מה קורה כשהסביבה שלך מייחסת לך יכולות על-אנושיות, בעוד שהיא שוללת מאחר כל יכולת בעצם?
הבעיה הזו לא זוכה לדיון לעיתים קרובות בארגונים, כי אף אחד לא רוצה לחשוב עליה. זה עצוב, אבל זה הופך מוזר במיוחד כשזה קורה במישור הקהילה הבינלאומית.
מצד אחד, אנחנו יכולים לראות מאמרים בעיתונים מובילים בעולם שמטילים את האשמה על ישראל על כך שהיא לא מצליחה לעקוף את המאמצים של חמאס להסתתר מאחורי אזרחים. הם מניחים, בלי אפילו לנהל דיון, שזה בהחלט נמצא בתחום היכולות של צה"ל, ולכן אם הסיבה היחידה שישראל לא עושה זאת אזי בהכרח כוונתה להרוג פלסטינים חפים מפשע.
מצד שני, אף אחד לא שואל מה הפלסטינים יכולים לעשות טוב יותר. אנחנו רואים ישות כבוגרת כשהיא ניחנת בסוכנות עצמית, לוקחת אחריות ונשאת באחריותיות. אם חסר לה אחת מהתכונות הללו, אנחנו רואים בה קטין, ואם לא קיימת אצלה אף אחת מהתכונות, היא לא נחשבת לישות אנושית. באופן מפתיע, מהפרספקטיבה של התקשורת הבינלאומית, הפלסטינים חסרים את שלושתן, ולכן מעשיהם חסרי משמעות. מיותר לציין, ההנחה שהיכולת המוסרית של הפלסטינים זהה לזו של כלבים היא שיגעון. גרוע מכך, הנחה זו מאפשרת למנהיגים פלסטינים לאמץ אסטרטגיות כמו רצח עם עצמי בלי שזה ייחשף כמעשה מרושע, הרי אם אין להם יכולת מוסרית, הם לא יכולים להיות מרושעים מלכתחילה, כי לא ניתן לייחס שום מוסריות למעשיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה