חקירת מצ"ח כנגד החייל היורה

המחבל נבדק אבל החייל שירה לא היה מודע לעובדה הזאת. אני לא יודע אם זה פוטר אותו מאשמה (אין לי מספיק פרטים) אבל הטיעון הספציפי הזה לא מוביל לאיזשהו מקום.

 

התחקיר הצה"לי קבע שהעניין מצריך חקירה של מצ"ח כי הוא חורג מיכולת הקביעה של תחקיר. יש לתחקיר מבצעי מגבלות של אמצעים (אי אפשר לחקור אזרחים למשל).

 

 

 

"מתי ואיך הומצא העם היהודי"

אני תמיד משועשע כשמציעים לי לקרוא את "מתי ואיך הומצא העם היהודי". האם עליי להאמין לפרק 2 בספר שבו זנד פוסל את התאוריה שמרבית היהודים הגיעו מארץ ישראל בגלל חוסר התכנות דמוגרפית או לפרק 5 שבו משתמש בנתונים של הריבוי הטבעי של הפלסטינים שמחייבים גידול דמוגרפי גדול פי 3 מזה שהוא פסל באותו ספר עצמו?

בהקדמה זנד מציין בצער שלא מצא שותפים לדרך, אחרי שקראתי את הספר לא הופתעתי, פרק 5 סותר, הגם שבאופן מבולבל (כמו כל הספר), את פרקים 2 עד 4 בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים. כמו כל סתירה, הספר הוא חסר ערך כלשהו וחוץ מרחמים על זנד אין מה להסיק ממנו.

תגובה לביקורת איתן כבל על יחס הממשלה ללהט"ב

כמה נושאים שנשמטו בטעות מהדברים שאיתן כבל הכריז שהוא בעד:

• משא ומתן מדיני עם אדם שאחראי לרצח מאות להט"בים
• הגנה על תומכי טיפול המרה בכנסת
• התלהבות להעביר עשרות אלפי להט"ב לשלטון שמעוניין לחסל אותם
• התעלמות מוחלטת מאלפי להט"ב שנמלטו מהשטחים לישראל
  

כאשר איתן כבל יהיה מוכן לדבר על הנושאים הללו, אהיה מוכן לשמוע ממנו ביקורת על יחס הממשלה ללהט"ב, עד אז, גם איוול מחריש לחכם ייחשב.

התגובות להפגנה למען החייל היורה

אני מודה שהתגובות להפגנה מדאיגות אותי מאוד, הרבה יותר מההפגנה עצמה. האם הדרך להגן על הדמוקרטיה היא לאיים על פרנסתם של מי שמעזים לחרוג מהקו? נראה שזאת הגישה שזהבה גלאון אימצה. 

התגובות מתבטאות בניסיון הפחדה פוליטי ברור ומסוכן הרבה יותר מההפגנה עצמה. אני ממליץ את זה בפעם הבאה שנשמע את ההתבכיינויות שמירי רגב לא מבינה כלום ואין שום חסימה של אמנים לפי דעתם הפוליטית.

 

 

 

הביקורת נגד גנדי

אני לא תומך בחפירת הגופות של דיין, של רבין או של אנשים שמאל מתים אחרים. רק קצת קשה לשכנע אותי שהסיפור של גנדי נבחר כי הוא החמור ביותר או מכיוון שיש מכון למורשתו. מדובר בניסיון של עובדה למרק את "החטא האיום" שבשידור התחקיר של עד כאן וככזה צריך להתייחס אליו. הופעתו של איתן הבר בלי אזכור של חטאיו הלא מבוטלים רק מחזקת את הטענה הזאת.

 

היו לרעיונות של גנדי תומכים רבים בהרבה ממה שהצביעו לו, רובם אגב בשמאל. הסיבה למה הוא קיבל שלושה מנדטים היא חוסר האמונה ביכולת לבצע אותם, לא אי הסכמה עקרונית. מי שאומר אחרת משקר או מטעה את עצמו.  רעיון הטרנספר מסתדר מצוין עם הרעיון להעיף את הערבים מעבר להרי החושך שמקובל בשמאל.

ארגון 61 מתלונן על יחס הממשלה ללהט"ב

הממשלה הציעה להעביר את ההצעות כתקנות אבל מר"צ (שחברי הכנסת שלה היו אמורים לספק את הרוב בוועדות) החליטה שזה לא מתאים - תקנות לא רשומות על שם חברי כנסת וגרוע מכך, יש סיכוי שהממשלה תיפול על תמיכה של חלק מהציונות הדתית והתנגדות חלק אחר בעניין. אבל למה לתת לעובדות לבלבל אותנו?

אגב, העובדה ש-61 מודאגים מהעניין מבדרת במיוחד - מדובר באנשים שמדברים בגלוי על שיתוף פעולה עם התנועה האיסלאמית שתומכת בזריקתם לכלא (הפלג המתון) או בזריקתם מהגגות (הפלג הקיצוני) של להט"ב.

מהן הסכנות לדמוקרטיה הישראלית?

האם הדמוקרטיה הישראלית בסכנה?

למרבה הצער שוב אינני אופטימי כמו שהייתי לפני שנתיים-שלוש בנושא הדמוקרטיה הישראלית, כפי שיובהר להלן, הסיבות לכך הן מגוונות. למותר לציין שמצבה של הדמוקרטיה הישראלית איננו מרנין גם היום ולכן לא אנסה לשכנע שהמצב טוב אלא שהוא בסיכון גבוה להפוך לגרוע יותר.

מה הסיכון הכי גבוה לדמוקרטיה?

הסיכון הגבוה ביותר הוא דווקא חיצוני ולישראל אין כמעט השפעה עליו - התדרדרות מהירה של הדמוקרטיה באירופה. זרם הפליטים המוסלמים גורם לזעזועים חמורים ביותר ביבשת ואין כמעט תרחיש שבו הדמוקרטיה האירופאית תישאר על כנה. האפשרויות הן אמנם מגוונות - החל מהשתלטות מוסלמית או ימין קיצוני מלאה דרך שלילת זכויות סיטונאיות ממהגרים, מלחמות אזרחים ועד לתרחישים קשים אפילו יותר - אבל למעשה אין כמעט אפשרות לשרידה של הדמוקרטיה ביבשת.

התרסקות כזאת תעודד (בהתאם לצד המנצח) את הגורם המקביל בישראל לבצע פעולות דומות ותקטין כמובן גם את האינטרס של הממשלה לשמור על הדמוקרטיה.

מצבן של שאר הדמוקרטיות בעולם מתדרדר גם הוא, אבל השינוי הצפוי באירופה יקדים את ההתפתחויות בכל השאר וישפיע עליהן.

אוקיי, עם הסיכון הנ"ל אין לנו מה לעשות, מה הבא בתור?

הסיכון הבא הוא כמעט היפוכו של הקודם, מלחמת אזרחים בשטחים היא כמעט בלתי נמנעת. גם פה האפשרויות הן רבות מאוד, אבל קשה למצוא אחת מהן שלא תגרום לפגיעה חמורה (נוספת) בדמוקרטיה בישראל. לישראל יש אמנם השפעה מכרעת, אבל האפשרויות נעות בין הרע לנורא כך שמהזווית הדמוקרטית הן כולן רעות. גם קשה להגיד שהצפי שהתומכים הנלהבים ביותר בהפרדה מהפלסטינים יהפכו לתומכים הנלהבים ביותר בהתערבות צבאית (ובמידה פחותה, גם ההפך) מעודד מבחינה דמוקרטית - פניית פרסה כזאת מעוררת חוסר אמון עמוק במשטר.

ומה עם הטענות שהממשלה פוגעת בדמוקרטיה?

הטענות הללו עצמן הן הסיכון השלישי המשמעותי. קשה לקבוע מה יותר מסוכן - העובדה שמר"צ וחלקים גדולים והולכים בעבודה בוחרים להציג את הממשלה כלא לגיטימית בבסיסה או האפשרות (הממשית) שגורמים יותר מרכזיים בימין (היום מדובר בגורמים חוץ פרלמנטריים) יאמצו את הגישה שמפלגות השמאל (היהודיות) אינן לגיטימיות בעקבות ניצחון השמאל או התממשות של אחד מהסיכונים הקודמים.

הבחירה המודעת שלא לבקר את הממשלה עניינית אלא להציג כל התנגדות לפעולה ממשלתית כלשהי כהגנה על המשטר היא הצעד הראשון בדרך להחרמת בחירות, בין אם מעוניינים בכך במודע ובין אם לא.

בעוד שמרבית הטיעונים ניתנים לוויכוח, הבחירה הנ"ל מצביעה על כך שאף אחד מהם לא באמת משמעותי, עצם אי ההסכמה עם מדיניות הממשלה הופכת בעיניי הגורמים הנ"ל את הממשלה לבלתי חוקית וכל השאר הם תירוצים.