הטענה הזאת נכונה עקרונית אולם היא נפרצת שוב ושוב משני הצדדים:
מצד הדת - על ידי מי שמתיימרים לייצג את הדת ומתעקשים להסיק מסקנות מופרזות בעליל.
מצד המדע - על ידי מדענים שעושים אותו דבר.
כל הנושא היה כל כך מצחיק אילולא היה מביא למותם של כל כך הרבה אנשים.
רבי יהודה הנשיא היה רחוק מגלותיות מרחק מזרח ממערב, הוא חי ומת בארץ ישראל וכפי ששמו מרמז היה הדמות החשובה יותר לא רק תורנית אלא גם אזרחית. רבי פעל נגד העברת המרכז לבבל, זאת הייתה אחת הסיבות לכתיבת המשנה.
נכון, המאבק שלו נכשל והמשנה שימשה בסיס לגלות במקום להיות כלי נגדה. עדיין מדובר בניסיון ההיאחזות האחרון כמעט בארץ ישראל שלאחר החורבן. השיוך לגלות הוא עניין שבדיעבד. באותה מידה אפשר לטעון שספר שמואל א' מייצג גלות (או ספר חגי).
אילו רבי היה מצליח לא היינו מדברים על גלות, לפחות לא ארוכה. מציאות הגלות הארוכה היא תוצר של כישלונו. אילו הצליח רבי למנוע את מעבר המרכז לבבל, ייתכן מאוד שבית המקדש השלישי היה קם באמצע המאה הרביעית - הניסיון שהתרחש בפועל כשל בשל העדר תמיכה יהודית מספקת.
הדיבורים על גלות בתקופה בה היה המרכז הרוחני והתרבותי בארץ ישראל? שבה היהודים היו גורם דומיננטי?
בזמן שכמות המתייהדים באימפריה גדול עד כדי סכנת קריסה של הקהילות מעומס!
זו אינה גלות אלא צלה של גלות, זמן בין השמשות. מותו של רבי בלי יורש ברמתו
הוא נקודת המפנה וממנה מתחילה הגלישה ללילה של הגלות. אנחנו אוהבים להאשים
את הרומאים, אבל גלות רומי נבחרה בעיקרה.
הבעיה, שאגב חז"ל חששו ממנה מאוד, היא שתורה אנושית תחליף את התורה האלוהית. חז"ל היו חכמים, אבל בפירוש לא אלוהים ולא שליחיו כפי שלפעמים מציגים אותם. צר לי, מי שלא מבין את זה מתקרב באופן מסוכן פה לכפירה במונותאיזם (שהוא עיקרון היסוד ביהדות).
חז"ל חששו מכך, זאת הסיבה למה תושב"ע נקראת בשם הזה, היא נמסרה בעל פה, בדיוק בשביל להבדילה מזו שבכתב, שלא יתבלבלו ביניהם. מה שקרה מאז העלאת המשנה על הכתב מתוך הכרח מראה שהם צדקו. אני גם לא מאמין בכך שהתורה היא אלוהית, למעשה אני מפקפק בכך שלאלוהים אכפת מאתנו, אבל זה עניין לדיון אחר.
