אני לא מאמין בעם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

אולם למרבה הצער זאת הגישה המקובלת, הן בימין והן בשמאל. התפיסה בימין היא שאנחנו בעלי כוח בלתי מוגבל למעשה ואילו בשמאל ההנחה הלא פחות מגוחכת היא שאם נעשה משהו הכל יסתדר. שתי התפיסות הללו הגם שלכאורה הן שונות לחלוטין, הן מובילות לאותה תוצאה - אנחנו ורק אנחנו קובעים את המצב. זה כמובן מגוחך - העולם ובמיוחד הפלסטינים מגיבים למציאות וכשזה לא קורה (למשל שמדינות המערב מתעלמות מהתגובה הפלסטינית להכרזות על הכרה במדינה פלסטינית) אנחנו מגחכים עליהם ובצדק. העובדה שחלק כל כך גדול מהציבור, במיוחד בשמאל אך גם בימין מאמין בתיאוריה כזאת מופרכת היא מדהימה למדי.

הזירה התקשורתית במלחמת עזה - חלק ב׳

התקשורת הבינלאומית כלל אינה מבצעת בדיקת עובדות וחוזרת על תעמולת חמאס. לדוגמה, לקחתי דו"ח של האו"ם מ-15 באוגוסט 2025 והשוויתי אותו עם מידע זמין לציבור, וגיליתי פערים שרוב כלי התקשורת ״מפספסים״:

⦁  משרד האו"ם לנציב העליון לזכויות האדם (OHCHR) בשטחים הפלסטיניים דיווח כי אנשיו תיעדו 11 תקיפות של צה"ל על מאבטחי שיירות סיוע בצפון ובמרכז עזה מאז תחילת אוגוסט 2025 — מספר נמוך בהרבה מהתקיפות של משטרת חמאס, לפי דיווחי חמאס עצמם.

⦁  על פי הדיווח הישראלי, התקיפות הללו גרמו למותם של 46 פלסטינים, רובם מאבטחי שיירות. עם זאת, מסמכי חמאס מראים כי חמאס הטיל עונש מוות על מספר גדול יותר של עבריינים, מה שמצביע שאם המספר נכון, צה"ל אינו התוקף העיקרי.

⦁  בין 27 במאי ל-13 באוגוסט 2025 דווח על לפחות 1,760 מקרי מוות של פלסטינים שניסו לקבל סיוע. הנתונים הללו מגיעים מחמאס, שטוען שרבים ניצלו לרעה את מסלולי הסיוע, ולכן רק כ-12% מהסיוע מגיע ליעדים.

⦁  מתוך מספר זה, 994 מתו בקרבת נקודות חלוקת הקרן ההומניטרית לעזה (GHF) ו-766 במסלולי שיירות הסיוע, כלומר לפחות 720 פלסטינים נהרגו בידי פלסטינים אחרים.

⦁  OHCHR טען שרוב "הפשעים" הללו בוצעו על ידי כוחות צה"ל, טענה שאינה מתיישבת עם שאר המידע.

⦁  אף שהמשרד הכיר בקיומם של קבוצות מזוינות נוספות באזורים אלה, הוא טען שאין בידיו ראיות המעידות על מעורבותן בהרג. במילים אחרות, לפי האו"ם, הקבוצות המזוינות שהתקיפו שיירות לא גרמו נזק.

ובכל זאת, אותם כלי תקשורת מאשימים את חוסר "הגישה החופשית" לעזה בכך שהם אינם מדווחים בנאמנות, טענה שבברור אינה מתקבלת על הדעת.

דרך אגב, הייתי מסכם את הדו"ח הזה במשפט אחד: גזענות של אנשים עם ציפיות נמוכות כלפי הפלסטינים. כמו הרבה סוכנויות של האו"ם, OHCHR מסרבת להכיר בסוכנות או באחריות של הפלסטינים, ומניח שהם כל כך נחותים ששום דבר ממה שקורה להם לא נובע מהמעשים שלהם.

זה עצוב כי המצב בעזה באמת חמור, אבל האו"ם מעדיף להאשים את ישראל על פני מתן עזרה אמיתית לתושבים שם.

הזירה התקשורתית במלחמת עזה - חלק א׳

האם המלחמה הנוכחית בין ישראל לחמאס טובה? אם התשובה שלך היא כן, אפשר לעצור פה וללחוץ על ניתוק. מלחמה היא תמיד מעשה הרסני; במיטבה, היא האופציה הפחות גרועה כשכל השאר הם גרועות יותר.

זו הסיבה שהתגברות התמיכה המערבית בהארכת הסכסוך הזה מטרידה אותי עמוקות. אני מודע לקריאות לסיים את המלחמה, אבל יש הסתייגות משמעותית: הקריאות כמעט כולן מופנות לישראל, אף על פי שחמאס הוא המרוויח הברור מהמשך העימות. הרעיון שארגון טרור צריך לקבל פרס על פשעי המלחמה שלו, כשהדבר מוצג כעמדה מוסרית, מעולם לא מפסיק להדהים אותי.

הטענות על גישה מוגבלת למידע היו חלשות מלכתחילה. בין אוקטובר 2023 למאי 2024, התקשורת הבינלאומית יכלה תאורטית  להיכנס לרצועת עזה דרך מצרים. אולם פרט לאל-ג’זירה, אף כלי תקשורת מרכזי אחר לא ניסה אפילו להיכנס. הם הבינו למה: הדירוג של חופש העיתונות בעזה לפני המלחמה היה דומה לזה של צפון קוריאה, כלומר כל עיתונאי מוכר בשטח היה למעשה סוכן של שלטון חמאס, מה שמנע מהתקשורת הבינלאומית לפעול בחופשיות. עם זאת, זה לא עצר אותם מלייחס לישראל את האשמה על חסימת הגישה. ישראל, אגב, מאפשרת כניסה (מאז אוגוסט 2024), אך הדבר אינו מפורסם דיו ודורש מהעיתונאים לחתום על ויתור על תביעות. כמעט שנה לאחר שהתאפשרה האפשרות הזו, אף אחד מלבד כמה בלוגרים עצמאיים לא ניצל אותה.

בחודשים האחרונים המצב התדרדר אף יותר. חמאס מנסה להפריע בפעילות הסיוע ההומניטרי של GHF, ורואה בו איום לשליטתו. כתוצאה מכך, משטרת חמאס פוגעת ורוצחת פלסטינים המחפשים סיוע. הגם שהאירועים צולמו ופורסמו בכלי תקשורת בינלאומיים, וניתן היה להפריך בקלות את טענות חמאס בעזרת גאולוקציה, הם מוצגים כאילו מדובר בפעולות יזומות של ישראל, כחלק ממדיניות זדונית מכוונת. מעבר להחייאה המדאיגה של סטריאוטיפ אנטישמי ימי ביניימי נוסף (יהודים שמפתים חפים מפשע למותם באמצעות הבטחת מתנות) בתקשורת הבינלאומית, אין אפילו מאמץ להציג ניסיון לאימות המידע. גם כאשר מתקבלת התנצלות, כמו במקרה של ה-BBC שהתנצל כמה פעמים, אין היסוס לאמץ מיידית את הגרסה הבאה של תעמולת חמאס.

---

בדרך כלל, אינני משתף קישורים כאן כי קל למצוא את המידע ואני מעדיף שאנשים יוודאו בעצמם. אך במקרה זה מדובר ביוצא מן הכלל: בג״צ פסק שיש לאפשר לעיתונאים להיכנס, ואילו הממשלה, אף שהיא טכנית מצייתת, כמעט ואינה מפרסמת או הופכת את המידע לזמין, במיוחד כיוון שרוב התקשורת הבינלאומית אינה קוראת עברית, ואפילו שם הדבר הוזכר רק בקצרה.

העיתונאים הבינלאומיים שתבעו את הממשלה בבית המשפט וזכו (רק אחרי שישראל השתלטה על מעבר רפיח) כנראה מודעים לכך, ולכן לא פנו שוב לבית המשפט. אחרים כנראה כלל אינם יודעים. בעוד רבים מנסים דרכים אחרות כגון תלונות בבית הדין הפלילי הבינלאומי, הפגנות או לחץ דיפלומטי, אף אחד לא ניסה את הדרך החוקית הישירה הזו בשנה האחרונה, ויש לכך סיבה טובה.

מי שחושב חושב שהממשלה הישראלית מעדיפה את המצב הנוכחי, צודק. אך זה גם מראה כמה מעט אכפת לאלו שמתיימרים לדאוג לחופש העיתונות בעזה - גם הם מוכנים להשאיר את הדברים כפי שהם.

התגברות רעיונות רצח העם ברשות הפלסטינית ואי השתקפותה בתגובת הקהילה הבינלאומית

למקרה שמישהו פספס, הרשות הפלסטינית הגיבה לניסיון לרצח עם של חמאס ושותפיו, כולל אזרחים, ב-7 באוקטובר 2023, על ידי שינוי אסטרטגיה. הדרישה לטיהור אתני של יהודי ישראל, שהייתה מדיניות רשמית מאז 1994, התפתחה לקריאה גלויה לרצח עם. המהלך הזה הוא גם התגובה להבטחות האחרונות להכיר במדינה פלסטינית. הרשות הפלסטינית לא הסתפקה במילים בלבד או בהאדרה של התוקפים; היא העניקה להם כבוד מיוחד וייצגה אותם כדמויות גבורה, אפילו אם זה לא משקף את המציאות. בנוסף, היא החלה לאמן את כוחות הביטחון שלה בחו"ל לבצע פעולות דומות.

אני יודע שזה מאתגר את התדמית העולמית של בכירי הרשות כמתונים. אך התעלמות מאחת התוצאות המשמעותיות ביותר של המלחמה - עליית הרעיונות לרצח עם בחברה הפלסטינית - היא פשוט אבסורדית. אדישות זו מוסברת רק בכך שמעטים באמת רואים בפלסטינים בני אדם שפעולותיהם נושאות תוצאות אמיתיות.

תגובת הקהילה הבינלאומית צפויה. הם משליכים את עליית התמיכה ברצח עם על היהודים. בעוד שהאשמות יומיומיות מופנות כלפי בכירים ישראלים על אמירות שנאמרו כמעט לפני שנתיים, נדיר שמוזכרות פעולות הרשות הפלסטינית היומיות, ואם כן הן מוצדקות. הן נתפסות כנורמליות, כאילו רצח עם של יהודים הוא הנורמה החדשה או אולי הישנה ולכן אין צורך בתגובה.

————————

רוב התעמולה האנטי-ישראלית מתבססת על אמירות שקריות שיוחסו לישראלים, החל מציטוטים מומצאים לחלוטין עד לציטוטים שהוצאו מהקשרם או תורגמו בצורה מוטעית. אני לא תומך בהרבה אמירות ימין קיצוני בישראל, אבל אלו הרבה פחות נפוצות מהשקרים. זה מראה כמה מההאשמות נגד ישראל הן בעצם השלכות. אם באמת היה אכפת, לפחות היו עורכים בדיקת עובדות בסיסית כדי לראות אם האמירות האלו נאמרו אי פעם.

זה משמעותי כי החלטות מבוססות לעיתים קרובות על הטענות הללו: התקשורת הבינלאומית משעתקת את הציטוטים המזויפים, גורמים רשמיים ישראלים מקבלים סירובים לויזות בשל כך, ועוד.

בינתיים, פלסטינים שקוראים בגלוי לרצח מתקבלים במצבים כאלה ומוצגים כלוחמי שלום אמיתיים.

העולם מתגמל את אסטרטגיית ההרעבה של חמאס בשם "ההומניטריות"

במשך יותר משבוע ישראל מכניסה כמה שיותר מזון לרצועה, אבל המשבר ההומניטרי רק מחמיר – מה שלמעשה מוכיח את טענת ישראל שחמאס משתמש בהרעבה ככלי מלחמה.

במקום להטיל אחריות על חמאס, העולם פשוט ממשיך להפעיל לחץ על ישראל – מה שמתגמל בפועל את האסטרטגיה של חמאס. אפילו כשחטופים ישראלים מורעבים, הביקורת בקושי נשמעת. המסר לחמאס ברור: תרעיב את האוכלוסייה, תגנוב סיוע, תתקוף משלוחי מזון – כל פשע מלחמה רק יוסיף לך תמיכה בינלאומית.

החלק המעצבן הוא שכל זה קורה בשם "ערכים הומניטריים", כשבפועל זה רק מעודד עוד פשעים וסבל. להעמיד פנים שהפלסטינים לא מבינים מה קורה זו לא רק טעות – זה גזענות שמחזקת את חמאס ומחמירה את המצב לכולם.

דו-פרצופיות וצביעות במדיניות המערב

האמת? אני פשוט מותש מאנשים שמצהירים על אמונה בשוויון, ואז מסבירים באריכות למה ליהודים, לפלסטינים, או לשניהם מגיע יחס יוצא דופן. וכשמישהו מצביע על המשמעות הגזענית או האנטישמית של הדברים, הם בכלל מופתעים.

לא מעניין אותי עד כמה הסיסמאות שלהם נשמעות מתקדמות; מה שחשוב זה מה שהם מציעים בפועל – ולעיתים קרובות אלה פשוט אפליה או אמות מידה כפולות שמתחזות למוסר. עשיית שימוש בשפה של שוויון כדי להצדיק אי שוויון זה לא יותר מהספין עכשווי ל"נפרד אבל שווה" המפורסם.

המדהים באמת הוא לא רק הצביעות האישית, אלא שצורת החשיבה הזאת הפכה לברירת המחדל של הקהילה הבינלאומית – כביכול בשם "קידום השלום". לדחוף לבצע את ההפך מהמטרה המוצהרת שלך זה כנראה המתכון הכי גרוע להגשמה שלה.

--

יש שטוענים שמדינות המערב מתייחסות לממשלת ישראל כבעיה המרכזית וממקדות את מאמציהן שם. אבל אם זו באמת הייתה הגישה שלהן, היינו רואים מעשים אחרים לגמרי. הדרך היעילה ביותר להפיל ממשלה בישראל היא דווקא להפעיל לחץ ממשי על הפלסטינים; שינוי בשטח היה משפיע על דעת הקהל בישראל ואולי מוביל לשינוי פוליטי.

ובכל זאת, בשלושים השנים האחרונות, המערב בוחר להימנע מכך ומעדיף להציג את הפלסטינים כילדים חסרי אונים ולא כמבוגרים אחראים. הדו-פרצופיות הזאת היא גזענות בינלאומית: במקום מדיניות עניינית, המערב רק מאשים את ישראל ובקושי מטיל אחריות אמיתית על הפלסטינים – לכל היותר נוזף בהם כמו בילדים קטנים, בלי ביקורת או סנקציות אמיתיות. 

גם אחרי עשרות שנים של כישלון מדיניות זו, המערב ממשיך לדבוק בה. מלבד קומץ בימין הקיצוני (שבאופן אירוני מתייחס לפלסטינים יותר ברצינות מהממסד) והשמאל הקיצוני (שלא פעם חובר למטרות הפלסטיניות להעלים את ישראל), אין כמעט ניסיון להתאים את המדיניות למציאות.

איך הקהילה הבינלאומית מעודדת את חמאס ובעצמה תורמת להחרפת הטרגדיה

המלחמה המתמשכת היא אסון לכולם; היא גורמת לסבל אדיר בעזה ומשאירה את הישראלים בחוסר ביטחון תמידי. מי שרוצה באמת לעזור צריך להפסיק לתגמל אלימות, לנתק את זרימת הסיוע שמממן טרור (כמו למנוע מחמאס למכור סיוע הומניטרי ברווח אדיר), וללחוץ על קטאר שתדרוש מנהיגי חמאס לתת דין וחשבון על הנזק שהם גורמים לתושבי עזה. ובבקשה, אל תשתמשו בגזענות במסווה או באנטישמיות כבסיס להצעות - זה פשוט מגוחך.

המטרה העיקרית צריכה להיות מסר חד וברור לפלסטינים: מחיקת ישראל או השמדת העם היהודי פשוט לא אפשרית, במקום להמשיך לאפשר להצעות רצח עם או טיהור אתני לעלות לדיון. היום, המסר (בין אם בכוונה ובין אם לא) הוא שככל שימותו יותר אנשים – יהיה עוד גיבוי, מה שממשיך ללבות את הסכסוך.

התקדמות אמיתית תבוא רק כשתהיה סיבה לחמאס להפסיק להילחם, ולא תגמול שימשיך לעודד אותו. עד אז, אין לי ציפיות לפתרון, ולצערי – המציאות רק מתדרדרת.

---

הערות נוספות:

1. המצב בעזה רק החמיר; "ההישג" המשמעותי היחיד של ההתערבות הבינלאומית לאחרונה היה שחמאס סירב להפסקת אש. את מי זה מפתיע? הרי למה שחמאס יסכים, כשבעלי בריתו כביכול של ישראל ממשיכים להבטיח שהוא יקבל ניצחון בחינם?

2. אז למה לא משתנה כלום? כי, למרות ההצהרות, טובת הפלסטינים האזרחים בעזה מעולם לא הייתה באמת בראש סדר העדיפויות של הקהילה הבינלאומית. בין אם זה בגלל בורות, אדישות, או אפילו תמיכה שקטה בטיהור אתני/רצח עם כלפי יהודים – ההתערבות ממש לא פוגעת במטרה האמיתית. אני רק מרחם על התמימים שחושבים שמטרת הקהילה הבינלאומית היא לעזור, כי בפועל כל מה שהיא עושה רק מחמיר את המצב.

3. המטורף הוא שחמאס אפילו לא מנסה להסתיר את זה; הם הקימו יחידה בשם "סהם" שמטרתה לשלוט בסיוע ולהרוויח ממנו, גם בכוח אם צריך. התגובה הבינלאומית? להציף את עזה בעוד סיוע – מה שמעודד את חמאס לשגשג על חשבון האזרחים ולהתכונן למלחמה קשה עוד יותר בפעם הבאה. אחרי שקולטים את זה, ברור לחלוטין שהסבב הבא יתחיל עם פלסטינים רעבים בגלל ההנהגה שלהם, כי ככה הם מקבלים יותר פרסים.

4. זה פשוט לא נתפס שהקהילה הבינלאומית דורשת שאונר״א תשלוט בסיוע. הסוכנות הזו מחשיבה "הצלחה" רק כשסיוע מגיע למחסני חמאס – ואז הוא נמכר לרעבים או בכלל לא מגיע לאזרחים. בפועל, אונר״א רק תומכת בלחימה של חמאס בשם ה"שלום". וכן, הלוואי והייתי צוחק.

---

הלוואי שיכולתי לחיות בעולם שמבקרי ישראל מדמיינים – עולם שבו חמאס לא תוקף כל שיירת סיוע, שבו מסירת אספקה (בצורה שאונר״א מבצעת) באמת עוזרת לאזרחים במקום להעשיר את חמאס, ושבו ישראל באמת יכולה למנוע מחמאס להשתמש במגינים אנושיים. אבל העולם הזה לא קיים; להתעקש אחרת רק נותן יד חופשית לחמאס להמשיך לפגוע גם בתושבי עזה וגם בישראלים, ולהתחמק מהשלכות נוראות.