אני יכול לסכם את טקס האוסקר במשפט אחד: תנו לציד היהודים להתחיל.
בפעם הראשונה זה שנים רבות, נסבל אספסוף שחסם את הכניסה בעודו שר סיסמאות רצחניות, זמן מספיק כדי לעכב את הטקס.
סיכה, שעליה סמל ידוע שנועד להלל הריגת יהודים, הוצגה בגאווה כסמל שלום. בטקס בו מניעת ניכוס תרבותי הפכה לעדיפות עליונה בשנים האחרונות, אף אחד מהמארגנים לא חשב שזה מספיק בעייתי כדי להתנצל. הטענות שלסמל הזה תהיה משמעות אחרת עבור רצועת עזה מגוחכות מכדי להפריך אותן. אני, למשל, זיהיתי את הסמל של הלינץ' בפחות מדקה, והכיסוי שלו בדם לא מטשטש אותו.
הנאום של יהודי, שניסה להכתיב לכל היהודים איך לחיות, היה מכוער לכל הפחות. סליחה, אבל עד כמה שאני יודע, היהודים לא חיפשו את ההוראות שלו. הנאום דמה, יותר מכל דבר אחר, לווידוי של קומוניסטים המתחננים על חייהם על ידי האשמת חברים אחרים.
לכן המסר של הטקס היה ברור מאוד, לא קריאה לשלום כפי שמארגניו טוענים לשווא, אלא קריאה לחמאס - תמשיכו במלחמה, אנחנו תומכים בכם. קבלת הפנים החמה מצד אויבי ישראל, גם אם לא הזכירו ישירות את הטקס "הטמא", הייתה אמור להבהיר לכל מי שטרח להקשיב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה