בעקבות הציוץ של אלעד שמחיוף:
אתחיל בווידוי - אני לא אוהב חרדים. למרות כל ההבדלים בין החרדים השונים, הפער האידיאולוגי ביני לבינם גדול מאוד - הגישה הכופה שלהם היא בניגוד לגישה הליברלית הדי קיצונית שלי, הגישה הדתית שלהם ש"אלוהים רק אתנו" מרגיזה אותי הן מבחינה גלובלית והן בשל האמונה הדיאסטית שלי.
אבל הפוסט הזה לא יעסוק ברצון לכפות של החרדים ולא ברצון הימני לכפות אלא דווקא בהמשך ההדגמה של הגישה הכפיתית של מי שמגדירים את עצמם כשמאל או מרכז.
מאז שנות השמונים, השמאל, שבינתיים החליט, בלי קשר רב למציאות, להכריז על עצמו ברובו כמרכז, עוסק בהחלפת אויב. במקום האויב הערבי שהפך למסכן שצריך להאכיל אותו (או בנוסח יותר אקטואלי - לחסן אותו) האויב הוא החרדים. באופן אירוני הדבר נעשה על ידי אימוץ מלא של תאוריית קיר הברזל של ז'בוטינסקי ובמיוחד החלק שלה שעוסק בכך שכפייה צבאית, או במקרה החרדי צבאית למחצה, היא הדרך היחידה לטיפול בבעיה.
מי שעוקב אחרי התקשורת לא יכול שלא להשתאות ממסע ההסתה הבלתי פוסק כנגד החרדים. המסיתים מודעים היטב לכך שהם מסייעים להנהגה החרדית להצדיק את ההסתגרות וההתעלמות מסמכותה של המדינה. לא רק שהדבר לא מפריע להם אלא שזאת גם מטרתם. הסיבה לדברים הנחרצים הללו איננה איזשהי תאוריה מופשטת שלי, אלא השוואת הניתוח של אותם אנשים - פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי רוח ואפילו שמאלנים פשוטים - כלפי החרדים והערבים.
בעוד הערבים זוכים לסלחנות מופלגת ולקריאות לסתימת פיות של כל מי שחושב אותם לפחות ממושלמים, הרי החרדים זוכים לזעם קדוש ולתמיכה בהשמצה ככל יכולתך. המטרה המוצהרת היא תמיד לשלוח כוחות משטרה, מג"ב ושב"כ לריכוזים החרדיים, כשרק התירוץ משתנה מדי פעם.
האפשרות בה תמיכה בהפגנות המוניות וצפופות משמשת אחרים להצדקה של הפרות תקנות הקורונה נחשבת לכפירה בעיקר - הרי ההפגנות קדושות קדושה עליונה ואין להרהר אחריהם. הרעיון שהחרדים מביטים בהערצה הטלוויזיונית להפרות בוטות של תקנות בריאות הציבור ומקבלים רושם אחר מאשר מה שהשמאל מאמין בו נחשב לאבסורד. אם לצורך כך צריך להתעלם גם מההשפעה על הערבים, לזעמם הלא מועט, הרי הדבר מתקבל בהבנה מלאה.
השאלה האם כפייה בכוח היא הצורה היעילה ביותר לטיפול בבעיה זוכה לקיתונות של בוז. מדובר לא רק בניגוד בוטה וחד משמעי להתייחסות המקבילה לערבים אלא גם התעלמות מובהקת מכך שהגישה הזאת כלפי החרדים בעלת השפעה מהותית על האמון שהערבים רוחשים לניסיונות ההתקרבות אליהם.
התוצאה של ההתפתחות הזאת היא החודשים האחרונים, תחת מצב המגיפה ההצדקה לפעולה מיידית צבאית למחצה שנועדה לטפל בחרדים, תוך התעלמות מוחלטת מהנתונים בעולם ומהשפעות העוני על רמת התחלואה בכל אתר ואתר, נדמית קלה מאי פעם. עם זאת בסופו של דבר הדרישה לטיפול בחרדים ולא חשוב התירוץ היא ניסיון להקטין את רמת החרדה מהאויב ולכן "החרד הוא האני" ולא מי שטוען (לדעתי בטעות) כי הוא חרד לדבר השם.
נגד נתניהו בצומת רעננה שהפעם הסתפקו רק בחסימת המעבר להולכי רגל ובניסיון להחריש את העוברים. זה באמת שיפור לעומת הפעם הקודמת בה ניסו לדחוק אותי לכביש. אני יכול רק לקוות שהם פינו את הדרך לזקנה שבאה מולי והיא לא נאלצה לנסות ולעקוף את אלו שצועקים ברמקול על חוסר התחשבות בהם ועל סתימת פיות.
צר לי לאכזב כמה מהקוראים אבל אני אוהב לשמוע תאוריות קונספירציה אבל לא מאמין בהן. מהבחינה הזאת 2020 הייתה שנה מצוינת עם ריבוי תאוריות חדשות והרבה מאוד וארציות של תאוריות ישנות.
אני לא יודע מדוע אנשים חושבים שיש לי משהו מעניין להגיד על אירועי הלילה בארה"ב.
בעקבות התקשורת נגררת אחרי נתניהו ומדווחת על מבצע החיסונים כאילו היה מקצה באולימפיאדה, אני מאתגר אתכם למצוא ידיעה, כתבה או מאמר ב"העין השביעית" מנובמבר בה נמתחת ביקורת על התחרות כלפי החיסון. עשרות, אולי מאות מאמרים, נאומים, ידיעות וכתבות עברו בשתיקה רועמת כל עוד נדמתה ישראל (בראשות נתניהו) כמפגרת לאחור. רק ראו איזה פלא, ברגע שישראל נדמית כמובילה צריך לבקר את כלי התקשורת שמדווחים (בחוסר רצון שקשה מאוד לפספס) על כניעתם לראש הממשלה.
