צריך לומר בצורה הפשוטה ביותר, מטרת הדיון בחוק הנבצרות היא להתגבר על המכשול הפעוט שנקרא העם. הממשלה הקודמת שאפה להעביר את חוק הנאשם שנועד להפוך את ישראל לדיקטטורה ונכשלה בכך בשל ויכוחים פנימיים. משהתברר חד משמעית בבחירות האחרונות שאין לצעד הזה רוב, החליטה הפקידות פשוט להמציא לעצמה סמכות, אמנם פחותה במקצת, להוציא את ראש הממשלה לנבצרות .
בשביל להבין את רמת השיגעון, אפשר להשוות לתהליך הוצאה של נבצרות של שר על ידי ראש הממשלה - צריך לכתוב מכתב רשמי של מזכירות הממשלה, לחתום עליו פיזית על ידי ראש הממשלה, לשלוח את המכתב עצמו לשר (שיכול לנסות ולהתחמק) וגם אז התהליך מסתיים לאחר עוד שתי יממות.
בית המשפט לעומת זאת דן בהצעה לאפשר ליועצת המשפטית לממשלה להוציא את ראש הממשלה לנבצרות, על ידי כניסה למערכת נט המשפט, מילוי טופס פשוט, שליחתו האלקטרונית ושיחת טלפון ללשכת ראש הממשלה.
הפער הזה הוא זועק לשמיים והטענה כאילו מדובר בפגיעה באיזונים יכולה להיחשב לכל היותר כבדיחה.
לא למותר לציין שהעמדה של היועמה״שית כאילו דחייה לכנסת הבאה תסייע תקטין את בעיית השימוש לרעה היא עלבון לאינטליגנציה. בהציעה זו היא חדלה אפילו להעמיד פנים שהפרסונליזציה מפריעה לה, היא מוותרת על הסמכות של יורשיה תמורת זאת שלה. למעשה, אין צורך לחפש את השיקול הזר בעמדה שהיא מציגה - הוא בוטה במיוחד, היועהמ"שית מנסה להגדיל את כוחה באופן דרסטי תוך שהיא בזה לחלוטין לכל שיקול דמוקרטי, פוליטי, משפטי או מוסרי המונע ממנה זאת.
