נקודות נוספות:
1. הבעיה העמוקה יותר היא שהמסגרת הרעיונית מתייחסת לעצם ההשוואה כאל איום ברגע שהיא מסבכת את הנרטיב המועדף. ישראל משמשת כנקודת ייחוס קבועה, ומקרים אחרים מפורשים סביבה ולא לפי מושגיהם שלהם.
2. המצב הזה יוצר מערכת פרשנית סגורה שבה מענה למחלוקות ניתן באמצעות מיצוב מוסרי ולא באמצעות ראיות. התוצאה היא נרטיב המתגמל אהדה כלפי שחקנים מסוימים ועוינות כלפי אחרים, תוך צמצום מורכבות היסטורית לקטגוריות פשטניות.
3. במבט רחב יותר, העדשה הפוליטית הופכת למובילה להצדקה עצמית: ברגע שהסיפור נבנה סביב נבל, העובדות ממוינות כדי לשמר את הסיפור ולא כדי לבחון אותו.
4. אי-העקביות המרכזית היא שימוש סלקטיבי במונח "קולוניאליזם", כאשר ישראל מסומנת באופן ייחודי בעוד שמקרים המתאימים יותר לאימפריה או לשליטה טריטוריאלית זוכים לעיתים מזומנות ליחס סלחני יותר.
5. סלקטיביות זו מופיעה גם בהמשגה ההיסטורית ובסטנדרטים של הראיות. נסיגותיה ווויתוריה של ישראל ממוזערים, כוונות משוערות מטופלות כעובדות, וטענות דומות לגבי מדינות אחרות נשפטות באופן פחות מחמיר.
6. המסגרת ממעיטה בחשיבותן של צורות שליטה שאינן מתאימות לנרטיב המועדף עליה, במיוחד השימוש של איראן ככוח מפעיל והשפעה עקיפה, תוך התייחסות בלתי שוויונית למסוגלות ויכולת פעולה: יכולת הפעולה הפלסטינית ממוזערת, בעוד אוכלוסיות מושפעות תחת איראן או טורקיה הופכות לעיתים מזומנות למשניות או בלתי נראות.
7. היא גם משטחת מורכבות פנימית. ערקים ישראלים סמליים מורמים לדרגת סמכויות מוסריות, עמדות ימין שוליות מטופלות כזרם מרכזי, והגיוון הפוליטי הישראלי הרחב יותר זוכה להתעלמות – דבר המעיד על הבנה חלשה של החברה והשיח בישראל.
8. הרגלים ישנים מתקופת המלחמה הקרה עדיין מעצבים את השיח, ויוצרים חשדנות אוטומטית כלפי שחקנים מסוימים וסלחנות הרגלית כלפי אחרים.
9. שטחים מעבר לים של מדינות המערב מושמטים לעיתים מזומנות, אף על פי שהם נותרים מורשת ישירה ומתמשכה של שלטון קולוניאלי.
10. סיווג יהודים כ"לבנים" הוא לעיתים מזומנות רטרואקטיבי ומאולץ מושגית, והופך מציאות היסטורית מורכבת לקטגוריה מוסרית.
11. גם ציר הזמן ההיסטורי מטופל באופן סלקטיבי. התעלמות מהשתלטות העות'מאנית על המזרח התיכון לאחר 1516 היא שכיחה, אף על פי ש-1516 מגיעה לאחר 1492, שיש הרואים בה את תחילת הקולוניאליזם. אותה סלקטיביות מסייעת להסביר מדוע המורשת וההתנהגות האזורית של טורקיה ממוזערות לעיתים מזומנות.
12. במקובץ, אין מדובר במסגרת ניתוחית עקבית אלא במסגרת מוסרית סלקטיביות, שמסקנותיה נקבעות עמוק מראש.
13. אם האנטי-קולוניאליזם חפץ להישאר עקבי, עליו להחיל את אותם סטנדרטים על כל המקרים ולא להסיטם לפי נוחות פוליטית.
14. הבעיה היא שהזבל הזה מוצג כקשור למוסר, אף על פי שהוא נשען על פגמים מוסריים ידועים כמו אנטישמיות, גזענות והטיות דומות. הישראלים מצוירים כבעיה, וסירובם לקבל טענות כביכול מוסריות אלו מטופל כבעיה על ידי פוסקי מוסר מטעם עצמם.
15. העובדה שאפילו משבר ההגירה בסאוטה לא שינה את הדעות לגבי קולוניאליזם מעבר לים היא מאלפת. קולוניאליזם כיום אינו העניין האמיתי; הוא הפך ללא יותר מאשר תירוץ נוח.
16. אני מודע לכך שיש טענות רבות לגבי תמיכה ב"ישראל הגדולה" בתוך ישראל. במילים פשוטות, זה זבל. אפילו בתוך ישראל, אידיאולוגיה זו פופולרית בהרבה כתירוץ לאנטישמיות מאשר כפרויקט פוליטי אמיתי.
