איני אוהב את המלחמה בעזה, אך כישראלי, עליי להתמקד בהשגת שלום. איני יכול להרשות לעצמי להיסחף אחר האיתותים המוסריים לכאורה שהפכו כה פופולריים במערב.
בניגוד לחלק גדול מהקהילה הבינלאומית, פלסטינים אינם מושג מופשט עבורי. איני יכול לקבל את ההנחה המרכזית של הקהילה הבינלאומית: שפלסטינים הם תת-אדם, ולכן אינם נושאים באף אחריות למעשיהם, אינם נדרשים לתת דין וחשבון על הזוועות שמבצעת הנהגתם, וגרוע מכך, חסרי סוכנות כלשהי. תפיסה זו היא המובילה לרעיון האבסורדי שתגמול על מעשיהם הרעים הוא הדרך לשלום.
פעולות הקהילה הבינלאומית, שנראות כאילו נועדו להאריך את המלחמה, ניתנות להבנה בשתי דרכים בלבד: או שזה מה שהם באמת רוצים, או שהם מעדיפים את תחושותיהם הטובות על פני חייהם של פלסטינים וישראלים כאחד, ופשוט לא אכפת להם. זו הסיבה שהאשמת ישראל ברצח עם היא כה פופולרית – היא מאפשרת לגשר על הפער בין המטרות המוצהרות לבין התוצאות בפועל, על ידי העמדת פנים שלצד אחד – הפלסטינים – יש אפס חשיבות בעיצוב המצב.
---
נקודות נוספות:
1. נטען לעיתים קרובות שמדיניות מסוימת אינה מכוונת לתגמל את זוועות חמאס. עם זאת, אם גם פלסטינים וגם ישראלים מסכימים שמדיניות מסוימת אכן מתגמלת את פשעי המלחמה של חמאס, אז זה בדיוק מה שהיא עושה – ללא קשר לכוונות, למחשבות או להצדקות של תומכיה. התוצאה, ולא הכוונה, היא זו שקובעת את המציאות.
2. זו אינה הפעם הראשונה שאנו רואים דפוס זה. כל סיבוב עימות מתמשך, מסלים ומחמיר. ובכל זאת, למרות ההשלכות הברורות והמסיתות הללו, פעילויות מסוג זה ממשיכות להיות מתויגות כ"קידום שלום". הגם שברור שיש להן תוצאה הפוכה ישירה, המרחיקה אותנו משלום אמיתי.
3. לא כל הפלסטינים מרוצים מהמדיניות הנוכחית. למרות טענותיו לתמיכה בדמוקרטיה, המערב תומך באופן פעיל בדיכוי הפלסטינים על ידי דיקטטורת חמאס. הדבר נעשה באמצעות התעלמות מוחלטת מפעולות חמאס נגד נתיניו והצגתו, באופן בלתי נתפס, כמשטר טוב. מצב זה מחמיר עוד יותר בשל מימון דיקטטורת הרשות הפלסטינית, אשר ממוסגרת באופן פרדוקסלי כסמל של זכויות אדם. אני סבור שמאז המלחמה הקרה, לא הייתה תמיכה כה בוטה בדיקטטורות בשם ערכי המערב.
4. אין לי פתרון לסכסוך, אך לאחר למעלה מ-30 שנים של ניסיונות, אני חושב שברור שהאסטרטגיה הנוכחית אינה עובדת. תשלום עבור טרור נגד ישראל, מימון חינוך למען רצח עם, קידום דיקטטורות והתייחסות לפלסטינים כחסרי אחריות למעשיהם – אינם הדרך להשיג שלום. ובכל זאת, המערב משוכנע שזו הדרך הטובה ביותר ואינו מבין כיצד ישראל מעזה להתנגד.
---
לא אכתוב פוסט על גרטה וחבריה. אילו רצו באמת לפרוץ את המצור, היו מפליגים לרפיח המצרית, מגיעים לגבול בין מצרים לרצועת עזה ודורשים מממשלת מצרים לפתוח את הגבול לפליטים על פי החוק הבינלאומי. מנקודת מבטם, לאפשרות זו שתי בעיות: דרישות מערבים אינן פופולריות, שכן ערבים נחשבים ל"ילידים" במערב, וגרוע מכך, זה היה עלול אפילו לעזור לפלסטינים בטעות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה