הטענות שהדמוקרטיה בסכנה מהימין אינן חדשות אולם מה שהתפתח בארבע השנים האחרונות איננו רק התנתקות מהמציאות אלא סכנה הולכת וגוברת. לאופזיציה יש מעט מאוד תפקידים פעילים במשטר דמוקרטי - שני המרכזיים הם הצגת אלטרנטיבה שלטונית וביקורת על הממשלה.
קשה לאתר מישהו מהאופזיציה שחושב שהתפקיד השני בוצע כהלכה ואת קריאות הבוז כלפי המעטים המרהיבים עוז לטעון שמילאו את הראשון קשה לפספס. התוצאה קשה לעיכול - ההסתמכות המוגזמת על המערכת המשפטית שתמלא את התפקידים שנזנחו מתחילה לתת את אותותיה, לציבור אין יותר ספק שמדובר בחריגה קשה מהסמכות, מה שהוא נוטה לפספס הוא שהחריגה נובעת מנטישת תפקיד של אחת הרשויות - הכנסת, נטישה שהאופיזיציה אחראית לה באופן ישיר.
חולשתה הקיצונית של הכנסת לא נובעת מלחץ ממשלתי אלא מהעובדה המביכה שהגורם שאמור להיות בה דומיננטי - האופיזציה - מסרב לבצע את תפקידו. הטענות האופזציניות על חוקים המסכנים את הדמוקטיה רק מדגישות את השאלה - מה אתם עשיתם בנושא - אחרי שמורידים את הצהרות הרהב מקבלים את התשובה הפשוטה: אפס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה