האיחוד האירופי וישראל - שאלות ותשובות

האם האיחוד האירופי אנטישמי?

באיחוד האירופי יש אנטישמיים, אבל ככל שניתן לקבוע האיחוד בעיקר מתעלם מהאלמנט האנטישמי ולא מעודד אותו (במודע לפחות).

למה ישראל והאיחוד לא מסתדרים?

הסיבות לכך מגוונות אבל העיקרית ביניהן היא הנטייה של האיחוד האירופי להציג את עצמו כמנסה להשתלט על מדינת ישראל.

האם האיחוד באמת מנסה להשתלט על ישראל?

ככל שאני יכול לקבוע - לא ממש, מדובר בהרבה מהומה על (כמעט) לא מאומה.

אז במה מתבטאת הנטייה הזאת?

אפשר להדגים אותה בביקור של שר החוץ הגרמני ב-2017 בו דרש בתוקף להיפגש עם בצל"ם ושוברים שתיקה על מנת לקבל מהם דיווח על פעילותם החברתית והפוליטית שהאיחוד האירופי תומך בה כספית (וכן, זה היה הנימוק הרשמי).

מה כל כך נורא בתמיכה בארגוני זכויות אזרח?

בתור מי שלא מתלהב ממדינות לאום, אני לא חש נפגע באופן אישי, אבל יש דרכים מעטות שאינן אלימות לזלזל בצורה בוטה יותר בריבונות של מדינה. מאשר להבהיר קבל עם ועולם שאתה מממן ארגון שאתה שואף שיהווה את האופוזיציה הראשית במדינה (השר הנ"ל סירב להיפגש עם ראש האופוזיציה). יש לציין שזאת צורת ההתערבות שהאיחוד האירופי מאשים שוב ושוב את רוסיה וסין בה ולכן אי הבנת הסיטואציה איננה אופציה.

האם לא ייתכן שהאיחוד האירופי באמת מוטרד מזכויות האדם בישראל?

התירוץ המקובל הוא שהאיחוד מוטרד מזכויות האדם בישראל דווקא מכיוון שהיא דמוקרטיה. אולם כל מי שעוקב אחרי ההתפתחויות באוסטרליה בעשור האחרון (ובמיוחד בשנת הקורונה) מבין שמדובר בבדיחה. לפני עשור מצב זכויות האדם באוסטרליה היה טוב בהרבה מאשר בישראל, היום הוא קרוב למדי - ההתדרדרות הקיצונית הזאת נענתה בשתיקה גם כשהאוסטרלים עברו לגירוש ולכליאה המונית של פליטים של ממש מחוץ למדינה (בנאורו).

למה האיחוד האירופי משקיע כל כך הרבה מאמץ בשביל לריב עם ישראל?

זאת באמת שאלה שקשה לענות עליה בצורה הגיונית - שתיים מהסיבות המרכזיות הן שישראל אוהבת לריב והיא תופסת הרבה נפח בעיתונות העולמית. כך שהאיחוד האירופי יכול לנפח את השפעתו המדינית ברחבי העולם על ידי מריבה עם ישראל המשתפת פעולה בשמחה.

האם ארה"ב לא נוהגת בצורה דומה כלפי ישראל?

ההשפעה של ארה"ב על ישראל היא גדולה בהרבה, ההבדל הוא שאפילו במקרים קיצוניים, ארה"ב לפחות טורחת להציג את העניין כעידוד לכוחות פנימיים חזקים ולא כניסיון בוטה להתערבות חיצונית. האירופים מעדיפים להציג את המצב כעימות ולא כסיוע לישראל (כמו האמריקאים) או כטובה לישראל (כמו הרוסים).

למה האירופים מעדיפים עימות על פני דיאלוג?

הרושם שלי הוא שהעניין קשור לצורת הארגון הפנימי של האיחוד. האיחוד הוא ממש לא דמוקרטיה, אבל שקוף למדי בשל העובדה שהנציבות מורכבת מעשרות מדינות. לכלל הזה יש חריג אחד - הסיוע לפלסטינים (וממנו נגזר הסיוע לזכויות אדם לכאורה בישראל), שלגביו הסכימו המדינות כי עדיף לשתוק. התירוץ החצי רשמי הוא שאם יהיה פיקוח ייאלצו לעצור את הכסף בשל השחיתות ברשות הפלסטינית. ברם לי קשה להשתחרר מהתחושה שחלק מהכסף זולג לשחיתות בחלקים אחרים בשרשרת. דיאלוג ממשי עם ישראל פירושו כי לפחות החלק הישראלי יהיה שקוף יותר ומכיוון שהוא החלק האמצעי בשרשרת, בהכרח גם הצד האירופי יהיה שקוף יותר.

כלומר, אתה חושב שהעימות הוא בשל אינטרסים של הפקידות?

העימות נגזר מהמצב הבסיסי, האיחוד האירופי לא מרוצה מקיומה של מדינת לאום דמוקרטית ומשגשגת קרוב לגבולותיו, הדבר מעודד את התפוררותו. בשל כך האיחוד מנסה להציג את ישראל כלא דמוקרטית ולכן כלא ראויה להיחשב לאפשרות ראלית. האינטרסים הפקידותיים מחמירים משמעותית את המצב, בין השאר מכיוון שיש להם אינטרס מובהק בחיסול האפשרות של מדינת לאום.

כיצד ניתן לצאת מהמצב המזיק הזה?

לישראל אין דרך אמתית לצאת מהמצב הזה, האינטרס האירופי המובהק הוא למצוא צדדים שליליים בישראל וכל עוד הוא לא ישתנה, לא צפוי שיפור משמעותי. המצב של האיחוד האירופי נזיל מאוד כרגע ולכן ייתכן שישנה מדיניות בנושא הזה בזמן הקרוב.

החוק לחיסול הדמוקרטיה

זאת הכותרת המקוצרת הראויה לחוק המוצע למניעת בחירה בראש ממשלה שהוגשו נגדו כתבי אישום.

החוק מאפשר גם היום ליועץ המשפטי לממשלה להגיש תביעה בלי תלונה במשטרה, בלי אישורו של איש ובלי שום מתן זכות לנאשם להתגונן (היועה"ש רשאי לעקוף את כל הנ"ל לפי שיקול דעתו). האיזון מושג בכך שזאת תהיה הפעולה האחרונה שלו בתפקיד ובית המשפט כלל לא יטרח לדון בכתב האישום.

לפיכך, החוק המוצע יאפשר ליועץ להגיש כתבי אישום ממוחו הקודח ולהדיח ראש ממשלה אחד אחרי השני עד שיימצא חבר הכנסת שיסכים לבצע כל הוראה שלו ללא הרהור, תוך מניעת כינוס של הממשלה ופיטוריו במהלך הזמן הזה. אתם מוזמנים לבחור את חבר הכנסת הפחות חביב עליכם ולדמיין אותו נבחר לתפקיד הבובה.

חלק מהאנשים בוודאי יטענו שמדובר בתרחיש אפוקליפטי שלא יתממש. העניין הוא שזה פחות משנה, עצם החזקת כוח ברמה כזאת תהפוך את התפקיד שהוא גם כיום בעל עצמה מופרזת לכל הדעות, ללא ניתן לפיקוח ובעל כוח דיקטטורי הלכה למעשה. היועץ גם ימנע באותה הזדמנות ייצוג מהממשלה ולכן גם בג"צ יתקשה להתערב.

כמעט למותר לציין שמציעי החוק מודעים לבעייתיות הנ"ל אבל מרוצים ממנה. ברור להם שקשה יהיה לשחזר במהירות את ההסתה נגד נתניהו, לכן לא תהיה להם הזדמנות נוספות לכבוש את השלטון ומשכך חיסול הדמוקרטיה איננה בעיה אלא יעד.

תחזית לבחירות 2021?

דבר אחד כמעט ודאי, אחוז ההצבעה יהיה נמוך במיוחד בשל מגיפת הקורונה. מעבר לכך, אני לא חושב שיש למישהו מספיק מידע בשביל להעריך.

נקודת המפתח, כמו בשלוש מערכות הבחירות האחרונות איננה כמה יקבלו המפלגות הגדולות אלא אלו מהמפלגות המתנדנדות יעברו את אחוז החסימה.

למי ששכח, בחירות 2019 א' הוכרעו בשל אלפי קולות בודדים, הרבה פחות מתחת לכמות הזיופים שנמצאה, שגרמו לכך שהימין החדש לא עברה בעוד בל"ד-רע"ם כן עברה. לצערי האפשרות שגם מערכת הבחירות הזאת תוכרע בבית המשפט (המתחמק עדיין מהסקת מסקנות מ-2019 א') היא מאוד ריאלית.

מגיפת הקורונה דוחפת משנה את דמוגרפית המצביעים בכמה דרכים שונות - ישראלים רבים הקופצים להצביע לא יעשו כן הפעם, ישראלים רבים המנצלים את הבחירות לחופשה בחו"ל נשארו בארץ, מבוגרים ובעלי מחלות רקע ישארו הרבה יותר בבית.

דברים אחרים קשה יותר להעריך - האם מתנגדי חיסונים יבואו להצביע ואם כן האם בעד ישראל ביתנו (המפלגה היחידה שפונה אליהם)? אינני יודע; האם יותר מצביעי ימין או שמאל ייתקעו בחו"ל? מי חכם ויודע?

הפצת חיסונים וישראל

מי שעוקב באדיקות אחרי ארגון הבריאות העולמי צריך לשים לב לעובדה מעניינת - הארגון והעומד בראשו מאשימים את המדינות העשירות בלאומנות חיסונית, קרי במשיכת כל החיסונים אליהן.

את המדינות העשירות, למעט אחת שנעדרת באופן קבוע - ישראל. למעשה האזכורים היחידים של ישראל בנושא הם חיוביים, ישראל עוזרת לבחינת החיסונים ואפילו ניתן להתקל מדי פעם בשבחים לסכום הנמוך יחסית שתרמנו ל-covax.

הפער המשונה הזה מתחיל להתבהר בימים האחרונים כאשר מתברר כי הפלסטינים מקבלים חיסונים לכאורה בחינם, הירדנים והמצרים מקבלים חיסונים בהלוואה חריגה, הלבנונים נאלצים להדוף בשל לחץ חיזבאללה הצעה לחיסונים בחינם ואפילו הסורים מקבלים מתנת ענק של חיסונים. ההסבר ההגיוני הוא שהחיסונים העודפים שישראל הזמינה (פי 3 ויותר מכמות האוכלוסיה) זולגים, בין ישירות (לפלסטינים) ובין בצורת מימון לשכנותינו.

קשה לי שלא להתרשם שבעוד מדינות אירופה מקשקשות על הפצת חיסונים למדינות עניות ומתרצות בכך את אי הרחבת תוכנית החיסונים, ישראל אכן עושה.

זווית אחרת להסתכל על מצב הקורונה בישראל

המדינות נבחרו על פי השתתפותן במבצע החיסונים (אלו המדינות המובילות מבחינת אחוזי החיסון).

כפי שניתן לראות  פרט לבחריין ואיחוד האמירויות (ששיעור התמותה הנמוך בהן מתייחס כנראה רק לאזרחים), ישראל נמצאת בתחתית בחודש האחרון.

המשמעות היא שבישראל (עדיין?) אין קריסה של מערכת הבריאות וסיכויינו לצאת מהמשבר במצב טוב הם טובים מאוד יחסית למקומות אחרים (גם אם לא באופן מוחלט).

 

החרד הוא האני

אתחיל בווידוי - אני לא אוהב חרדים. למרות כל ההבדלים בין החרדים השונים, הפער האידיאולוגי ביני לבינם גדול מאוד - הגישה הכופה שלהם היא בניגוד לגישה הליברלית הדי קיצונית שלי, הגישה הדתית שלהם ש"אלוהים רק אתנו" מרגיזה אותי הן מבחינה גלובלית והן בשל האמונה הדיאסטית שלי.

אבל הפוסט הזה לא יעסוק ברצון לכפות של החרדים ולא ברצון הימני לכפות אלא דווקא בהמשך ההדגמה של הגישה הכפיתית של מי שמגדירים את עצמם כשמאל או מרכז.

מאז שנות השמונים, השמאל, שבינתיים החליט, בלי קשר רב למציאות, להכריז על עצמו ברובו כמרכז, עוסק בהחלפת אויב. במקום האויב הערבי שהפך למסכן שצריך להאכיל אותו (או בנוסח יותר אקטואלי - לחסן אותו) האויב הוא החרדים. באופן אירוני הדבר נעשה על ידי אימוץ מלא של תאוריית קיר הברזל של ז'בוטינסקי ובמיוחד החלק שלה שעוסק בכך שכפייה צבאית, או במקרה החרדי צבאית למחצה, היא הדרך היחידה לטיפול בבעיה.

מי שעוקב אחרי התקשורת לא יכול שלא להשתאות ממסע ההסתה הבלתי פוסק כנגד החרדים. המסיתים מודעים היטב לכך שהם מסייעים להנהגה החרדית להצדיק את ההסתגרות וההתעלמות מסמכותה של המדינה. לא רק שהדבר לא מפריע להם אלא שזאת גם מטרתם. הסיבה לדברים הנחרצים הללו איננה איזשהי תאוריה מופשטת שלי, אלא השוואת הניתוח של אותם אנשים - פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי רוח ואפילו שמאלנים פשוטים - כלפי החרדים והערבים.

בעוד הערבים זוכים לסלחנות מופלגת ולקריאות לסתימת פיות של כל מי שחושב אותם לפחות ממושלמים, הרי החרדים זוכים לזעם קדוש ולתמיכה בהשמצה ככל יכולתך. המטרה המוצהרת היא תמיד לשלוח כוחות משטרה, מג"ב ושב"כ לריכוזים החרדיים, כשרק התירוץ משתנה מדי פעם.

האפשרות בה תמיכה בהפגנות המוניות וצפופות משמשת אחרים להצדקה של הפרות תקנות הקורונה נחשבת לכפירה בעיקר - הרי ההפגנות קדושות קדושה עליונה ואין להרהר אחריהם. הרעיון שהחרדים מביטים בהערצה הטלוויזיונית להפרות בוטות של תקנות בריאות הציבור ומקבלים רושם אחר מאשר מה שהשמאל מאמין בו נחשב לאבסורד. אם לצורך כך צריך להתעלם גם מההשפעה על הערבים, לזעמם הלא מועט, הרי הדבר מתקבל בהבנה מלאה.

השאלה האם כפייה בכוח היא הצורה היעילה ביותר לטיפול בבעיה זוכה לקיתונות של בוז. מדובר לא רק בניגוד בוטה וחד משמעי להתייחסות המקבילה לערבים אלא גם התעלמות מובהקת מכך שהגישה הזאת כלפי החרדים בעלת השפעה מהותית על האמון שהערבים רוחשים לניסיונות ההתקרבות אליהם.

התוצאה של ההתפתחות הזאת היא החודשים האחרונים, תחת מצב המגיפה ההצדקה לפעולה מיידית צבאית למחצה שנועדה לטפל בחרדים, תוך התעלמות מוחלטת מהנתונים בעולם ומהשפעות העוני על רמת התחלואה בכל אתר ואתר, נדמית קלה מאי פעם. עם זאת בסופו של דבר הדרישה לטיפול בחרדים ולא חשוב התירוץ היא ניסיון להקטין את רמת החרדה מהאויב ולכן "החרד הוא האני" ולא מי שטוען (לדעתי בטעות) כי הוא חרד לדבר השם.

אני רוצה להודות למפגינים

נגד נתניהו בצומת רעננה שהפעם הסתפקו רק בחסימת המעבר להולכי רגל ובניסיון להחריש את העוברים. זה באמת שיפור לעומת הפעם הקודמת בה ניסו לדחוק אותי לכביש. אני יכול רק לקוות שהם פינו את הדרך לזקנה שבאה מולי והיא לא נאלצה לנסות ולעקוף את אלו שצועקים ברמקול על חוסר התחשבות בהם ועל סתימת פיות.