התקופה מאז התנ"ך עד לעת החדשה, תקופת הגלות שהתנועה הציונית יצאה כנגד הפסיביות שלה, מוזכרת פחות במגילת העצמאות מהתקופה בין הקונגרס הציוני
לבין השואה, למרות היחס ההפוך בין אורך הזמן.
ההערכות הן שבזמן נפולאיון היו בשתי גדות הירדן רבע מיליון אנשים. מספר היהודים התחיל לעלות מאמצע המאה ה-19 כשב-1860 יש רוב יהודי בירושלים. וכן, עלו גם לפני התנועה הציונית. בגדול היו קרוב לרבע מיליון ממערב לירדן לפני התנועה הציונית.
הנתונים מבטאים עליה מסוימת באוכלוסיה הכללית, האוכלוסייה ממזרח לירדן היא קטנה, אבל לא קפיצה. אפשר לבדוק את הדיווחים הרלוונטיים, הגם שההערכות לפני הרבע האחרון של המאה ה-19 לא ידועות באמינותן.
יש לזכור כי למעשה מדובר במספר נמוך להפליא, בסוף ימי בית שני ישבו בשני הגדות שישה מליון אנשים לערך (כחצי מהם יהודים). אני לא מכיר הרבה מקומות שחוו צניחה כזאת בלי קטסטרופה אקלימית או קריסה לברבריות.
אין ספק שהפלסטינים שאבותיהם יושבים דורות בארץ (אגב, מיעוט) הם בחלקם
צאצאי יהודים שהתאסלמו. הרעיון לגיירם איננו מקורי, בן צבי ובן גוריון,
ניסו ונכשלו כך שלמרות גדולתו נאלץ לוותר.🙁
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה