האזנתי להרצאה ציוֹנים בתולדות המדע הבדיוני הישראלי של ד"ר עמנואל לוטם, שהייתה ברובה מעניינת אולם בנקודה אחת אני ממש לא מסכים אתו.
הסיבה לאי ההתייחסות לערבים היא מביכה למדי - אין צורך במדע בדיוני בשביל להתייחס לערבים באופן עתידני, היחס של התקשורת הישראלית (בעיקר משמאל, אבל גם מימין) לערבים קשור למציאות בצורה קלושה ביותר ולכן אין צורך במדע בדיוני חברתי בשביל למתוח את הגבולות. למרבה ההפתעה, אפילו הצטרפותה של רע"מ לקואליציה לא הביאה את התקשורת להתחברות למציאות בנושא הזה. השימוש במדע הבדיוני החברתי הוא לרוב למען הצגת נקודה שקשה לבטא אותה באופן פומבי, מה שלא נדרש במצב הנוכחי.
אם מקבלים את התיאוריה הזאת, אפשר לתהות למה יש התייחסות לחרדים שגם היא הרחבה טריוואלית של התקשורת השמאלנית - כמעט תמיד הפחדה מהשתלטות קרובה של החרדים וזריקת רוב (אם לא כל) החילונים לכלא. הסיבה להבדל היא, כרגיל, מביכה - הערבים לא נספרים אפילו בשביל לפחד מהם ולכן הם נעדרים בכלל ולא רק מופיעים לעתים נדירות כמו החרדים.
בסופו של דבר העניינים מסתכמים באותה נקודה - הספרות הספוקלטיבית נמצאת בתיבת התהודה של התקשורת - דבר שניכר מאוד בקשקושים הפרוגרסיביים המושמעים לרוב בכנסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה