הסיסמה "מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית" מטעה מיסודה בתרגומה המערבי. המקור הערבי הנפוץ שלה, שהופץ על ידי קבוצות כמו חמאס ולאומנים פלסטינים, מסתיים בניסוח רצחני מפורש כמו "נמחה את הפולשים הציונים" או "פלסטין היא ערבית", ולא במונח המעוקר "חופשית" הנקרא בהפגנות באירופה ובאמריקה. "חופשית" כאן פירושו המפורש הוא חופשית מיהודים – ארץ המטוהרת מנוכחות ומריבונות יהודית.
לפיכך, הקריאה מהווה קריאה ישירה לטיהור אתני: גירוש המוני של שמונת מיליון היהודים בישראל ומחיקה מוחלטת של קיומה של המדינה בין נהר הירדן לים התיכון. תביעה גיאוגרפית זו מקיפה את כל ישראל, הגדה המערבית ועזה, ואינה מותירה מקום להגדרה עצמית יהודית או לביטחון.
טיהור אתני פשוט ממתג מחדש את המסורת העתיקה של גירוש יהודים, שחזרה על עצמה לאורך מאות שנים ויבשות, מאירופה של ימי הביניים ועד למדינות ערב במאה ה-20. טקטיקה זו קיבלה את שמה המודרני לאחר שיושמה על עמים אחרים, כמו ביוגוסלביה לשעבר במהלך שנות ה-90, אך מקורה האנטישמי נותר ברור כשמש בהקשר זה. הגרסה של ימינו מרחיבה ללא רחם את המדיניות הזו כדי לסמן ולהשמיד את המדינה היהודית עצמה כגירוש האולטימטיבי.
אין זה מקרה כיצד הסיסמה הזו משקפת בדיוק את אותן האשמות ברצח עם, טיהור אתני ואפרטהייד שאותם קוראים מטיחים בישראל מדי יום. השלכה קלאסית חושפת את כוונתם האמיתית: הם מאשימים את ישראל בדיוק במה שהם דורשים בגלוי לעשות לה.
מזעזע מכל, הקריאה הזו לטיהור אתני ולרצח עם אומצה במלואה כקריאת הקרב של פעילים המגדירים עצמם כהומניטריים ברחבי העולם, מקמפוסים באוניברסיטאות ועד לעצרות בינלאומיות, כשהם הופכים קריאות גלויות להשמדת יהודים לאות של מוסר פרוגרסיבי.
לא, אני לא מתנצל על כך שאני מזעזע אנשים שלא מצליחים לתפוס שטיהור אתני נותר דבר מרושע, גם כשהוא מכוון נגד יהודים, או למרות תיוגה של ישראל כ"מדינת טרור".
במשך שנים, יהודים שיתפו פעולה הדוק עם כוחות פרוגרסיביים ברחבי העולם, וכרתו בריתות על בסיס ערכים משותפים כמו צדק, שוויון וקדמה אנושית. כיום, אותם כוחות עצמם מקדמים את השמדת ישראל, טיהור אתני, רצח עם, או שניהם, כדגל המרכזי שלהם למען זכויות אדם. הבגידה הזו טראגית, אך הכחשת העוינות של בעלי ברית לשעבר לא תפתור אותה. על היהודים למצוא כעת בעלי ברית חדשים.
המבקרים מאשימים את ישראל בהשמדת הפלסטינים, אך אינם מגלים כל דאגה אמיתית כלפיהם. הם משתמשים בפלסטינים כתירוץ בלבד, מתייחסים אליהם כנחותים שאינם ראויים לדאגה כנה, תוך שהם מניחים קיומן של זוועות ישראליות דמיוניות. זה היה יכול להיות מגוחך אילו "חסידי שלום" היו ממתגים רצח עם כמעשה נאציל, לולא הרטוריקה, המימון והכיסוי המוסרי שלהם היו מלבים התקפות על ישראל והופכים סיסמאות לשפיכות דמים.
