הבעיה המרכזית של
מר"צ ובמידה רבה גם של העבודה היא פשוטה ועצובה הרבה יותר. מתי בפעם
האחרונה נצפתה תכנית אופרטיבית של מר"צ? איך ניתן לשכנע מצביעים להצביע
למפלגה ששיא היכולת שלה להתחבר למציאות היא להגיד כן ולא (בעת ובעונה אחת)
ליוזמה הערבית? אגב, אני לוקח את העניין המדיני, מכיוון שזה אכן המקרים
הבודדים שמר"צ בכלל ניסתה לכאורה.
כל עוד מר"צ לא תצליח להציג תכנית, היא לא תתפשט מעבר לכמה מנדטים שיש לה היום, שרובם, לא נעים להגיד, מגיעים משטיפת מוח.
מר"צ למשל מציגים את עצמם כמפלגת שמאל בכל
הזדמנות, נעזוב כרגע את השאלה מה התאימות בין הפעולות שלהם לבין ההצגה
שלהם, אבל הם פשוט לא מציעים שום תוכנית בשום נושא - וגם כאשר הם לכאורה
מציגים אחת, היא סותרת את עצמה ברמה הטכנית. האם מישהו שמצביע מר"צ יודע
מה הוא יקבל? הוא יודע בדיוק כמו מי שמצביע לכחלון. ההנחה כי למפלגה שאיננה
מרכז, שמאל במקרה הזה, יש איזושהי תוכנית אופרטיבית שהיא הולכת לממש היא
לכן מופרכת. מר"צ היא לכן אולי דוגמה קיצונית, אבל השאר לא טובות בהרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה