פחות מחודש לאחר הפלישה הרוסית הנרחבת לאוקראינה, כתבתי בפוסט מצדה, תל-חי וגטו ורשה את דעתי על הטמטום של הפלישה ומאז לא שיניתי את דעתי לגבי המלחמה בין רוסיה לאוקראינה.
עם זאת, אני עדיין מאמין שתגובת התקשורת הזרה למסיבת העיתונאים הנוראית של טראמפ-זלנסקי הייתה חושפנית. אותם אנשים שביקרו באופן עקבי את ממשל ביידן על כך שלא נטש את ישראל, בת ברית קרובה של ארצות הברית, עכשיו מביעים חוסר אמון כאשר טראמפ עושה את אותו הדבר בנוגע לאוקראינה. תגובה זו חושפת את טבעה האמיתי של ישראל כמדינה שאינה שייכת למערב בשל היעדר שורשים נוצריים. תובנה זו נתמכת עוד יותר על ידי התגובה על פעולות לבנון. אני מודע לכל ההאשמות: ישראל פוגעת באזרחים (כמו שאוקראינה עושה גם כן; זהו המחיר המלוכלך של סכסוך); אומרים שלישראל אין רצון לשלום (למרות שדרישות אוקראינה נחשבות נפלאות); ויש לתמוך בהנהגה הפלסטינית (הדיקטטורה של חמאס גורמת לפוטין להיראות פלורליסטי לעומת זאת). אז סליחה, אנא נסו למצוא תירוצים טובים יותר, הנוכחיים הם בדיחה.
