אני רחוק מאוד מלהסכים עם מרדכי דוד, אני ממש לא סבור שחסימת אנשים מטעמים פוליטיים, בוודאי כשיטה, היא רעיון טוב. למרבה הצער, אני מוצא מעט מאוד שותפים לעמדה הזאת בזירה הציבורית. הנימוקים שניתנו על ידי העיתונאים וראשי האופיזיציה להתנגדות הפתאומית שלהם היו, אם להגיד את האמת, מביכים, אפשר לסכם אותם בצורה הבא:
1. היועצת המשפטית לממשלה, התומכת המרכזית בחסימות כבישים בשלוש השנים האחרונות, איננה חלק מהשלטון
2. יאיר גולן, ראש מפלגת הדמוקרטים, איננו מראשי האופיזיציה
3. חסימת רכבו של ניצול שואה היא אירוע חמור פי כמה וכמה מאשר נעילה בבית של ילדה עם צרכים מיוחדים
4. מצור של המון משולהב על מספרה הוא אירוע זניח
5. הבערת מדורות באיילון שבוע אחרי שבוע לא מפריעה לאיש
6. ירי נורים על בית ראש הממשלה איננו אירוע אלים והמאבטחת שנפגעה איננה ראויה להתייחסות
7. הצגתם כמלח הארץ של מי שהציתו רכב של חייל מילואים על ידי ראשי האופיזיציה איננה מהווה תמיכה פוליטית
8. ראש הממשלה אמור להשתמש בסמכותו ולהורות לשב״כ לעצור את מרדכי דוד על מעשיו, בעוד שבקשה מהמשטרה לטפל בחוסמי פורום קוהלת מהווה עילה להכנסתו לכלא
אפשר להתווכח על כמה המשטרה והפרקליטות אכן עוסקות באכיפה בררנית, אבל קשה מאוד להשתחרר מהרושם שמה שהחריד את מחנה השמאל בימים האחרונים הוא חסרונה של האכיפה הבררנית שהוא ציפה לו. מה שאנחנו צופים בו הוא הלם ותדהמה מכך שלהחלטה לבוז לחוק יש השלכות לא נעימות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה