אני יודע שזה קצת מוזר לכתוב דבר כזה בשבוע בו העולם מתרכז בפלסטינים עם הכרה של כ-10 מדינות מערביות בפלסטין כמדינה. אבל זה מה המצב. הבעיה שישראל נתקלת בה היא שהעולם בכלל לא מתעניין בפלסטינים הממשיים, שהם אנשים בשר ודם שלמרבה הצער תומכים ברובם באידיאולוגיה רצחנית אלא באיזשהו נאחז באיזשהו אידיאל של הפלסטינים כפרא האציל שהשדים היהודים מתעללים בו. יש הבדל משמעותי בין הבנה שאנחנו מטילים על האחר על השאיפות שלנו לבין ציפייה במצב בו חלק ניכר מהעולם תומך למעשה ברצח עם מסיבות הומינטריות. אדם לא מצפה לצפות במנהיגי מדינות מתנהגים בדומה לילדים בני שלוש הבטוחים שאם הם יכריזו מספיק פעמים שמשהו הוא אמיתי הוא יהפוך לאמת ואם ימציאו תגובה של מישהו אחר היא באמת תהיה התגובה שלו. היה אפשר לצפות שבעידן הנוכחי יטרחו לעדכן את הציבור בשאלה איך הפלסטינים מגיבים, אבל כאמור הם בכלל לא העניין ולכן אף אחד בעולם לא טורח כמעט לתהות כיצד מאמץ שנועד להחליש את חמאס גורם אפילו לרשות הפלסטינית להכריז על ההצלחה הגדולה של ה-7 באוקטובר ועל כך שתמשיך בדרך הזאת. התעניינות בפלסטינים פירושה התעניינות במעשיהם, לא העמדת פנים שעוזרים להם וזאת למרבה הצער, תופעה נדירה ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה