רבי יהודה הנשיא היה רחוק מגלותיות מרחק מזרח ממערב, הוא חי ומת בארץ ישראל וכפי ששמו מרמז היה הדמות החשובה יותר לא רק תורנית אלא גם אזרחית. רבי פעל נגד העברת המרכז לבבל, זאת הייתה אחת הסיבות לכתיבת המשנה.
נכון, המאבק שלו נכשל והמשנה שימשה בסיס לגלות במקום להיות כלי נגדה. עדיין מדובר בניסיון ההיאחזות האחרון כמעט בארץ ישראל שלאחר החורבן. השיוך לגלות הוא עניין שבדיעבד. באותה מידה אפשר לטעון שספר שמואל א' מייצג גלות (או ספר חגי).
אילו רבי היה מצליח לא היינו מדברים על גלות, לפחות לא ארוכה. מציאות הגלות הארוכה היא תוצר של כישלונו. אילו הצליח רבי למנוע את מעבר המרכז לבבל, ייתכן מאוד שבית המקדש השלישי היה קם באמצע המאה הרביעית - הניסיון שהתרחש בפועל כשל בשל העדר תמיכה יהודית מספקת.
הדיבורים על גלות בתקופה בה היה המרכז הרוחני והתרבותי בארץ ישראל? שבה היהודים היו גורם דומיננטי?
בזמן שכמות המתייהדים באימפריה גדול עד כדי סכנת קריסה של הקהילות מעומס!
זו אינה גלות אלא צלה של גלות, זמן בין השמשות. מותו של רבי בלי יורש ברמתו
הוא נקודת המפנה וממנה מתחילה הגלישה ללילה של הגלות. אנחנו אוהבים להאשים
את הרומאים, אבל גלות רומי נבחרה בעיקרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה