הם פוסלים סקרים המראים תמיכה גורפת בטבח ה-7 באוקטובר בקרב עזתים, כיוון שזה סותר את הנרטיב שלהם. הם מעמידים פנים שהם יודעים טוב יותר מהפלסטינים עצמם מה הם באמת רוצים.

לסיכום, בעוד שביקורת על מדיניות ישראל יכולה להיות תקפה ואף מועילה, היא חייבת להניח אנושיות בשני הצדדים. לרוע המזל, הנחת יסוד בסיסית זו נדירה בקרב אותם מבקרים.

סטנדרטים כפולים והנדסת שפה

מדוע ישראל מושכת כל כך הרבה ביקורת מזויפת? איני בטוח לחלוטין לגבי הסיבות האמיתיות, אך זה לא בגלל מחסור בעילות תקפות לביקורת. כמו כל מדינה, לישראל יש מדיניות ופעולות הראויות לבחינה לגיטימית, כמו הרחבת התנחלויות ביהודה ושומרון או מבצעים צבאיים המעוררים דיונים על זכויות אדם. ביקורת כנה כזו צריכה להתקבל בברכה ולהידון בפתיחות.


הבעיה האמיתית היא שלעיתים קרובות מתעלמים מהביקורות הבונה הללו. מה שאנו מקבלים במקום זאת הוא מבול של דעות קדומות המתחפשות לניתוח, עם קומץ בלבד של תובנות מעמיקות. ואז מגיעה התלונה שהישראלים פוסלים הכל. סליחה, אבל כשרוב המכריע של מה שמכונה ביקורת הוא רעש חסר בסיס, לאנשים נגמרת הסבלנות לחפור כדי למצוא את היהלומים הבודדים בתוך הלכלוך.


בעיה נוספת היא ששיפוט מוסרי דורש טרמינולוגיה עקבית בכל המקרים. מוסר חלקי אינו מוסר כלל; הוא פוליטיקה. טיעון רציונלי אינו יכול לתפקד כאשר השפה מתעקמת כדי להתאים להטיות מוקדמות.


כשכל פעולה של יהודים נגד פלסטינים, אפילו צעדי הגנה, ממותגת כ"טיהור אתני" או "רצח עם", בעוד שקריאה גלויה לגרש 8 מיליון יהודים לים (או קריאות "מהנהר ועד הים") נדחית כרטוריקה תמימה או מחאה לגיטימית – שום צופה רציונלי לא יכול לפרש את הסטנדרט הכפול הזועק הזה כדבר אחר מלבד שינאה.


הדילוג המחשבתי הזה חושף לא מוסר עקרוני, אלא דעה קדומה גולמית המתחפשת למוסר. עקביות אמיתית הייתה מגנה אלימות ועקירה של אזרחים משני הצדדים באופן שווה, ללא זעם סלקטיבי.

בין ביקורת לגיטימית לדימוניזציה

אשמח לצלול לביקורת לגיטימית על ישראל: החלטות מדיניות, הרחבת התנחלויות או צעדים ביטחוניים שניתן היה לנהל טוב יותר. כל זאת מבלי לגעת באנטישמיות או בגזענות. לצערי, זה קל יותר לומר מאשר לבצע.


מרבית ה"ביקורת" כביכול נשלטת על ידי מוטיבים אנטישמיים כמו עלילות דם, תאוריות קונספירציה או הצגת ישראל כנבל עולמי. רעיונות אלו הפכו למיינסטרים בהפגנות, ברשתות החברתיות ובאקדמיה, והם מתדלקים דמוניזציה חסרת בסיס.


קיימת גם גזענות סמויה כלפי הפלסטינים מצד אותו קהל. גזענים הרואים בהם "נחותים" שאינם כשירים לשלטון עצמי, ולכן פעולותיה של ישראל ממוסגרות כ"התמודדות עם פרימיטיביים". גישה זו שוללת מהפלסטינים את הסוכנות ומציירת אותם כקורבנות נצחיים הזקוקים למושיעים – גישה מתנשאת ומחפיצה.


