איבוד אמון בפרקליטות

מי שגרם לי לאבד אמון בפרקליטות אלו בכיריה בארבעת החודשים האחרונים - החל מהניסיון הפתטי להפליל את ראש הממשלה בשיבוש הליכי משפט ע"י פרסום הדלפות מצידו מהחומר שפרקליטיו כלל לא לקחו, עבור בחקירה של יועציו בשל הטרדת עד לכאורה במטרה לחסום פרסום לא נוח, מעצר של עד מדינה שהתחרט בשל חוצפתו כביכול, מסירת מידע כוזב על החקירות לפרקליטי החשודים לקראת השימוע, הפגנת בוז מכוון לגבי השימוע וכלה בסגירת תיק בלי חקירה שכמוה כהודאה על ביצוע סיטונאי של הדלפות פליליות.

אני לא נמנה על מעריציו של נתניהו ואשמח לראות אותו הולך הביתה כשברשימת כישלונותיו גם אי הצלחתו לרסן את מערכת האכיפה. אבל זאת לא סיבה לנקותה מאשמה.

מי שלא מבין שהפעילות הפלילית הזאת מבהירה לכל שוטר במדינה שמותר להפר כל חוק בשביל להשיג הרשעה משלה את עצמו. היום זה ראש הממשלה, מחר זה אני ומחרתיים אתה.

 

אני רואה במצב כישלון של נתניהו. לא מדובר בטעות, אלא בהחלטה מודעת לדרוס את החוק. זה לא מקרי לדעתי שכל שלושת התיקים הם בצורה זו או אחרת האשמה באי ציות עיוור לפרקליטות.

 

התנהגות המערכת כלפי אולמרט הייתה בפירוש גבולית, והתלבטתי קשות לפני שתמכתי בה בהנחה שהוכחה כנכונה כי העד אכן חולה סופני. לא הסכמתי אז עם נתניהו, מאותה סיבה למה אני מסכים אתו היום, הדחת ראש ממשלה איננה סיבה לצפצף על החוק. החשש שלי לגבי אולמרט התממש, המערכת הפנימה את התוצאה והזלזול בחוק התגבר. מערכת אכיפת החוק צריכה ריסון, היא מטבעה מערכת דורסנית ושמירתה על מגבולותיה היא קריטית אחרת מקבלים דיקטטורה