אני מסכים עם מטה המאבק נגד הרפורמה בהגדרה שלו את מתווה הנשיא ככזה שהופך את ישראל לחצי דמוקרטיה - ההבדל "הפעוט" הוא שבעוד הם זועמים על הסעיפים הדמוקרטיים במתווה ודורשים בתוקף אוליגרכיה מלאה, הרי אני לא מרוצה מהסעיפים האנטי דמוקרטיים של המתווה:
עקרונות א' וג' - מדובר בכפייה, הר כגיגית, באופן שבו הנשיא מכתיב לעם כולו את העמדה שלו ככזה ראה וקדש. כמעט למותר לציין שהסעיפים סותרים חזיתית אחד את השני.
כינון 6 - סעיף קריטי אבל לא נדון בכלל וכנראה לא במקרה מכיוון ששני הצדדים לא מעלים על דעתם את ביטול מצב החירום.
כינון 8 - הסעיף מאפשר לבית המשפט לרוקן את חוק היסוד מתוכנו (כפי שנעשה לחוק יסוד הלאום) בלי שום יכולת פרקטית של הכנסת לפעול, מכיוון שבית המשפט רשאי להחליט על ריקון החוק ממשמעות באופן מיידי, ואילו הכנסת תיאלץ לחכות חודשים.
כינון 9 - הסעיף הזה נשמע טוב אבל באופן "מפתיע" לא חל רטורקטיבית על שני חוקי היסוד של 1992 שהתקבלו במצב בו הכנסת התפזרה למעשה. בנוסף, המצב בו החוקים הללו התקבלו (בזמן שדנים על תאריך הפיזור של הכנסת) מבהירים כמה הסעיף חסר תועלת לחלוטין.
כינון 11 - משמעות הסעיף הזה היא שהפרשנות הבלתי סבירה בעליל, של בית המשפט לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, לא תוכל להתבטל אלא ברוב של שני שליש מהכנסת. גרוע מכך, בית המשפט יהיה רשאי להמשיך ולפרשן את חוקי היסוד שכבר התקבלו כראות עיניו, תוך שותפות מזערית של הכנסת.
ביקורת שיפוטית 3 - מכיוון שנשיא בית המשפט העליון קובע את ההרכב, אפשר לנסח את הסעיף בצורה מדויקת יותר: "ידרש חצי פחות אחד מהשופטים בבית המשפט העליון בשביל לפסול חוק, נשיא בית המשפט יקבל ייצוג של שליש מהקולות".
ביקורת שיפוטית 6 - ראו כינון 11 לעיל.
בחירת שופטים 2 - יש הוראות כיום, השופטים מתעלמים מהן לחלוטין תוך עבירה בוטה על החוק ועידוד שכפול עצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה