יום שלישי, 1 באפריל 2025

מחאות נגד חמאס לא מטרידות את העולם

השתיקה מצד מי שמכנים את עצמם פרו-פלסטינים בנוגע למחאות המשמעותיות נגד חמאס ברצועת עזה צפויה לחלוטין. קבוצה זו הפגינה באופן עקבי אדישות לנושאי זכויות האדם של פלסטינים שלא ניתן לנצלם כדי להאשים את ישראל. האדישות שלהם מתרחבת גם לטבח ההמוני של פלסטינים על ידי משטר אסד, למדיניות האפרטהייד נגדם בלבנון, ולדיכוי האלים של הפגנות קודמות ותופעות דומות רבות על ידי חמאס.


דאגה אמיתית לזכויות האדם של פלסטינים במערב היא נדירה. במקרה הטוב, זכויות אלה זוכות להתעלמות על ידי הציבור, ובמקרה הרע, הן מנוצלות למטרות אג'נדה אחרות. כאשר פרו-פלסטינים אמיתיים מנסים למחות, הם נזקקים לעיתים קרובות להגנת משטרה מפני בעלי בריתם לכאורה.


המחאות האחרונות בתוך רצועת עזה, שמטרתן לעצור את המלחמה באמצעות פעולה פלסטינית, מאתגרות ישירות את הנרטיב הרווח של מי שמכונים פרו-פלסטינים. נרטיב זה דורש בדרך כלל את כניעתה של ישראל ובאופן מרומז מתיר חטיפה, אונס קבוצתי ורצח של אזרחיה תחת מסווה של תמיכה בזכויות האדם של פלסטינים. ההתעלמות המוחלטת מיכולתם של פלסטינים לעצור את מה שמכונה באופן שקרי רצח עם נגדם חושפת חשיבה גזענית ודעות קדומות עם ציפיות נמוכות. היא מתייחסת לפלסטינים כנחותים שסוכנותם ופעולותיהם נחשבות חסרות משמעות.


נקודות נוספות:

1. נראה כי רבים מאלה שטוענים באופן שקרי שהם תומכים בפלסטינים דווקא מעדיפים את המשך הסכסוך, ונראים מרוצים מאובדן מוחלט של חיי פלסטינים.

2. באופן אירוני, גישה זו פחות נפוצה בישראל. כמדינה שכנה המושפעת ישירות משלטונו הדיקטטורי של חמאס, אף על פי שהיקף האופוזיציה הפנימית בתוך עזה עשוי להיות לא ידוע לרוב הישראלים, תמיכה אמיתית בדיקטטורה פלסטינית נדירה בישראל.

3. מצב זכויות האדם של הרשות הפלסטינית, אף על פי שהוא טוב במעט מזה של חמאס, נותר בעייתי. מציאות זו, עם זאת, אינה מרתיעה מדינות מערביות רבות מלתמוך ברשות הפלסטינית, לעיתים קרובות תחת מסווה של מחויבות לכאורה לזכויות האדם.

4. באופן לא מפתיע, הפסקת האש האחרונה לא נוצלה על ידי אותם מי שמכנים את עצמם פרו-פלסטינים כדי להדגיש את ההוצאות להורג הנרחבות של חמאס של יריבים פוליטיים (אמיתיים או מדומיינים), עיתונאים שלא היו מסונכרנים באופן מלא עם האידיאולוגיה שלהם, עובדים סוציאליים שסייעו למתנגדי חמאס לקבל אספקה, ואפילו ילדים שלכאורה לקחו מזון עבור משפחותיהם מסיוע ההומניטרי.

5. פעולות ישראליות אכן יוצרות מספר פגיעות אמיתיות בזכויות האדם של פלסטינים. באופן אירוני, אירועים אלה נוטים להיות לא פופולריים בסדר היום של רבים שטוענים שהם פרו-פלסטינים, מכיוון שהתייחסות אליהם דורשת מחויבות למידע שניתן לאימות, דבר שלעיתים קרובות הם נמנעים ממנו.

יום שני, 24 במרץ 2025

מלחמה עם לבנון? ראש השב״כ פותח בחקירה ארוכת טווח ואין לו זמן לזוטות

לוח הזמנים של האירועים לגבי החקירה של השב״כ על בכירים במשרד לביטחון לאומי (לפי עמית סגל ווויקפדיה):
1.9 היועמ״שית טוענת שבן גביר מתערב בעבודת המשטרה
5.9 פגישה בין ראש השב״כ והיועמ״שית, שבה בר אומר  לה שבן גביר התערב בעבודת המשטרה בתשעה באב בהר הבית
10.9 עוזרי היועמשית מבקשים מהשבכ עוד פרטים
12.9 השב״כ בודק ומתברר שלא  כצעקתה. בן גביר לא התערב ונכח בהר כמו קודמיו
15.9 בכיר בשב״כ כותב שלמרות שאין שום פעילות חריגה בתשעה באב מצד השר - בכל זאת הפעולות בהר מוכיחות (איך, בעצם?) שדירקטיבת השר ״מחלחלת״ למשטרה.
17-18.9 - מתקפת הביפרים
19.9 - נפתח מבצע חיצי הצפון
26.9 - ראש השב״כ שולח לכל ראשי האגפים הודעה המפלילה את המשטרה
27.9 - חיסול נסראללה

יש לציין שהמכתב נשלח באמצע תקופת פעילות היסטרית של השב״כ עם ניסיונות בלתי פוסקים לבצע פיגועים, ניסיונות להבעיר את יהודה ושומרון, מאמץ לגניבת סודות מבצע הביפרים, ניסיונות חיסול של הצמרת המדינית. השב״כ כולו בפעילות שיא קיצונית. אפילו החטיבה היהודית, הייתה עסוקה בטירוף מכיוון שישראל ביצעה הטעיה אסטרטגית ביום של הדיון אצל ראש השב״כ וניסתה להרדים את חיזבאללה לגבי הפסקת אש, מכיוון שהדבר האחרון שצריך זה איזשהו מופרע יהודי שידליף את האירוע. היחידי ככל הנראה שלא עסוק בהשלכות המבצע בלבנון הוא ראש השב"כ והוא מחליט לעסוק בו בזמן שברור מלוח הזמנים לעיל שאיננו דחוף כלל ועיקר. זה מסריח עד לב השמיים מניסיון לקנות ביטוח לאחר הביזוי הפומבי של השב"כ בעקבות השוואתו להצלחת המוסד במבצע הביפרים. ובלשון בני אדם, השב"כ החליט שפסיקת בג"צ בנושא לא מזיזה לו שהתירה לעוצמה יהודית לרוץ כבר כמה פעמים כנגד עתירות שטענו בדיוק את טענת החקירה והסתמכה על חקירות שב"כ קודמות.

למה הפלת נתניהו לא תביא לסיום המלחמה?

הלהיטות לראות את ממשלת נתניהו מופלת היא מובנת בדמוקרטיה, וישראלים רבים שותפים לרגש זה. עם זאת, ההנחה הגלובלית הנפוצה שזה יגרום אוטומטית או אפילו יגביר את האפשרות לסיום המלחמה היא אי הבנה בסיסית, החושפת חוסר הבנה של הפוליטיקה הפנימית הישראלית.


הדיון הפנימי הישראלי מתמקד בתעדוף שחרור חטופים או השמדת חמאס - שתי מטרות שאינן סותרות זו את זו בעיני הרוב - ולא בסיום המלחמה לחלוטין. כאשר כ-80% מהציבור תומכים בשתי המטרות, המלחמה כנראה תימשך ללא קשר למי שיוביל את הממשלה.


נקודות נוספות:

1. קולות יהודיים נגד המלחמה וקולות ערביים בעד המלחמה נפוצים הרבה פחות מהעמדה המרכזית. בנוסף, המפלגות הערביות, המייצגות בעיקר סנטימנט אנטי-מלחמתי, אינן צפויות להצטרף לכל קואליציה ממשלתית בשל סנטימנט זה, מה שמבסס את הסבירות למלחמה מתמשכת.

2. ההיסטוריה מלמדת שממשלה שמאלנית תהיה אפילו פחות סבירה להסלים, במיוחד במצב מלחמה.

3. השינוי האחרון בממשל האמריקני, ושינוי מדיניות החוץ שלו, כולל הצעה לתוכנית העברה שלה עזתים, אשר פופולרית בישראל, גם היא מקטינה את הסבירות להפחתת המלחמה.

4. מעטים מאוד ישראלים מאמינים באמת שהאיום מאיראן ושליחיה אינו גבוה עוד (אף על פי שהוא פחת).

5. לחץ חיצוני להרגעת המצב רק מקטין את הסבירות להתרחשותו, בשל מה שנתפס כמניעים נסתרים, וגם מניע את אויבי ישראל, הרואים בכך הזדמנות לנצח את ישראל בשל מה שהם תופסים כבגידה של בעלי בריתה.

יום ראשון, 23 במרץ 2025

למה ישראל מתקרבת למשבר חוקתי?

התשובה לשאלה הזאת לא מסובכת - מכיוון שהכנסת חלשה מדי. לבעיה הזאת יש גם מקור ברור - האופיזיציה הנוכחית שסירבה במשך יותר מ-20 שנים להציג אלטרנטיבה ועשתה הכל בשביל להחליש את הכנסת. גרוע מכך, האלטרנטיבה שהיא מציגה מאז הבחירות הקודמות היא אוליגרכיה וכשהייתה הממשלה הקודמת אף פעלה נמרצות לדכא את הכנסת בכל הכוח (בגיבוי של בג״צ והבירוקרטיה).

אבל התשובה הזאת לא מספרת את כל הסיפור - איך הגענו בכלל למצב בו אוליגרכיה היא אופציה? התשובה היא חוסר הפעילות של הקואליציה ובראשה נתניהו. נתניהו נתן יותר ויותר כוח לבירוקרטיה בשל חוסר האמון (המוצדק בחלקו) שלו בחבריו לפוליטיקה. התוצאה היא חוסר פיקוח על הבירוקרטיה שהתרגלה לחוסר פיקוח ולבוז (שגובה על ידי התקשורת) כלפי הפוליטיקאים. מכיוון שעברו על החוק, העניין הפך להרגל שהם מתקשים להשתחרר ממנו. 

החלק המטורלל ביותר בסיפור הוא כנראה שרעיון האוליגרכיה לא זוכה לפופולריות בכלל, כולל אצל תומכי האופיזיציה שחושבים שהם מגנים על הדמוקרטיה. כך שאם מישהו מראשי האופיזיציה סבור שהוא יכול להקים אוליגרכיה, הוא חי בלה לה לנד ולכן הצלחה במאבק תהיה ניצחון פירוס מבחינתו. למרבה הצער, ההיגיון הזה לא משחק שום תפקיד, מכיוון שאנשים מקשיבים רק לעצמם והאמת הזאת תתגלה מאוחר מדי.

המצב חמור, בין השאר כי ריסוק הרמות העליונות של הבירוקרטיה, כפי שנראה לקואליציה כהכרחי מזיק למדינה לא מעט. העובדה שהאנשים הללו מאמינים בכנות באוליגרכיה לא הופך אותם למטומטמים וסילוקם (ואין אפשרות מעשית אחרת לשינוי המצב) יביא במקרה הטוב לתת תפקוד במערכת שתפקודה גרוע גם כך.

מה הפתרון? לי אין מושג.

יום רביעי, 19 במרץ 2025

איפה אנחנו נמצאים מבחינת הדמוקרטיה

הפוסט הזה הוא למעשה פוסט המשך לפוסט ״תרומת הליכוד להתדרדרות השמאל להתנגדות לדמוקרטיה״ מימיה הראשונים של ממשלת בנט-לפיד.

את הממשלה הנ״ל אפשר לסכם בקצרה מאוד כניסיון משמעותי, הגדול ביותר מאז ימי בן גוריון, להפוך את ישראל לאוליגרכיה - למרבה המזל הניסיון הזה כשל. ההמשך בזמן המחאה נגד הרפורמה היה דומה, ניסיון להשתמש בהפיכה צבאית למחצה בשביל למנוע מהממשלה להפוך את ישראל לדמוקרטית יותר. הכישלון העצום ב-7 באוקטובר, עצר לזמן מה את ההתפתחות הזאת אולם נראה שלאחרונה הוא חזר.

לכאורה, הכל טוב, מדינת ישראל הופכת לדמוקרטית יותר, במחיר של המון צעקות של אנשים שברובם המכריע אכן חוששים לעתיד הדמוקרטיה. הבעיה ״הקטנה״ היא שהתהליך ההפוך הוא לא פחות מסוכן. יש סיבה למה יש לבירוקרטיה חשיבות כל כך גדולה במדינה המודרנית, המצב שבו הממשלה מתערבת בצורה דקדקנית בכל דבר איננו ניתן לתחזוקה. גרוע מכך, ממשלה חזקה מדי יכולה להפוך את המדינה ללא דמוקרטית. אני לא רואה בכך סכנה מיידית מכיוון שנתניהו הוא דמוקרט (אולי הדבר החיובי היחידי שיש לי להגיד עליו), אבל שלטונו יסתיים בקרוב וקשה לי למצוא פוליטיקאי אחר בעל נטייה דומה.

יום שלישי, 18 במרץ 2025

מלחמה זה חרא, כניעה לחמאס היא גרועה אפילו יותר

אני נגעל לחלוטין מאותם אנשים שדורשים ברצינות מישראל לקבל את המצב הנורא של חטיפת אזרחיה, להעניק לחמאס חופש פעולה מוחלט לתקוף כרצונו, ואף לממן את ההתעצמות הצבאית שתשמש באופן בלתי נמנע לביצוע מתקפות הרסניות יותר נגד ישראל בעתיד. העובדה שדרישות כאלה מהוות כעת את התגובה הסטנדרטית של הקהילה הבינלאומית כלפי ישראל היא לא רק מזעזעת; היא הפכה לנורמה חדשה ומטרידה.


ציפייה מעוותת זו, העטופה במעטה שקרי של דאגה לפלסטינים חפים מפשע, למעשה משליכה את אותם פלסטינים לעתיד של עבדות תחת הדיקטטורה הצבאית האכזרית של חמאס, עתיד שבו הם נועדו להפוך לבשר תותחים בסבב הלחימה הבא.


אני קורא לאותם אנשים לנסות לפחות להציג תדמית של דאגה אמיתית בהצהרותיהם העתידיות.


לצערי, דאגה אמיתית לפלסטינים היא נדירה ביותר; הרוב המכריע מונע על ידי רצון שטנה להשמדת יהודים (או לכל הפחות אדיש לשאיפתו של חמאס להשיג זאת באמצעות דרישותיהם), והם מנצלים את מצבם של הפלסטינים כדי ללחוץ על ישראל להיכנע לחמאס.







יום ראשון, 16 במרץ 2025

מימון זר - עצירת USAID כסמן לצורך בשינוי מדיניות

אם המשך פעילותו של הארגון תלוי במימון מ- USAID, עד כדי כך שאובדן מימון זה יהיה קטסטרופלי, אז הוא לא באמת NGO עצמאי. שימוש בארגוני פרוקסי הוא תמיד בעייתי. זה מלבה תיאוריות קונספירציה, יוצר חורים שחורים פיננסיים, יכול להוביל לניגודי עניינים (כמו ארה"ב שמממנת גם את ישראל וגם את חמאס), ובדרך כלל מסבך עניינים. ההגנה היחידה היא שכולם עושים את זה, מה שאולי נכון, אבל זו מציאות עצובה. אפילו אם המטרות של הארגון נאצלות, כמו מיגור איידס, עבודה בדרכים לא /קופות כאלה היא לא פרודוקטיבית, ובסופו של דבר פוגעת במטרות עצמן ששואפים לתמוך בהן.


אם המטרה של היא לסייע למדינות זרות, צריך לעשות זאת בגלוי ובשקיפות. המימון צריך להיות ישיר, עם ייחוס ברור, ולא מועבר דרך רשתות אפלות. זה חל לא רק על ארגונים לא ממשלתיים, אלא גם על חברות פסאודו-מסחריות, בין אם הן מושפעות מממשלות (כמו בסין) או נהנות מחסות של בעלי הכוח (כמו ברוסיה). זה מאפשר פיקוח וחשבונאות תקינים, ומונע מראית עין של מטרות נסתרות.


בישראל, אנחנו סובלים מאוד מחוסר שקיפות זה. גורמים שונים כמו ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה וסין מתערבים בעניינינו הפנימיים באמצעות מנגנוני מימון מעורפלים אלה, ולעתים קרובות תמכו בארגונים הפועלים באופן פעיל נגד האינטרסים של ישראל. כל גורם משתמש בשיטות שונות כדי להפעיל השפעה, אך התוצאות דומות: חתירה תחת הריבונות הישראלית ויצירת חוסר אמון, הן מבית והן בזירה הבינלאומית. זה נכון בין אם הנושא הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובין אם עניינים פנימיים ישראליים (והמצב דומה עבור הפלסטינים). באופן אירוני, בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, השפעה חיצונית זו משיגה לעתים קרובות את ההפך מכוונותיה המוצהרות, בכך שהיא הופכת את השלום לפחות סביר, לא יותר.


נקודות נוספות:


1. ההשפעה בפועל של השפעה חיצונית על ישראל היא נושא לוויכוח פנימי סוער, ולכן לא אכנס לזה כאן (יש מספיק רשומות אחרות בבלוג הזה בעניין). זוהי סוגיה מורכבת עם טיעונים תקפים משני הצדדים, ובסופו של דבר תלוי בישראל להחליט כיצד לנווט באתגר זה.

2. אני מבין שרבים מאמינים שעצירת סיוע לא שקוף תגרום נזק רב יותר מתועלת. החשש הוא שניתוק המימון עלול לערער את יציבות האזור או להעצים גורמים בעייתיים עוד יותר. עם זאת, אני חושב שכדאי לשקול מחדש עמדה זו, לכל הפחות. התגובות לסוג זה של התערבות רק החמירו עם הזמן, כאשר גורמים חיצוניים נעשים חצופים יותר בניסיונותיהם להשפיע על חברות לא מפותחות ועל הפוליטיקה שלהן.

3. אמנם אני לא מסכים להפסקה מוחלטת ומוחלטת של המימון על ידי USAID, אבל ברור שללא התערבות משמעותית כלשהי, שום דבר לא ישתנה. אנחנו (כולל ישראל, שגרועה עוד יותר בנושא הזה) צריכים למצוא דרכים להגביר את השקיפות והאחריות, ולהבטיח שסיוע חוץ ישמש לתמיכה במטרות המיועדות להם, לא לחתור תחתן. זה עשוי לכלול תקנות מחמירות יותר, פיקוח רב יותר, או אפילו מעבר לצורות ישירות יותר של סיוע. הסטטוס קוו בבירור אינו בר קיימא, ומדינות אחרות צריכות להכיר בכך במקום רק להתלונן על כך.

מחאות נגד חמאס לא מטרידות את העולם

השתיקה מצד מי שמכנים את עצמם פרו-פלסטינים בנוגע למחאות המשמעותיות נגד חמאס ברצועת עזה צפויה לחלוטין. קבוצה זו הפגינה באופן עקבי אדישות לנושא...