אכן יש תהליך אחד לפחות שקרה גם ברפובליקת ויימאר וגם כעת - ניצול של טקסים ממלכתיים למטרות פוליטיות על ידי קציני צבא בכירים.
ברפובליקת וימאר התופעה של ביקורת על קציני צבא לא הייתה קיימת ויש
היסטוריונים שטוענים כי הייתה לכך השפעה שלילית על יציבות המשטר (המסקנות
מכך לימינו - על אחריות הקורא).
אם זה כל כך חשוב לאלוף - שיתפטר. פעילות פוליטית של קציני צבא היא סכנה מוכרת
ונפוצה לדמוקרטיה וקשה מאוד לעצור אותה ברגע שהיא מתחילה (בן גוריון נקט
באמצעים מאוד קיצוניים למניעתה). רוצה לדבר? שירוץ לכנסת, לא מהצבא.
אני אכן רואה דמיון במקרה הנוכחי - בשניהם מדובר בתופעה של ניצול טקסים ממלכתיים למטרות
פוליטיות על ידי קציני צבא בכירים. הנטייה הזאת תרמה לא מעט לאגדת תקיעת
הסכין בגב וסייעה להיטלר לבצע נאפקציה לצבא שטוהר מבעלי עמדות אחרות עוד
שהיה באופוזיציה.
יש לציין כי אמירה שמחלקת ציונים לחלקים בחברה ומגדירה את חלקם כאויב היא פוליטית בהגדרה. זה מה שסגן הרמטכ"ל אמר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה