למה רק אלימות יהודים היא בעיה מדינית?

מכיוון שרוב העולם מחזיק בדעה גזענית ביותר כלפי הפלסטינים, לפיה הרצון שלהם לרצוח יהודים הוא נורמלי. הדבר נכון גם לגבי יותר מדי יהודים, הגם שהם יכולים לפחות לטעון להגנתם שמדובר בבני עמם ולכן יותר חשוב להם, גם אם הערבים רצחניים יותר בממוצע. אסור להתבלבל, הגזענות הזאת איננה נהפכת פחות מגונה מכיוון שהיא הנורמה העולמית, היא משתלבת מצוין עם האנטישימיות שנהיית נפוצה יותר. הפלסטינים אמנם מנצלים את האידיוטים השימושיים הללו אבל לא מעריכים אותם, הם יודעים היטב שמדובר בגזענות, גם אם לכאורה לטובתם.

העובדה שאלימות של יהודים היא תופעה קיימת, לא אומרת שהיא שקולה לזו של ערבים. השימוש הנרחב בה בשביל להצדיק רצח יהודים הוא נתעב. הההתעסקות הבלתי נתפסת בתקשורת העולמית בכמה יהודים מטונפים בעודה מתעלמת באופן בוטה מניסיונות רצח של יהודים הנפוצים הרבה יותר אינה יכולה להיות מוסברת בסיבות אובייקטיביות, היא חלק מקמפיין. משום מה רואים הרבה פחות דרישות מהרשות הפלסטינית לעשות משהו לעצור תקיפות של יהודים, במקרה הטוב, הדיווחים על כך הם עוינים ביותר ומציגים את הדרישה הזאת כאפרטהייד, כניסיון לטיהור אתני, להשמדת עם וכיוצ״ב מילים טובות.

היהודים הללו צריכים להישלח לכלא, אבל חשוב שלא ניתן לעניין הזה להטעות אותנו, בעיני רוב אלו בעולם שמתעניינים לכאורה בהם, הבעיה איננה הם אלא העובדה שהיהודים מסרבים להישחט בשקט ומעזים לחשוב שיש להם זכות לחיות בעולם. עבור אנשים אלו, המחבלים היהודים אינם אלא תירוץ המאפשר להעמיד פנים שמדובר בבעית זכויות אדם ולא בניסיון להצדיק רצח עם כזכות טבעית לכאורה של הפלסטינים.

האם יש באמת קיצונים משני הצדדים בפוליטיקה הישראלית?

אני הפכתי הרבה פחות אופטימי בתשע השנים האחרונות, מתוך שלושת הסיכונים שציינתי אז, השלישי התממש במידה רבה וגם הראשון התקדם בצורה לא זניחה כלל.

יש קיצוניים בהרבה יותר משני צדדים. אני מודע לכך שרוב האנשים לא שמים לב לכך, במיוחד כאשר מדובר בצד שלהם. אני נתקלתי במספר מדאיג של שמאלנים שבאמת ובתמים חושבים שצריך לירות בנתניהו ויצא לי להכיר מישהו שבאופן עקבי הלך מכות עם השוטרים. אני מודע לכך שרוב האנשים צפו בגרסה המקוצרת של דברי יאיר גולן שאכן הוצאה מהקשרה, אבל למרבה הצער, ההוצאה מההקשר דווקא שיפרה את דבריו של גולן שאפשר להגדירם כתוכנית סדורה למדי להקמת דיקטטורה.

גם המאמץ של הבירוקרטיה לשמור על שליטה מלאה ולדחוק את הציבור לעמדת נשלט, מאמץ שלאחרונה התפוצץ בפרשת שדה תימן, מהווה איום על הדמוקרטיה. זה לא משעשע בכלל, במיוחד שאפילו הניסיונות להסתיר זאת הסתיימו. 

עם זאת, למרות ריבוי האיומים, אני מוטרד דווקא מהימין. אין הבדל גדול בין השאיפה לדיקטטורה של יאיר גולן לבין זו של משה פייגלין. ההבדל הוא שגולן הוא ללא גייסות והשאיפה שלו להקים דיקטטורה (למען הצלת הדמוקרטיה כמובן) היא יותר פתטית מאשר מסוכנת. גם אם פייגלין לא יצליח להקים דיקטטורה כמו שהוא שואף (ואני די משוכנע בכך), עדיין סיכוייו להרע את מצב הדמוקרטיה גבוהים הרבה יותר. בעיה חמורה אפילו יותר היא שהימין הוא בשלטון ועושה מעט מאוד בשביל למנוע את ההתדרדרות הזאת, דבר שבהחלט תורם לחשש שאני שותף לו מהשאיפות הסמויות של הפוליטיקאים באזור החיוג הזה, במיוחד שאני לא סומך על המשטרה כבר ממזמן.

לצבוט את המלכה

התנהגותה של הפרקליטות מזכירה את הסיפור הידוע על הליצן שצובט את המלך, המלך טוען שזה הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לבצע ואילו הליצן טוען שהוא צריך להודות לו שלא צבט את המלכה.

בעוד פתיחת החקירה עצמה הייתה סבירה, לא ברור כלל למה היה צורך במעצר פומבי. במקום להודות בטעות הזאת, חוסר המוכנות הביא להדלפת סרטון מזויף ולהסתבכות בשקרים על מנת לטייח זאת. בינתיים מתברר שאף אחד לא לקח ברצינות את החקירה, המחבל הנפגע שוחרר לעזה. לא ברור איך מישהו יכול להגן על עמדה כזאת שמזיקה למאמצים שלכאורה הוא תומך בהם.

המצב בו היועהמ"שית מנסה בכוח להישאר אחראית על החקירה שלפי כל הסימנים כשלה בה וזוכה לתמיכה של האנשים שצועקים שצריך להדיח את נתניהו כי כשל ב-7 באוקטובר מוכיחה כמה מעט העמדה שלהם באמת מסתמכת על לקיחת אחריות.