כבר לא מוקדם לדבר על התגובה לתוכנית טראמפ

תוכניתו של טראמפ להעביר את תושבי עזה היא סוגיה מורכבת הדורשת בחינה מעמיקה של פרטים מסוימים שעדיין אינם חשופים במלואם לציבור. עם זאת, מה שמדאיג במיוחד הוא התגובה הגלובלית, שנראית כמונעת מאנטישמיות יותר מאשר מדאגה הומניטרית.

התגובה הבינלאומית חושפנית, אפילו העברה מרצון לאזורים בטוחים יותר זכתה לגינויים נרחבים. אפשרות זו, שמטרתה לאפשר לפלסטינים למצוא מקלט, נתפסת כבלתי נסבלת – לכאורה משום שהיא עלולה להקטין את תפקידם של הפלסטינים ככלי משחק בסכסוך רחב יותר נגד יהודים. הטענה כי הצעת מקלט לפלסטינים שקולה לרצח עם משקפת סדר יום מטריד.

מצב זה מדגים סטנדרט כפול מדאיג, בעוד שחיפוש אחר ביטחון בזמן עימות נחשב לזכות בסיסית לכל אדם אחר בעולם, ארגוני זכויות אדם ומדינות רבות מתנגדים בתוקף לאפשרות זו עבור פלסטינים. חלקם אף חברו לקבוצות שונאות זרים במטרה למנוע העברות כאלה, דבר החושף את סדר העדיפויות האמיתי שלהם.

הצביעות נעשית ברורה עוד יותר כשבוחנים מוסדות שמממנים במשך שנים את אונר"א כדי לשמר את חלום "זכות השיבה", אך במקביל מתעקשים שהפלסטינים יישארו במקומם. הסתירה הזו חושפת את מטרתם האמיתית - שימוש בפלסטינים ככלי במאבק אנטי-יהודי, כאשר התמיכה בדיקטטורה לוחמנית נתפסת כמחיר המלחמה הזאת.

ההתנגדות התקיפה להעברה מרצון נראית כניסיון לכפות את רצונם של המתנגדים על תושבי עזה עצמם, שחלקם עשויים לבחור אחרת אילו תינתן להם האפשרות. נראה כי ישנו פחד מכך שהסכמה פלסטינית לאפשרויות העברה תערער את החזות ההומניטרית ותחשוף את המניעים האנטישמיים המניעים תגובות אלה.

נקודות נוספות:

1. הצלחתה של כל תוכנית העברה תלויה בסופו של דבר בבחירות ובפעולות של הפלסטינים עצמם. ללא נתונים ברורים לגבי התפלגות הדעות בקרב הפלסטינים, מוקדם להסיק מסקנות על עמדתם הקולקטיבית בנושא זה. מאחר שאין לי די ידע בנושא, השמטתי אותו מהדיון המרכזי.

2. הפערים בתגובות של ארגונים כמו אמנסטי אינטרנשיונל כלפי מבקשי מקלט פלסטינים לעומת מבקשי מקלט במצבים אחרים (כגון פליטים סודנים) הם בולטים. אף על פי שארגונים אלה עשויים לנסות להצדיק את עמדותיהם, הדמיון בין תגובותיהם לבין עמדות מפלגות ימין קיצוני (כמו ה-NPD ואפילו ה-AfD) עלול לחזק מטרות פוליטיות רחבות יותר, במיוחד במדינות כמו גרמניה.

3. עמדת ישראל ביחס לתוכנית זו סותרת ישירות האשמות אנטישמיות נפוצות. בפרט:

   • העברת השליטה בעזה לפיקוח אמריקני מערערת את הנרטיב לפיו ישראל היא פרויקט קולוניאליסטי שמטרתו התרחבות טריטוריאלית.
   • המאמצים לצמצום פגיעות אזרחיות באזורי לחימה סותרים את עלילת הדם האנטישמית המאשימה את ישראל בכך שהיא מחפשת להגדיל את מספר ההרוגים הפלסטינים במכוון.

4. בעוד שמדינות ערב ממשיכות להעלות טענות בנוגע לטיהור אתני, נראה כי חלק גדול מהקהילה הבינלאומית מהסס להשתמש בטענה זו. ההיסוס נובע, ככל הנראה, מהחשש שהדבר יחשוף את המניעים האנטישמיים של האשמות קודמות ברצח עם, שהועלו במשך יותר משנה ללא ביסוס.

5. יש שיטענו שאני מפרש לא נכון את הדאגה הכנה של הקהילה הבינלאומית כלפי אזרחים פלסטינים. עם זאת, שתי תצפיות עיקריות מעלות ספק בנושא הזה:

   • מאז חמאס פתחה במלחמה, לא הופעל עליה לחץ בינלאומי משמעותי להפסיק להשתמש באזרחים כמגן אנושי או להפסיק להחרים משאבים מהאוכלוסייה. למעשה ככל שהשתמשה בהן בתוך עזה, טקטיקות אלה רק חיזקו את מעמד חמאס בזירה הבינלאומית.
   • גם אם ישנם אנשים בעלי כוונות טובות המונעים משיקולים הומניטריים, השקפה זו אינה משותפת לאלה שנפגעים ישירות. הן הציבור הישראלי והן הציבור הפלסטיני רואים את התגובה הבינלאומית כהכשר דה-פקטו לאסטרטגיית המגן האנושי של חמאס (כמובן, עמדתם בנוגע לכך שונה).

ההאשמה האנטישמית ש"ישראל מאשימה כל ביקורת כאנטישמיות"

הטענה כי "ישראל מאשימה כל ביקורת כאנטישמיות" עולה לעתים קרובות. לא טרחתי לענות על כך זמן רב משום שכמעט כל מי שאומר זאת הוא אנטישמי בעליל. עם זאת, שמעתי מישהו מציג את אותה שאלה לפני כמה שבועות שהוא אנטי-ישראלי אך לא אנטישמי (כן, יש אנשים כאלה).

ראשית, אני מעריך שכ-70% מהביקורת על ישראל היא אנטישמית. עם זאת, אין זה אומר שזהו שיעור המבקרים האנטישמיים. אבל זה אומר שאם אתה רוצה לבקר את ישראל, קל יותר ליפול לקטגוריה זו משום שהיא הפופולרית ביותר.

שנית, מכיוון שישראלים הם אנשים, הם מוצאים שקל הרבה יותר להסביר מדוע ביקורת היא אנטישמית מאשר להסביר את כל הדרכים האחרות שבהן היא שגויה מיסודה. בנוסף, מכיוון שצורות שונות של ביקורת נפוצות פחות, יש מעט יתרון בתגובה אליהן. במיוחד בהתחשב בכך שההסבר השני הנפוץ ביותר הוא גם דעה קדומה (גזענות של ציפיות נמוכות לגבי פלסטינים). מדוע עליהם להתאמץ כל כך כדי לענות על שטויות כאלה?

שלישית, העובדה שאף קבוצה אחרת אינה נושא להאשמות כאלה אינה מקרית. סוגיה זו לבדה מהווה עילה טובה להיחשב אנטישמית. היא משולבת בדרך כלל עם טענות אנטישמיות אחרות שיהודים שולטים בעולם, מחזיקים בכוחות על או רוצים להשמיד את כולם.

דוגמאות:

1. ההנחה האנטישמית שישראל שולטת בכל ההיבטים של מדיניות מצרים כלפי רצועת עזה היא הבסיס לחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק. אף על פי שיש לי סיבות לחלוק על כל דו"ח שהוא מתבסס עליו, אני לא מבזבז זמן עליהם. הגם שפרסמתי פוסט על הגרוע ביותר - בעיית המים של הפלסטינים היא אמיתית, אבל לא ישראל אשמה. המצב הגרוע הוזכר, אבל אני רק טוען שהפלסטינים, לא ישראל, הם שורש הבעיה.

2. אמנם בלפסיקת בית הדין הפלילי הבינלאומי אין התבססות ברורה על אנטישמיות, אך זו עדיין הסיבה הסבירה ביותר שבגללה בחר להתעלם מהחוק. אני מכיר מעט מאוד אנשים שחולקים על הפסיקה ומנסים לשכנע אחרת.

3. אני לא מאמין שהאשמת ישראל ברצח עם היא אנטישמי בהכרח, אבל לא ראיתי אחד שלא הסתמך במידה רבה על פנטזיות אנטישמיות (ספיציפית, שישראל מנעה את התקפי הלב הקטלניים ברצועת עזה). מטבע הדברים, אין זה אומר שלהאשמות אלו אין פגמים אחרים (גזעניים, מידע שקרי וכו').

העלמות האופיזיציה היא סכנה למדינה

לפני כ-8 שנים (בפייסבוק) פרסמתי סדרת פוסטים תחת הכותרת "איפה הפשיזם שהבטחתם?", שהסביר איך אני מוצא את עצמי תומך בימין הגם שהעמדות שלי הן עמוק בשמאל (תאוריית הפרסה מפורש). בכל הנושאים שנדונו שם הייתה התדרדרות, ברמה משתנה, אולם באחד מהנושאים הייתה ההתפתחות העגומה ביותר הזיית בית המשפט.

אתחיל מהצד החיובי, הרוב המוחלט של השמאל הפנים שהנטיות האימפרליסטיות של המערכת המשפטית הן מסוכנות. הצד השלילי, הוא שראשי המערכת הזאת, שלכל דבר ועניין הם היום ראשי השמאל (בודדים לוקחים מי מפולטיקאי השמאל ברצינות) הצליחו לשכנע אותם שהימין מסוכן יותר. אני מבין היטב את העניין הזה, הרבה יותר מנחם לדעת שיש מי שנלחם למעננו, במיוחד שהשמאל איבד (בטח מאז ה-7 באוקטובר) כל אמון בסיכוייו לזכות בבחירות. גם הקמת ממשלת בנט-לפיד לא נתפסה אלא כמקריות טהורה בראש ובראשונה על ידי ראשי מפלגות הקואליציה שהשקיעו את רוב מרצם ואונם בניסיון להפוך את המשטר לאוליגרכי.

עוד לפני הסדרה הנ"ל ציינתי שיש שלוש סכנות לדמוקרטיה הישראלית, מתוכם התרחשה אחת, השנייה בתהליכים מתקדמים והשלישית התקרבה:

1. הדמוקרטיה באירופה התערערה משמעותית. אמנם בארץ מתמקדים בימין הקיצוני אולם מפלגת שמאל קיצוני כמו "צרפת הבלתי נכנעת" מסוכנת לא פחות. אי אפשר אלא לראות בעין את ההשפעה על ישראל.

2. מלחמת האזרחים ברשות הפלסטינית לא התרחשה אולם זה מכיוון שהרשות ויתרה על הניסיון. הסכנה הזאת חד משמעית מתקרבת, אולם פחות ברור מי יהיו הצדדים הלוחמים.

3. הדה לגטימציה של הימין עברה שלב. באופן אירוני, התברר שהגורם המגביל היה דווקא הצורך לשכנע את תומכי השמאל בעניין. המעבר לתמיכה במשטר אוליגרכי פתרה את הבעיה, אם בלאו הכי אין צורך בתמיכה עממית, הרי סיבה כלשהי לגייס אחת בנימוקים בעלי היגיון. רובם המוחלט של השמאלנים יודע להבדיל בין חוסר הערכה לממשלה לבין חוסר לגיטימיות, אולם הדבר זוכה להתעלמות, תוך הצגת העמדה הזאת כלא לגיטמית בעצמה.

המצב בו מדינת ישראל נמצאת, שהאופיזיציה הפוליטית לא מתפקדת בעליל הוא סכנה מוחשית לדמוקרטיה. היא תורמת רבות להתנגשות הרשויות המבצעת והשופטת ובעיקר לייאוש של ציבור גדול מהמדינה.

הקהילה הבינלאומית מעמידה פנים כתומכת בפלסטינים עד שזה מפריע לה להאשים את ישראל

מאז תחילת הפסקת האש, חמאס הציגה תגובות לרוב האשמות שהופנו כלפי ישראל. בלתי נתפס כי הקהילה הבינלאומית, אשר בעבר הסתמכה אך ורק על מידע מחמאס, הפסיקה לחלוטין לצטט אותו. לכן יש לי חדשות רעות לכל מי שאי פעם האמין כי האשמות נגד ישראל נתמכות בראיות - המקור היחיד שלכם מאשר כעת כי מדובר היה במרמה מהיום הראשון.

מאז תחילת ההפוגה, חמאס פרסמה עשרות הצהרות בנוגע למעורבותה של אונר"א בחטיפות, שימוש במתקניה לעינויים של פלסטינים, אספקת דלק ממנה למרכזי פיקוד ועוד. אונר"א לא נדרשה להגיב על הצהרות אלו. חמאס אף פיתחה תוכנית הוראה טרוריסטית רשמית חדשה לבתי הספר של אונר"א, חילקה שבחים פומביים להנהלה הבכירה של אונר"א על תמיכתה הצבאית החיונית, וארגנה הלוויות צבאיות לפקידי אונר"א.

חמאס אף לעגה לארגון אמנסטי אינטרנשיונל בכך שחשפה כי מרכזי פיקוד עיקריים היו המטרות למחצית מהתקיפות שלא היו בעחטצ כוונות צבאיות לגיטימיות על פי אמנסטי. חמאס הוכיחה עוד כי מערכת הבריאות שימשה באופן שגרתי למטרות כאלה, למרות שאמנסטי קבעה במפורש כי היא שמרה על חסינותה מכיוון שלא נעשה בה שימוש למטרות צבאיות. חמאס אף הכריזה כי היא אחראית להצתת רבות מהעימותים בין אזרחיים לכאורה לבין צה"ל, על פי אמנסטי, כחלק מאסטרטגיית המגן האנושי שלה.

המצב סביב האשמות הרעב בעזה מדאיג מאוד. חמאס ארגנה הצגה ציבורית המונית על ידי צעדת עשרות אלפי אנשים לצפון רצועת עזה. אירוע זה (ובמידה מסוימת גם מעבר אנשים נוספים לצפון מאוחר יותר) תועד בהרחב , ולמרות טענות התעמולה, אף אחד מהאנשים הללו לא הראה סימנים של תת-תזונה חמורה. יתר על כן, התקשורת הבינלאומית ממשיכה להפיץ את הנרטיב השקרי של חמאס בדבר קריסת אספקת המזון, תוך התעלמות מהירידה המשמעותית במחירי המזון ברצועת עזה. התעלמות בוטה זו מהמציאות מדאיגה מאוד.

נקודות נוספות:

1. לא הפכתי למעריץ - חמאס היא ארגון טרור והיא משקרת בבסיסה. עדיין, מדהים כיצד תומכי חמאס זרים יכולים פשוט להתעלם מכך. אני מוצא את המצב מדהים מדהים כי אמצעי תקשורת זרים רבים וקבוצות הומניטריות, שטוענות כי ביצעו חקירות עצמאיות ובדקו את כל המקורות הרלוונטיים, אך לא מוצאים ראיות התומכות בטענות ישראליות, כלל לא טורחים אפילו להעמיד פנים כמעדכנים את עצמם.

2. אני מאמין שחמאס פועלת כך משתי סיבות עיקריות: פנימה, נרטיב הקורבנות מתנגש בטענות על ההישג הגדול ביותר אי פעם (טענה אבסורדית ברמה של יפן המתגאה בניצחון בשנת 1945); החוצה, ההדגמה הברורה של חוסר יושרה מוחלט פירושה שהשחקנים הבינלאומיים כפופים כעת לחמאס, שעלול לחשוף אותם כחסרי יושרה כלשהי בכל עת.

3. חלק מהשחקנים הללו טוענים כי הם מסתמכים על האו"ם ולא על חמאס, אך אונר"א אינה מכירה במידע החדש, גם כאשר מקורו ביחידת התעמולה הזהה לקודמת. זה באמת מדהים, בהתחשב בכך שאונר"א מסתמכת במידה רבה על מקורות חמאס עבור מרבית הנתונים שלה. טענות אלה פתטיות לחלוטין, במיוחד כאשר הן מגיעות מאלה שתומכים באופן פעיל בהמשך המשטר הדיקטטורי של חמאס.

4. חמאס ממשיכה להיות מוגדרת כמקור מהימן, והתעמולה שלה מופצת ללא ביקורת. ארגונים אלה, למרות טענותיהם לאובייקטיביות, מקבלים בקלות נרטיבים של חמאס כאמת, גם כאשר הם סותרים את המציאות. הדרישה היחידה היא שהצהרות חמאס יכולות לשמש נגד ישראל - אחרת, הם מטופלים כאילו אינם קיימים על ידי הקהילה הבינלאומית, בעוד שהיא טוענת כי אכפת לה מהמציאות. בעצם, תעמולת חמאס נחשבת למקור מהימן רק כאשר ניתן להשתמש בה כדי להכפיש את ישראל. כל הצהרת חמאס שאינה מתאימה לנרטיב זה מוזנחת על ידי ארגונים אלה, למרות טענותיהם לאובייקטיביות ולמחויבותם לאמת.

5. התנהגות זו היא הדרך הבטוחה לעודד חידוש המלחמה. עבור הפלסטינים, היא מעידה על כך שהקהילה הבינלאומית תתמוך בכל ניסיון עתידי לרצח עם שהם יבצעו. עבור הישראלים, זה מעביר את המסר שהקהילה הבינלאומית פשוט לא אכפת לה מהסבל הפלסטיני, מה שהופך כל מאמץ להפחתת ההסלמה ללא רלוונטי, בכל מקרה, ישראל תישא באחריות לכל האשמה, ללא קשר לעובדות.

--

תירוצי חמאס להפסקת הפסקת האש אינם משכנעים. הבעיות שהם מעלים - מחסור בסיוע כמו גם ההפרות הישראליות לכאורה - נובעות כולן ממעשיהם או ממחדליהם. לא ברור אם העיכובים נובעים מסכסוכים פנימיים בין חמאס לרשות הפלסטינית, משחיתות השוררת בשתי הדיקטטורות או פשוט מסירובה של חמאס לנהל היבטים חיוניים אלה. המציאות היא שרבים מהנושאים שחמאס מצטטת כמכשולים להפסקת האש מחייבים פעולה או שיתוף פעולה פלסטיני. הדבר יעלה שאלות רציניות לגבי מחויבותה של חמאס להסכם ולכוונותיה האמיתיות, אולם הקהילה הבינלאומית רואה את הרעיון של אחריות פלסטינית למעשיהם ככפירה בעיקר.

עלטה שמלאטה, העיקר נגד הפרוגרסיבים

קראתי את האנרגיה הירוקה עולה לנו מיליארדים – ואף אחד לא מדבר על זה. ולא נעים להגיד, הובכתי. המאמר מתעלם מההבדל המהותי בין מערכת מבוססת דלקי מאובנים (שאי אפשר לבזר אותה בלי לסכן את הציבור באופן ישיר) לבין מערכת סולרית (שניתנת לבזר אותה בקלות). נושא הביזור נידון בהרחבה בהקשר של תרחיש עלטה כחלק מהמלחמה נגד חיזבאללה, אולם הוא נעדר כליל מהמאמר. יתר על כן, למערכת ריכוזית יש עלות של הקמה, עלות ההקמה של קו מתח עליון יכולה להגיע בקלות למיליארד שקל והוא הכרחי בכל מערכת חשמל מבוססת דלק מאובנים. נכון, אפשר להקים מערכת סולרית ריכוזית אולם זה לא מה שנעשה כיום בישראל בפועל. קריאה לדיון תוך התעלמות מהפיל בחדר (ביזור לעומת מונופול ריכוזי) היא מביכה.

אונר"א היא כלי פוליטי ולא סוכנות הומניטרית

ציפיתי לרוב תגובות אונר"א לחקיקה הישראלית להפסקת הסכם שיתוף הפעולה והפסקת האינטראקציה הישראלית עם אונר"א. אין זה מפתיע שמנהלי אונר"א אינם מבינים את רצונה של ישראל לסגור את הסוכנות מכיוון שאונר"א רואה בניקוי אתני של יהודים כמטרה ראויה ומאמינה שהריגת יהודים אינה פשע.

העובדה שאונר"א מנסה להגן על התנגדותה בטענה שהיא בלתי ניתנת להחלפה מכיוון שהפלסטינים אינם מסוגלים לדאוג לעצמם הפתיעה אותי. הייתה דרך ברורה להתקדם אם אונר"א אכן הייתה רוצה לסייע לפלסטינים: להקים ארגונים פלסטינים מקומיים להמשך עבודת אונר"א. שיטה זו משמשת לעתים קרובות במצבים כאלה (ולא מדובר, בניגוד לטענות אונר"א, במקרה הראשון שבו ארגון של האו"ם מגורש). בהתחשב בכך ש-99% מצוות אונר"א הם פלסטינים, בהשוואה לארגונים אחרים עם אחוזים קטנים משמעותית יותר של עובדים מקומיים, זה אפילו פשוט יותר במקרה הזה.

גזענות היא ההסבר היחיד שמניח את הדעת כשאנחנו בוחנים את הפרטים. אונר"א מטפלת בפלסטינים למעשה כילדים הנדרשים לטיפול צמוד מאדם אחר. היחס לקבוצת מבוגרים כילדים ולכן אינם מסוגלים לקחת אחריות על מעשיהם היא אחת המאפיינים הגזעניים העיקריים של התרבות המערבית (וברוב המקומות בעולם ככל הנראה). למעשה, לאף צורה אחרת של אפליה אין גישה כזו, למעט שוביניזם.

נקודות נוספות:

1. תמיכת השמאל הרדיקלי באונר"א אינה מפתיעה אותי. אונר"א היא מקרה שבו השימוש בכספי משלם המסים במשך שנים רק החמיר בעיה אמיתית וחמור מכך, תדלק באלימות ברמה האזורית, ובכך מהווה סתירה עבור אלה הרואים בסיוע ממשלתי פתרון לכל בעיות חברתיות. לכן, גישתם היא פשוט להסתיר את הבעיה על ידי התנהגות כאילו אונר"א הוא ארגון טוב.

2. הפלסטינים כבר חוו את ההשפעות הקשות ביותר של התמכרות לתורמים. המצב מחמיר על ידי העובדה שפלסטינים החולקים על אסטרטגיה זו - ואני מכיר כמה מהם - נאלצים לוותר, לברוח או להתמודד עם איומי מוות. לפיכך, ביטול אונר"א הוא רק ההתחלה של מאמץ ממושך לטיפול בבעיה; כעת כל התקדמות נוספת נחסמת על ידי נוכחות של ארגון המונע להחמיר אותה.

3. מכיוון שהן מודעות לכך שפתרון אמיתי יעלה להם יותר, מדינות המערב מעדיפות לתמוך באונר"א. גם לא אכפת להן מהפלסטינים ולעתים נדירות הן חווות את תגובת הנגד של אונר"א. למדינות ערב יש מאפיינים דומים, אך הם מונעות עוד יותר על ידי העובדה שאונר"א מקדמת אנטישמיות.

4. אני מודע לכך שרבים מהאנשים התמימים תומכים באונר"א מכיוון שהם מאמינים בכנות שמדובר בארגון הומניטרי המספק סיוע חיוני לפליטים הפלסטינים. למרבה הצער, הם טועים; אונר"א לא רק מנצלת לרעה כספים, מלאה בשחיתות ומקדמת שנאה ואלימות, אלא גם אינה עומדת במטרותיה המוצהרות על ידי מתן אפשרות להנהגה הפלסטינית להמשיך להנהיג תוך התעלמות מצורכי עמה.

5. מדהים שקרבתה של אונר"א לדיקטטורות במדינות כמו ירדן, עיראק, סוריה ומצרים ואחרות זוכה להתעלמת. היא לא הושפעה אפילו מהפלת משטר אסד, שאונר"א תמכה בו באופן קבוע (אפילו על ידי ארגון מקהלת ילדים לשיר על תהילת הדיקטטור במהלך המצור על מחנה ירמוק במהלך מלחמת האזרחים). העובדה שאונר"א תמכה בממשלה שרצחה ועצרה אלפי פליטים פלסטינים לא זכתה להתייחסות בעיני אף אחד.

במקום הפוסט המחוק

החלטתי בפעם הראשונה, למחוק (למעשה לבטל פרסום) של הפוסט "התקשורת וראשי השמאל החליטו להפיץ תעמולת אויב" מכיוון שהבנתי שנפלתי באותה מלכודת שהפוסט יצא נגדה.

הדמיון הרב במסרים יכול להתפרש לשני הכיוונים ובהתחשב במה שאנחנו יודעים על חמאס, האפשרות שהוא מפיץ במודע את מסרי השמאל הרבה יותר מתקבלת על הדעת מאשר הפוך. הדבר למרבה הצער לא פותר את הבעיה, אלא דווקא מחמיר אותה, מסרים אותנטיים חזקים בהרבה והמצב בו חמאס חושב שהם מועילים לו צריך להטריד כל בר דעת. גם אם לוקחים בחשבון שהחמאס הוא שקרן מדופלם.

כן, הפלסטינים גם לא על אנושיים

תוזכרתי, לא בפעם הראשונה, על ידי אחמד (באנגלית) על האבסורד של ההנחה שבני אדם הם על-אנושיים. אני לא חושב שהאמונה שהפלסטינים הם על-אנושיים לא משפרת את המצב; למעשה, התוצאות גרועות יותר מאלה של אמונה דומה לגבי יהודים. בניגוד לטענות התקשורת העולמית, ישראל הייתה הצד שתמך ביציבות מאז 1948. רק אחוז קטן של יהודים ישראלים טיפשים מספיק כדי לחשוב שישראל יכולה לכפות על הערבים מצב שבו הם לעולם לא ירצו לתקוף את ישראל. זה מביא לכך שישראלים כמעט אף פעם לא מאמינים שהם על-אנושיים, במיוחד לאור תוצאות מלחמת יום כיפור בשנת 1973, שהייתה הפעם היחידה שבה רעיון זה היה נפוץ.

עם זאת, מספר רב יותר של פלסטינים מאמין ברעיון זה, מכיוון שיש להם פחות סיבות לחשוב שהוא אינו סביר מאוד. זה מחריף את נחישותם המתמשכת לנסות לבצע רצח עם של היהודים. העובדה שמספר רב של עיתונאים בתקשורת העולמית תומכים בטענות של קבוצות טרור אלה.

האנטישמיות מכה שנית

אנטישמיות נתפסה כדבר של העבר כשגדלתי בישראל. סבא וסבתא שלי סיפרו לי על כך, וידעתי שהיא קיימת בחו"ל. היא מהווה סיכון עקיף לתעסוקתי כיום. למרות שאני עובד בחברת היי-טק שאולי הכי פחות תלויה בחו"ל בישראל, זה עדיין המצב.

אני מודע לכך שרוב האנשים בעולם אינם אנטישמיים ולא אכפת להם. עם זאת, זה לא באמת משנה כי אנשים מעדיפים לא לשתף פעולה עם ישראל. אחרי הכל, הם לא רוצים להסתבך. עבודה עם עסקים ישראלים הפכה להצהרה בשל השנאה הקיצונית.

אני לא מקבל את ההצדקות שמדיניות ישראל היא האשמה באשמות אלו. האשמות רלוונטיות כאלה אכן מתרחשות, אך הן כה נדירות שאני שמח לראות אותן. למעשה, הגזענות ללא ציפיות היא הסיבה השנייה בתדירותה. ההאשמות הנפוצות ביותר, הנעות בין רצח עם (על בסיס פנטזיה אנטישמית) לכיבוש אדמות (הנסיגה של ישראל מרצועת עזה זוכה להתעלמות מכיוון שישראל לכאורה מחזיקה בכוחות על) ודחיית שלום (שלום זה צריך להיות עם אחד בהתחשב ליחס לצד השני), כמעט ולא כוללות התייחסות למעשיה או אי מעשיה של ישראל.

נקודות נוספות:

1. כן, זו תגובתי לאנשים שמבקרים אותי על העלאת נושאים פוליטיים בפלטפורמה הקשורה לעבודה. אתם טועים מאוד אם אתם מאמינים שאין לכך השפעה על עבודתי.

2. אני מודע לחלוטין לכך שישראלים מסוימים מחזיקים בדעות חלופיות בנושאים אלה; למעשה, אני מכיר רבים מהם מכיוון שהחזקתי פעם באמונות דומות. מסיבות טובות, מספרם הולך ופוחת.

3. באופן אירוני, פלסטינים נוטים הרבה יותר מאשר אלה בחו״ל להיות בעלי ביקורת כנה יותר על ישראל. לפלסטינים אכפת יותר ממעשיה של ישראל מאשר לתומכיהם לכאורה, אך הם שונאים את ישראל ואת היהודים באופן כללי יותר.