ביקורת אמיתית המתמקדת בפגמים שניתן לתקן, מבלי לשנוא ישראלים או להצדיק אלימות, היא אפשרית אך לא פופולרית. רבים מתייחסים לדיון כאל משחק ברשתות החברתיות לצבירת נקודות של "איתות מוסרי", בהנחה שכוונות טובות חשובות יותר מתוצאות בשטח, שלעיתים קרובות סותרות את טענותיהם. למורכבות אין "לייקים", והיא הופכת אותך ל"בוגד".


הסכסוך, לרוע המזל, קשה לפתרון. איני טוען שיש לי תשובה. אך דבר אחד ברור: התייחסות לשני הצדדים כאל תת-אנושיים, שהיא הגישה העולמית הנפוצה ביותר, גורמת רק נזק ולא להתקדמות.

יום חמישי, 19 בפברואר 2026

"שרשרת חסינות" והמאמץ לסגירת תיבת הפנדורה של הרוגלות

הניתוח שלי על דו"ח מררי מקבל משנה תוקף ומשמעות חמורה בהרבה לנוכח פסיקת בג"ץ והתפטרות ועדת החקירה הממשלתית. המהלכים האחרונים חושפים מנגנון מתוחכם של חסינות עצמית, שבו הגוף הנבדק מצליח לסכל את הביקורת עליו בגיבוי שיפוטי.

פסיקת בג"ץ, שהעניקה ליועצת המשפטית לממשלה סמכות וטו על גבולות הגזרה של ועדת דרורי, היא אנומליה דמוקרטית. מדובר במצב שבו מי שאמורה לעמוד במוקד החקירה, בשל מחדלי הפיקוח והדיווח הכוזב שהופיעו בדו״ח, היא זו שקובעת מה מותר לחקור. הדרישה שלה למנוע בדיקה של תיקים "חיים" אינה הגנה על שלטון החוק, אלא יצירת שטח סטרילי שמונע חשיפה של השימוש הבלתי חוקי ברוגלות במקרים הרגישים ביותר.

התפטרות חברי הוועדה היא הוכחה בוטה לצדקתי. הם הבינו שבתנאים שהכתיבה היועמ"שית, בחסות בג"ץ, הוועדה הפכה למיצג שווא חסר שיניים. לא ניתן לקיים חקירה אמיתית כשהנחקר מגדיר לחוקר אילו ראיות מותר לו לראות ואילו תיקים הם מחוץ לתחום.

כשאני בוחן את נאום היועמ"שית בבית השמש מול קריסת הוועדה, התמונה מתבהרת: מדובר בהסחת דעת מגוחכת. היא קוראת לממשלה לקדם חקיקה ומציגה את עצמה כמי שדואגת למלחמה בפשיעה, בזמן שהיא עצמה בלמה כל ניסיון לחקיקה שלא העניק לה סמכות לעקוב אחר נבחרי ציבור. זהו אולטימטום פוליטי במסווה משפטי - המשטרה לא תקבל כלים נגד ארגוני פשיעה אלא אם אני אקבל גישה לחדרי המדרגות של הדרג הפוליטי.

לסיכום, אני רואה כאן סגירת מעגל הרמטית. דו"ח מררי סיפק את התירוצים הטכניים ("החוק לא עודכן", "דיווחים עצמיים"), בג"ץ סיפק את המטרייה המשפטית שמנעה חקירה חיצונית, והיועמ"שית משתמשת בוואקום שנוצר כדי להמשיך ולהחזיק בסמכויות ללא פיקוח. התוצאה היא פגיעה אנושה במשילות וביכולת של הציבור לדעת עד כמה עמוק חדרה הפרת החוק אל תוך מערכות אכיפת החוק.

המשמעות הרצחנית של סיסמאות ה"שחרור"

הסיסמה "מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית" מטעה מיסודה בתרגומה המערבי. המקור הערבי הנפוץ שלה, שהופץ על ידי קבוצות כמו חמאס ולאומני...