יום שלישי, 3 במאי 2016

מדד חופש העיתונות

בתקופה שלפני ההתנתקות גרתי קרוב לכיכר רבין ויכולתי לדעת מי מפגין על ידי ספירת ניידות השידור (הופיעו 8-10 כאשר השמאל הפגין, במקרה הטוב היו 2 כשהימין הפגין - עם מספר המפגינים דומה) ואז הדירוג של ישראל היה גבוה יותר. נראה לי שזה די ממצה את דעתי על רמת האמינות של הדירוגים הללו.
 
הסקרים לגבי חופש העיתונות סובלים מבעיה מהותית שצצה בישראל. הם מתבססים על בדיקות עם עיתונאים. במקרה כמו ישראל שהבעיה המרכזית הייתה (ובתקשורת האלקטרונית עודנה) שלעיתונאים עצמם אין להם שום ערך. העיתונאים (כמו רוב האנשים בעולם) מבלבלים בין סיכון הפרנסה שלהם לסיכון המקצוע שלהם. אין ספק שישראל היום הוא איום חמור על פרנסתם של אלו שהתרגלו לשמוע את עצמם, אבל מה לעשות שעיתונות נהית חופשית יותר ככל שיש יותר קולות, גם אם העיתונאים הוותיקים נבעטים החוצה.
 
יש גם בעיה בכלל לא זניחה של אילוצים כלכליים. הבחירה ב-2005 כנקודת השוואה היא מסיבה פשוטה למדי - הם היו גם אז, אפשר לרענן את הזיכרון באמצעות צמד המילים ישראיר ועובדה.
 
ראש הממשלה כל כך לחץ על ערוץ 10 שהערוץ שאת רוב מהודרת החדשות שלו ניתן לשדר בתעמולת הבחירות של מפלגות השמאל ללא שינוי קיבל הנחה של מיליארד שקל בזכותו.
 
מצב חופש העיתונות בישראל אמנם משתפר, אבל רחוק מלהיות טוב. מי שרוצה לטעון שהוא מתדרדר - בבקשה - יביא דוגמאות להרעת המצב, לא לכך שהוא גרוע (הוא רע לפחות מ-1992)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הוויכוח על ועדות הכנסת

למה אני חושב (למרבה הצער) שהאופוזיציה צודקת בהתעקשותה בנושא ועדות הכנסת: הממשלה החדשה נדרשה להגיב לבג"צ בנושא פונדקאות הלהט"ב לאחר...