המתקפה האמריקאית בוונצואלה ב-3 בינואר 2026, שכללה תקיפות אוויריות וחטיפת מדורו, מדגישה את חזרתה של מלחמה קרה גושית שמסכנת מדינות כמו ישראל. ההכרה הישראלית בסומילילנד בדצמבר 2025 קשורה לכך כחלק מחזית אסטרטגית משותפת, אך מגבירה מתחים גלובליים.
האירועים מחלקים את העולם לגושים: ארה"ב נגד רוסיה וסין, שתומכות במדורו ובסומליה. וונצואלה גינתה את ההכרה בסומילילנד כ"תוקפנות קולוניאלית", ומקשרת זאת להפרעות ריבונות.
ישראל מכירה בסומילילנד ראשונה כדי לבנות השפעה במזרח אפריקה, נגד חות'ים ואיראן. ארה"ב מגנה על המהלך, אך זה יוצר חזית משותפת מול תורכיה וסומליה, ומצמצם תמרון ישראלי.
זהו המשך ישיר לבעיה המרכזית שלנו בעזה, התערבות חיצונית גוברת של גורמים איראניים ופרוקסיים דרך צירים כמו וונצואלה, ששימשו כצינורות כספים ונשק לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. חטיפת מדורו על ידי ארה"ב חושפת את הפגיעות של רשת זו ומאיימת להחמיר את הלחץ בעזה, שם התערבות כזו כבר האריכה את הסכסוך ומערערת כל ניסיון לייצוב. במקביל, קשה לדעת איך ההסלמה הגלובלית תשפיע על ההפגנות באיראן, שמתפשטות כעת בעוצמה נגד המשטר בגלל אינפלציה, משבר כלכלי ודיכוי פוליטי.
הקשר להכרה בסומילילנד מוסיף שכבה נוספת: המהלך הישראלי, שנתמך על ידי ארה"ב, נתפס באיראן ובציר ההתנגדות כ"תוקפנות קולוניאלית" שמקרבת את המזרח התיכון לאפריקה, ומחזק את הנרטיב הגושי של מלחמה קרה. אם ההפגנות באיראן ידוכאו, המשטר עלול להסיט תשומת לב דרך התקפות עקיפות בעזה או בים סוף; אם יתמוטטו, זה עשוי לפתוח חלון הזדמנויות אסטרטגי לישראל, אך עם סיכון להתפרעויות כאוטיות שישפיעו על כל האזור. בסופו של דבר, אי הוודאות הזו היא בדיוק מה שהופך את מלחמה הקרה הזו למסוכנת במיוחד עבורנו.
