אתחיל מהסוף, יש לרשויות ולמנהלי רשויות החינוך סיבות להילחץ, הן פשוט לא קשורות בשום צורה שהיא להיותו של מעוז "קיצוני" אלא מהעובדה הפשוטה שמדובר בפוליטיקאי שאמור לפקח על תחום שעד כה היה כמעט ללא פיקוח.
במהלך העשור האחרון ניהלו עמותות שמאל שונות (למשל הפורום החילוני), בניצוח הקרן החדשה מסע תעמולה נמרץ שבו נטען כי שכל הכסף של שיתופי הפעולה עם העמותות הולך לעמותות דתיות וחרדיות. העובדה שכעת אותם גורמים טוענים בזעזוע לאיום על תקציב של מילארדי שקלים מוכיחה שהם לא היססו לשקר שוב ושוב.
עובדה מעניינת נוספת היא שראשי הרשויות הפעילים ב"מחאה" הם אלו שלא היו אמורים לקבל אישור ממשרד החינוך, על פי המדיניות המוצהרת, לבצע שיתופי פעולה בכמעט כל השכונות שלהם. שיתופי הפעולה אמורים היו להתמקד בפריפריה החברתית והגאורגפית, העובדה כי הזועקים הם דווקא ראשי הרשויות במרכז והתומכים שלהם בפוליטיקה הארצית, רק מציפה את הצביעות הרבה בטענה של האחרונים כי הם בעד תמיכה בפריפריה - עובדה כי בהזדמנות הראשונה הם פועלים במרץ כנגדה.
אפשר לחשוב שהפיקוח של משרד החינוך בנושא מוגזם, אפשר (ואפילו רצוי) גם לחשוש מסגן שר חדש, אבל התחזות של מגיני זכויות היתר למגיני הדמוקרטיה ראויה לקריאות בוז ולא לתמיכה התקשורתית שהיא זוכה לה.
דהיינו, הזעקות שבר, הן בגלל שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם של אותם ארגונים ואינם עוד יכולים לשלוט במערכת? זה כיסוי, לבעיה האמיתית, של חוסר פיקוח?
השבמחקתוכל להרחיב גם על עניין הפריפריה, זה לא ברור
זעקות השבר היא מכיוון שראשי רשויות חזקות השתמשו במנגנון שנועד לחזק את הפריפריה. הם חוששים כעת שהמדיניות תיאכף בצורה קפדנית הרבה יותר והם ייאלצו לשנמך את מערכת החינוך העירונית. במילים אחרות הם השתמשו בפרצה של הארגונים החיצוניים וכעת ייאלצו להסתדר בלעדיה.
השבמחק