התגובות להפגנות בתל אביב מעוררות בי דאגה עמוקה. ההתלהבות אין קץ של האופוזיציה מהצלחתה לגייס (במחיר של מאות שקלים לראש) 0.25% מהאוכלוסייה להפגנה במרכז תל אביב ביום חופש מצביעה על חולשה קיצונית שלה עד כדי סיכון הדמוקרטיה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, הדמוקרטיה מתמוטטת כאשר אין אופוזיציה ראויה לשמה. נכון, הדבר נובע ב-99% מהמקרים בשל מעשי הממשלה, אולם מוכרים גם מקרים אחרים.
מי שעוקב אחרי הפעילות האופוזיציונית מאז הבחירות האחרונות מתקשה מאוד שלא להשתכנע כי האופוזיציה ויתרה על האופציה הפרלמנטרית ומשקיעה את כל כוחה בהחלשת הדמוקרטיה הישראלית. הבעת התמיכה בהפיכה צבאית הייתה רק נקודת השיא, במאמץ מתמשך לחסל את הלגיטימציה של שיטת הממשל ולעבור לשיטה בה גורמים בלתי נבחרים על ידי הציבור (שלא למותר לציין שרובם ככולם לא בדיוק מתלהבים) הם השלטון הממשי במדינה.
האופוזיציה מעדיפה באופן עקבי תאוריות קשר, מבליטה בגלוי את חוסר אמונה המוחלט בציבור ומעדיפה שוב ושוב טפיחה על השכם של עצמה במקום פניה לאחרים. כמו רבים וטובים לפניהם, הצעקות על פעילות הממשלה לחיסול הדמוקרטיה משמשות לצערי מסווה לפעילות בכיוון הזה של רבים מדי מהצועקים. אופוזיציה היא גורם קריטי בדמוקרטיה, חיסולה - מטרה שנראה שראשיה פועלים במרץ למענה - היא סכנה רצינית לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה