האמריקאים השתגעו?

מאז הפעם האחרונה בה כתבתי על הנושא היה שינוי משמעותי בגישה האמריקאית - האמריקאים החליטו להפיל את נתניהו, תוך שימוש במהפכה המשפטית כתירוץ.

כמו תמיד אצל האמריקאים, קשה להבין את הגישה הזאת, מכיוון שתמיכה פומבית באופיזיציה היא הדרך הטובה ביותר להבטיח את המשך הרפורמה. בעוד שהלחץ מאחורי הקלעים הוא מועיל, הרי שבכל פעם בה האמריקאים התערבו פומבית (פרט למבצע קדש אז איימו במעורבות צבאית) הם השיגו את המטרה ההפוכה.

קשה מאוד, אם לנקוט בלשון עדינה, לקבל את הדאגה האמריקאית לעתיד הדמוקרטיה הישראלית ככנה, בעוד שבמקביל הם מתעלמים מהאירועים בצרפת - מקרון מטיל צו חירום על מנת להעביר רפורמה כלכלית משמעותית, ללא תמיכה משמעותית בציבור ותוך מהומות אלימות בהרבה מאשר ההפגנות בישראל.

לא נראה כי התמיכה הכלכלית האמריקאית במחאה היא משמעותית, אבל הצורך של הממשל לשקר לגביה מעודד במקצת מכיוון שהוא מצביע על התנגדות פנימית בארה"ב.

צעד ענק לאוליגרכיה

אין דרך יפה להגיד את זה - החלטת הכניעה של נתניהו היא צעד ענק לקראת חיסולה הרשמי של הדמוקרטיה במדינת ישראל.

היום התברר סופית שבישראל יש מי ששווים יותר ושווים פחות, ששלטון החוק לא קיים, שהמרדה פומבית היא עניין לגאווה, שהתפרעויות נסלחות אם אתה בצד הפוליטי המתאים, שמותר לגופים ממלכתיים לנקוט יוזמה פוליטית מובהקת אם היא מתאימה לשמאל ושהממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי מתקיימת אך ורק מכיוון שצריך פסאדה של דמוקרטיה.

השמאל אמנם צעק דמוקרטיה אבל בפועל המפגינים השיגו התקדמות רבה לקראת הצעד שראשי המחנה שואפים אליה - חיסול הדמוקרטיה.

כמו לרוב הכישלונות, גם לזה יש הרבה אחראים, אבל במקרה הזה האחראי העיקרי ברור - נתניהו ועליו להסיק מסקנות ולהתפטר.

למה גישת השמאל מטופשת?

הטור של עמית סגל הזכיר לי את אחת הבעיות המרכזיות במחאה הנוכחית. נניח שהולכים על הנרטיב שהשינויים במערכת המשפט הם קדימון לכך שהדתיים ישתלטו על המדינה ושהדבר נובע מכך שהם רוב.

מהי האסטרטגיה הנכונה במקרה הזה? עד כמה שזה נשמע מדהים השאלה הזאת לא נשאלת בכלל. זה לא מקרי כמובן, אלא ממשיך קו בו השמאל בטוח שהדרך הטובה ביותר לשנות את החרדים היא השמצות על גבול האנטישמיות, שהדרך הטובה ביותר להתחבר לערבים היא להעליב אותם וכיוצא באלו.

אחרי הכל, מי שבאמת מאמין בתאוריה הזאת היה אמור לנסות ולדבר עם החרדים ולנסות לשמוט את הקרקע מתחת לשינויים, אבל במקום זאת הם מוכרזים כאויב העיקרי.

בתור מי שלא בדיוק נלהב מהשינויים המוצעים, אני מוצא את עצמי יותר ויותר נדרש לתזכורת עצמית שאין להידרש לתיאוריות קונספירציה כשהנחה של טמטום היא מספיקה. אני מתקשה לדמיין מצב שיועיל יותר לדורשי השינויים במערכת המשפט מאשר התנהגות השמאל הנוכחית, בדגש על הניסיונות הפתטיים להציג את המחאה כלא קשורה לשמאל. למעשה, אפילו במקרה של התקפלות הממשלה, השמאל יוכל במקרה הטוב לקנות שנים בודדות עד שיקבל פגיעה חמורה בהרבה בכוחו.

אני מוצא את המצב הזה עצוב במיוחד מכיוון שהחלטת האסטרטגיה הזאת לא רק שלא נדונה פומבית אלא שרוב ציבור השמאל אפילו לא מודע לה. רובם המוחלט של המפגינים בטוחים באמת ובתמים שהם מגנים על הדמוקרטיה כמו שמספרים להם, האם ההפגנות באמת מסייעות לכך? אסור לשאול.

השינויים במערכת המשפט - שאלות ותשובות

האם השינויים המוצעים טובים?

השינויים המוצעים לא ממש מזיזים משהו משמעותי. הוויכוח הוא למעשה על שינוי הכיוון ממעבר של כוח לכיוון המערכת הבירוקרטית לכיוון ההפוך.

אם זה המצב למה יש מלחמה כל כך קשה?

כי המטרה שהשמאל אימץ בחמשת השנים האחרונות היא חיסול הדמוקרטיה.

אבל השמאל מפגין בעד הדמוקרטיה, הוא משקר?

זה הדבר המטורלל בסיפור, הנהגת השמאל שינתה כיוון לאנטי דמוקרטי, אבל לא טרחה לעדכן את הציבור. הציבור השמאלני ברובו משוכנע שהתקשורת המזהירה מקריסת הדמוקרטיה דוברת אמת, היא לא.

השמאל טוען שהוא מנסה להגן על הסטטוס קוו, זה נכון?

הסטטוס קוו של השנים האחרונות הוא התערבות הולכת ומקצינה של המערכת המשפטית שהגיעה כעת לניסיון השתלטות של ממש. אי אפשר להגן על סטטוס קוו במצב כזה, מכיוון שהוא פשוט לא קיים.

איך ייתכן שכל כך הרבה שמאלנים הם מטומטמים?

הם לא, או ליתר דיוק לא נראה שיש הבדל ברמת השכל לפי עמדה פוליטית. הבעיה המרכזית היא בורות, כאמור קשה למצוא שמאלנים שמעודכנים במתרחש.

אז אם השמאל יגלה את המציאות, הוא יתמוך בממשלה?

סביר להניח שלא, יש מספיק סיבות להתנגד לממשלה.

רגע, אז השמאל אשם בכל?

רחוק מאוד מכך, אפשר בקלות לבקר את הממשלה. למשל, למה היא מתעקשת על שינויים חסרי תועלת.

הממשלה לא מאיימת על הדמוקרטיה?

לא בטווח המיידי לפחות וגם אם חושבים שלטווח הארוך היא כן, קשה לדמיין מעשה מטופש יותר מאשר לשכנע את כל התומכים שלה שאתה מפיץ שקרים.

מתווה הנשיא - חצי דמוקרטיה

אני מסכים עם מטה המאבק נגד הרפורמה בהגדרה שלו את מתווה הנשיא ככזה שהופך את ישראל לחצי דמוקרטיה - ההבדל "הפעוט" הוא שבעוד הם זועמים על הסעיפים הדמוקרטיים במתווה ודורשים בתוקף אוליגרכיה מלאה, הרי אני לא מרוצה מהסעיפים האנטי דמוקרטיים של המתווה:

עקרונות א' וג' - מדובר בכפייה, הר כגיגית, באופן שבו הנשיא מכתיב לעם כולו את העמדה שלו ככזה ראה וקדש. כמעט למותר לציין שהסעיפים סותרים חזיתית אחד את השני.

כינון 6 - סעיף קריטי אבל לא נדון בכלל וכנראה לא במקרה מכיוון ששני הצדדים לא מעלים על דעתם את ביטול מצב החירום.

כינון 8 - הסעיף מאפשר לבית המשפט לרוקן את חוק היסוד מתוכנו (כפי שנעשה לחוק יסוד הלאום) בלי שום יכולת פרקטית של הכנסת לפעול, מכיוון שבית המשפט רשאי להחליט על ריקון החוק ממשמעות באופן מיידי, ואילו הכנסת תיאלץ לחכות חודשים.

כינון 9 - הסעיף הזה נשמע טוב אבל באופן "מפתיע" לא חל רטורקטיבית על שני חוקי היסוד של 1992 שהתקבלו במצב בו הכנסת התפזרה למעשה. בנוסף, המצב בו החוקים הללו התקבלו (בזמן שדנים על תאריך הפיזור של הכנסת) מבהירים כמה הסעיף חסר תועלת לחלוטין.

כינון 11 - משמעות הסעיף הזה היא שהפרשנות הבלתי סבירה בעליל, של בית המשפט לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, לא תוכל להתבטל אלא ברוב של שני שליש מהכנסת. גרוע מכך, בית המשפט יהיה רשאי להמשיך ולפרשן את חוקי היסוד שכבר התקבלו כראות עיניו, תוך שותפות מזערית של הכנסת.

ביקורת שיפוטית 3 - מכיוון שנשיא בית המשפט העליון קובע את ההרכב, אפשר לנסח את הסעיף בצורה מדויקת יותר: "ידרש חצי פחות אחד מהשופטים בבית המשפט העליון בשביל לפסול חוק, נשיא בית המשפט יקבל ייצוג של שליש מהקולות".

ביקורת שיפוטית 6 - ראו כינון 11 לעיל.

בחירת שופטים 2 - יש הוראות כיום, השופטים מתעלמים מהן לחלוטין תוך עבירה בוטה על החוק ועידוד שכפול עצמי.

בחירת שופטים 4 ו-6 - סתירה בוטה בין הסעיפים.

בחירת שופטים 8 - מתן ייצוג יתר לקבוצה קטנה (עורכי הדין).

בחירת שופטים 9 - ראו בחירת שופטים 2.

בחירת שופטים 10 - פירוש הסעיף הוא מתן חסינות מלאה לנשיא בית המשפט העליון מפני כל העמדה לדין בתקופת כהונתו ולא חשוב מה הפשע בו הוא מואשם.

עיגון זכויות יסוד 1 - סתירה ברורה לכינון 11 וביקורת שיפוטית 6, או שמעוגן או שלא.

סבירות 1 ו-2 - ההוראות הללו מזכירות מאוד את המצב לגבי הודאה במשפט הישראלי ובהתאם לכך יש לפרשן - בית המשפט ייאלץ לתת קצת יותר נימוקים אבל מכל בחינה מעשית לא יהיה שינוי, והוא יוכל לפסול החלטות ממשלה ושרים לפי שיקול דעתו המוחלט, בלי שום אפשרות ערעור.

הייעוץ המשפטי לממשלה 1ג -  הסעיף לא לגמרי ברור אבל די מובן שהיועץ המשפטי לממשלה הוא למעשה הגורם היחיד שיכול להדיח יועץ משפטי של השר מכיוון שברצותו יוכל לפזר את הוועדה.

הייעוץ המשפטי לממשלה 2 - במילים אחרות, היועץ המשפטי לממשלה יכול לחסום כל החלטת ממשלה ללא נימוק.

הייעוץ המשפטי לממשלה 5 - כנראה הסעיף היחידי בכל המתווה שאכן מקל קצת על המצב.

הוראות מעבר ותוקף 2 - סתירה עצמית וכן סתירה לעיגון זכויות יסוד 1, לכינון 11 ולביקורת שיפוטית 6. ולכן סעיף חסר משמעות כלשהי.

היתרון העיקרי במתווה הוא הבהרה מי אמור להיות הדיקטטור לפי השאיפות של השמאל - נשיא בית המשפט העליון שיקבל פטור מוחלט מציות לחוק וכן יכולת כמעט בלעדית לאיין את בחירות העם.

מה בעצם השמאל מציע

לתומכי שמאל בעלי לב חלש מומלץ לדלג.

התשובה היא בקצרה, איראן וביתר פירוט:

א. כוח בלתי מוגבל לבית המשפט

ב. אי יכולת פיקוח של המוסדות הנבחרים על כוחות הביטחון

ג. שימוש במערכת אכיפת החוק ככלי לסילוק יריבים פוליטיים

ד. מניעת חופש ביטוי באמצעים כלליים מכל מי שלא מוצא חן

ה. כפייה תרבותית על מי שחורגים מהאידיאולוגיה השלטת בכל האמצעים ובפרט גיוס כפוי

ו. מתן זכויות יתר למי שמסומן כ"תורם למדינה" והפסקת הכפפתו לחוק

רוב תומכי השמאל שקראו את הכתוב לעיל סבורים מן הסתם כי מדובר בפנטזיה, ושהם בוודאי לא תומכים בהנ"ל. אכן, ספק אם אצליח למצוא מישהו המוכן לחתום על הנ"ל וככל הנראה אף אחת מההצעות לא תזכה לרוב. אולם זאת הפנטזיה שראשי השמאל מפיצים, פוליטיקאים, עיתונאים ו"אנשי רוח". כמעט למותר לציין שמצב זה הוא ההופך את העניין למטורלל.

אחד הדברים המטרידים הוא שבעוד הסבירות למימוש הנ"ל אפסית, הרי השאיפה הזאת משמשת כיסוי מוצלח במיוחד לכוחות אנטי דמוקרטיים אחרים.

הממשלה תוכל לעשות מה שהיא רוצה לאחר פיסקת ההתגברות

כן, הממשלה תוכל לעשות מה שהיא רוצה לאחר העברת פיסקת ההתגברות, אלא מה? לא יהיה בכך שום שינוי שהוא. גם כיום יש לממשלה שתי אפשרויות כאלו:

הראשונה, תקנות לשעת חירום, מאז 1948 מוכרז מצב חירום בישראל המאפשר לממשלה לפעול כנגד כמעט כל חוק במדינה ולא לציית לשום בית משפט. נכון, בעשרות השנים האחרונות נעשה שימוש בסמכויות הללו רק פעמיים (תוכנית הייצוב ומשבר הקורונה) וגם אז לזמן קצר, אולם ממשלה בעלת נטיות דיקטטוריות כמו אלו שמיוחסות לממשלה הנוכחית לא תתקשה להצדיק פעולות בצורה הזאת.

השנייה, לשתף פעולה עם בית המשפט ולהעביר תקנות במקום חוקים. זאת הדרך בה הלכה הממשלה הקודמת שזרקה את האופיזיציה מוועדות הכנסת, והשתמשה בראשי הוועדות בתור פיונים, שלא שיתפו לעתים קרובות את חברי הוועדה האחרים (מהקואליציה) בחלק ניכר מהדיונים. בית המשפט העליון לא רק שלא טרח למנוע את ההדרה של חברי האופיזיציה (מחק את העתירה), אלא גם שיתף פעולה באופן מביש עם הקואליציה, בנסיון לקרב את המדינה לשלטון באמצעות צווים - על ידי העברת של כמות בלתי סבירה בעליל, של הסדרים ראשוניים לרמה של תקנות, שאותן אפשר להעביר בהחלטה פשוטה של הוועדה. ההבדל היחידי לעומת האפשרות הקודמת הוא רמת הסיבוך הגבוהה יותר, אולם דבר זה התרחש וממש לא ממזמן.

בסך הכל, קשה מאוד להתרשם מאלו המזועזעים מרמת הדיונים בוועדת חוקה, חוק ומשפט בשעה שבכנסת הקודמת בכלל לא נערכו דיונים בעלי משמעות בוועדות הכנסת, כי הקואליציה בה הם תמכו החליטה שהכנסת איננה ראויה לשותפות בשלטון. באותה מידה אי אפשר לקבל את הטענות כאילו הממשלה מנסה להיות רודנית בשעה שהיה הרבה יותר קל מבחינתה להמשיך (תוך תמיכה של חלק לא מבוטל מציבור תומכיה) במדיניות של הממשלה הקודמת, ואכן לשלוט בכנסת כפי שהשמאל טורח שוב ושוב לספר שהממשלה הנוכחית עושה.

לסיכום, המצב החוקתי בישראל דורש שיפור דחוף, בראש ובראשונה מניעת תרגילים מהסוג שהקואליציה הקודמת ביצעה, תוך תמיכה ברמות משתנות של בית המשפט העליון. אולם דיון על נושא כזה חייב להתנהל בידיים נקיות, אנשים שניסו לערער את הדמוקרטיה עוד יותר לא יכולים להיחשב כאלו והצרחות שלהם על "סכנה לדמוקרטיה" צריכות להתקבל בהתאם. בנוסף, אי אפשר לטעון ברצינות כי בית המשפט העליון הוא קריטי למניעת התדרדרות הדמוקרטיה ובו בזמן להתעלם מהתרומה הנרחבת שנתן למאמץ מוצלח למדי לעשות כן לפני חודשים ספורים. מי שמעוניין בכך שבית המשפט יהיה מגן הדמוקרטיה חייב להסביר כיצד הוא יהיה מספיק מגוון כך שלא יעזור לממשלה לעשות כן רק כי היא שייכת למחנה השמאל.

למה אני לא מתרגש מההודעות החרדות של מדינות חוץ?

מהקל לכבד:

האו"ם

על האו"ם אין צורך להרחיב - הוא מחפש כל הזדמנות לתקוף את ישראל

האיחוד האירופי

מעשי ידי טובעים בים הוא התיאור הטוב ביותר של הגורם הדומיננטי ביחסו, האיחוד האירופי השקיע בעשרים השנים האחרונות סכומים מדהימים בניסיון (לא מוצלח במיוחד) להטות את מערכת המשפט הישראלית. המצב בו ההשקעה הזאת הולכת לאבדון, לאחר השקעות דומות במזרח האיחוד היא מבחינתו אסון שנופל רק מהברקזיט מכיוון שהיא תערער מאוד את יציבותו.

ארצות הברית

קודם כל, צריך להודות שהיחס של ארה"ב הרבה יותר אטלנגנטי מהקודמים, אולם קשה מאוד להתרשם מהחרדה הפתאומית לדמוקרטיה הישראלית ממי שתרם רבות, וממש לא ממזמן, לערעור של הדמוקרטיה הישראלית. בניגוד לגורמים הקודמים אני מוכן להקשיב לאמריקאים (גם אם לא בהכרח להשתכנע), אולם בינתיים נראה שההבנה הטובה שלהם גורמת להם להתנסח בצורה מעורפלת עד חסרת תועלת שנראית יותר כניסיון לעזור לשמאל (מתוך פוליטיקה פנים אמריקאית) מאשר ראיית בעיה ממשית.

המפגינים נגד הרפורמה

אפשר בעיקרון לחלק לשלוש קבוצות עיקריות (לפי הגודל):

הרוב

רובם המוחלט של המפגינים הם כאלו שבאמת חוששים לעתיד הדמוקרטיה במדינת ישראל. גם אם אפשר להגיד כמה דברים פחות חיוביים על הנושא (בעיקר עכשיו באים?) - הרי החששות שלהם אינם מופרכים בכלל - שינוי בסדר גודל כזה הוא עניין מסוכן בעליל. כמעט למותר לציין שההפגנות בהחלט עוזרות מהבחינה שהן מבהירות לממשלה כי יש לא מעט מתנגדים ולכן מקטינות את הסיכוי להגזמות (שהן לפי הידע ההיסטורי הסכנה העיקרית במצב הזה).

האנרכיסטים

אין הרבה מה לומר על הקבוצה הזאת שלכעצמה, יש אנכריסטים המסתפחים לכל קבוצת מפגינים גדולה דיה. הבעיה המרכזית אתם במקרה הזה הינה שבמקום להתמודד עם הקקות הללו הם זוכים להגנת ה"הנהגה" ולניסיונות העלמה מצד התקשורת. 

"הנהגה"

קשה להגיד שלהפגנות יש הנהגה רצינית, בוודאי לא כזאת שתואמת את רצון רוב המפגינים. מי שמקשיב לנאומים בהפגנות מגלה עובדה מדהימה - הם מאמינים בהיתכנותה של קונספירציה - כלומר בהפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה בנוסח איראן שבה הבירוקרטיה שולטת. גם אם ישנו גיוון מסוים בנאומים, מדובר בנאומים שהם אנטי ליברליים ואנטי דמוקרטיים במובהק, דבר שמתבטא גם באירועים כמו הבהרה למפגינים הערביים שלא להגיע.

מסקנה

המסקנה שלי מדכאת - הצלחה של ההפגנות במצב הנוכחי לא תביא לתוצאות שרובם המוחלט של המפגינים מעוניין בהם אלא לנפילת הממשלה ולהשתלטות מהירה של אוליגרכיה. כישלון של ההפגנות יכול לשכנע את הממשלה שאין התנגדות רצינית ולהביא, בהסתברות לא מבוטלת, לתוצאה דומה בטווח רחוק מעט יותר.

אזרחים נגד דמוקרטיה

מכיוון שאני מקבל שוב ושוב טענות בסגנון החלטתי לעבור על מצגת אחת ולהבהיר דף דף כמה הטענות הללו מופרכות:

דף 1 - ועדת השתיים - גורם הסינון המשמעותי ביותר שנותן את השליטה המרכזית בוועדת בחירת השופטים לשתי נשים מטעם נשיאת העליון נעלמה. השימוש הלא מוסתר בסמכות נשיא העליון בשביל לקבוע שוב ושוב הרכבים במקרים מסוימים (90% ויותר מפסיקות בית המשפט העליון בנושא מסתננים ניתנו בהרכבים של שני שופטים חוזרים) לא מוזכר כלל ועיקר. השימוש שבג"צ עשה בסמכויותיו בשביל לרוקן את חוק הלאום ממשמעותו נעלם כלל. גם שאר הסעיפים בדף מבהירים היטב שכותביו יוצאים מנקודת הנחה כי שופטי בית המשפט העליון הם מלאכים ולכן אין שום צורך כלשהו לנתח איך הם השתמשו בסמכויותיהם.

דף 2 - הכנסת לא מופיעה כגורם בעל משמעות ולא במקרה - אחרי הכל פגיעה אנושה בכנסת, בתמיכה בפועל של בג"צ, לא עוררה כל תגובה.

דף 3 - מעבר לכך שאותם גורמים המזהירים כעת משינוי הוועדה למינוי שופטים טענו כי הגדלת הרוב הנדרש בוועדה היא סכנה לדמוקרטיה וכעת מתרפקים עליו. גם הטיעונים שלכעצמם אינם נכונים - מחד גיסא, מפגינים זלזול קשה בהשפעה של השופטים בערכאות הנמוכות; ומאידך גיסא מתעלמים מכך שגם כיום התמחויות של מקורבי שופטים עליונים אצל חבריהם (מה שמגדיל דרמטית את סיכוי ההתמנות שלהם על ידי ועדת השתיים) היא הנורמה הבלתי מוכחשת. לכל היותר אפשר לטעון שהשינוי הפך את הנפוטיזים למעט פחות בוטה.

דף 4 - כפי שהוזכר בדף 2 - ההתעלמות מהכנסת היא ברורה וקשה להאמין שהיא מקרית.

דף 5 - התיאור של חקיקת חוקי היסוד לא מדויק בלשון המעטה וגרוע מכך, אהרון ברק טרח להבהיר עוד לפני החקיקה שהוא מנסה להביא לפסילת חוקים, כך שמותר לפקפק בכך שמדובר ביותר מתירוץ.

דף 6 - האם חוק יסוד הלאום בוטל? לכאורה לא, אבל כאשר שופט בערכאה נמוכה "העז" לפסוק בעקבותיו, בית המשפט העליון פגע בסיכויי ההתקדמות שלו באופן פומבי. במצב כזה, ספירת החוקים שבוטלו טכנית היא חסרת משמעות, בית המשפט מעדיף כמעט תמיד לרוקן את החוק ממשמעותו.

דף 7 - פסילת החלטות מטעמי סבירות איננה נדירה כלל ועיקר, למעשה הזמן היחידי בעשור האחרון בו הפגין בית המשפט ריסון בנושא היה בזמן ממשלת בנט-לפיד, שבאופן מעורר התפעלות אף אחת מפעילותיה לא חרגה ממתחם הסבירות, כולל החלטות שבממשלות קודמות נפסלו פה אחד על אי סבירות (חאן אל אחמר למשל).

דף 8 - עוד הפגנת ביטול מוחלטת כלפי הכנסת ועוד מאמץ להבהיר שפיקוח על השופטים הוא דבר שאין להעלות על הדעת.

דף 9 - כאמור, אין קושי כלשהו להבין למה נטען כי בית המשפט מוטה כלפי שמאל, די לעבור על פעילות ממשלת השמאל האחרונה שבג"צ נע במהלכה בין ביקורת מילולית רכה לבין ליקוק רגליה של הממשלה ולהשוות אותה להתנהגותו מאז הקמת הממשלה הנוכחית.

דף 10 - מה שמעורר התפעלות בדף הזה הוא ההתנשאות המוחלטת - לא שואלים את החרדים או את הערבים אלא קובעים קטגורית שבג"צ טוב להם (ואוי להם אם הם מעזים לחשוב אחרת).

דף 11 - אני מתנצל אבל אני לא מאמין בסינאנסים.

דף 12 - מאמץ כן ואמיתי להבהיר למצביעים שאין להם זכות לקבוע את גורל המדינה אלא צריך לתת לאליטה קטנה ולגורמים חוץ לקבוע את מדיניותה של מדינת ישראל.

דף 13 - במהלך השנים האחרונות הגדילה המדינה שוב ושוב את הסכומים המוקצים לרשות בתי המשפט, העומדים בראש המערכת ניצלו את מעמדם, בזבזו את הכסף על היכלות מפוארים, על מעקב אחרי אזרחים שלא הולכים בתלם ועל כנסים במקום להגדיל את מספר השופטים. מגוון השופטים כיום הוא קטן מאוד, תופעה שגם נשיאת העליון מכירה בה. אין אפשרות לחוקק חוקה כל עוד ברור לחלוטין שבית המשפט העליון יפרש אותה כתירוץ לעמדות שהביא מהבית, דבר שתוקע את שוב ושוב את התהליך. כמעט למותר לציין שרשות שופטת בלתי תלויה אין פירושה רשות שופטת שלא צריכה להתחשב בשום דבר, כולל החוק.

דף 14 - החוברת קוראת לתת לבית המשפט כוח ללא גבולות, מתוך תפיסה אנטי דמוקרטית מובהקת כאילו אליטה משפטית היא בהכרח טובה יותר מאשר נציגות הציבור.

דפים 15-16 - נותחו בדף 1 לעיל.