אם המשך פעילותו של הארגון תלוי במימון מ- USAID, עד כדי כך שאובדן מימון זה יהיה קטסטרופלי, אז הוא לא באמת NGO עצמאי. שימוש בארגוני פרוקסי הוא תמיד בעייתי. זה מלבה תיאוריות קונספירציה, יוצר חורים שחורים פיננסיים, יכול להוביל לניגודי עניינים (כמו ארה"ב שמממנת גם את ישראל וגם את חמאס), ובדרך כלל מסבך עניינים. ההגנה היחידה היא שכולם עושים את זה, מה שאולי נכון, אבל זו מציאות עצובה. אפילו אם המטרות של הארגון נאצלות, כמו מיגור איידס, עבודה בדרכים לא /קופות כאלה היא לא פרודוקטיבית, ובסופו של דבר פוגעת במטרות עצמן ששואפים לתמוך בהן.
אם המטרה של היא לסייע למדינות זרות, צריך לעשות זאת בגלוי ובשקיפות. המימון צריך להיות ישיר, עם ייחוס ברור, ולא מועבר דרך רשתות אפלות. זה חל לא רק על ארגונים לא ממשלתיים, אלא גם על חברות פסאודו-מסחריות, בין אם הן מושפעות מממשלות (כמו בסין) או נהנות מחסות של בעלי הכוח (כמו ברוסיה). זה מאפשר פיקוח וחשבונאות תקינים, ומונע מראית עין של מטרות נסתרות.
בישראל, אנחנו סובלים מאוד מחוסר שקיפות זה. גורמים שונים כמו ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה וסין מתערבים בעניינינו הפנימיים באמצעות מנגנוני מימון מעורפלים אלה, ולעתים קרובות תמכו בארגונים הפועלים באופן פעיל נגד האינטרסים של ישראל. כל גורם משתמש בשיטות שונות כדי להפעיל השפעה, אך התוצאות דומות: חתירה תחת הריבונות הישראלית ויצירת חוסר אמון, הן מבית והן בזירה הבינלאומית. זה נכון בין אם הנושא הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובין אם עניינים פנימיים ישראליים (והמצב דומה עבור הפלסטינים). באופן אירוני, בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, השפעה חיצונית זו משיגה לעתים קרובות את ההפך מכוונותיה המוצהרות, בכך שהיא הופכת את השלום לפחות סביר, לא יותר.
נקודות נוספות:
1. ההשפעה בפועל של השפעה חיצונית על ישראל היא נושא לוויכוח פנימי סוער, ולכן לא אכנס לזה כאן (יש מספיק רשומות אחרות בבלוג הזה בעניין). זוהי סוגיה מורכבת עם טיעונים תקפים משני הצדדים, ובסופו של דבר תלוי בישראל להחליט כיצד לנווט באתגר זה.
2. אני מבין שרבים מאמינים שעצירת סיוע לא שקוף תגרום נזק רב יותר מתועלת. החשש הוא שניתוק המימון עלול לערער את יציבות האזור או להעצים גורמים בעייתיים עוד יותר. עם זאת, אני חושב שכדאי לשקול מחדש עמדה זו, לכל הפחות. התגובות לסוג זה של התערבות רק החמירו עם הזמן, כאשר גורמים חיצוניים נעשים חצופים יותר בניסיונותיהם להשפיע על חברות לא מפותחות ועל הפוליטיקה שלהן.
3. אמנם אני לא מסכים להפסקה מוחלטת ומוחלטת של המימון על ידי USAID, אבל ברור שללא התערבות משמעותית כלשהי, שום דבר לא ישתנה. אנחנו (כולל ישראל, שגרועה עוד יותר בנושא הזה) צריכים למצוא דרכים להגביר את השקיפות והאחריות, ולהבטיח שסיוע חוץ ישמש לתמיכה במטרות המיועדות להם, לא לחתור תחתן. זה עשוי לכלול תקנות מחמירות יותר, פיקוח רב יותר, או אפילו מעבר לצורות ישירות יותר של סיוע. הסטטוס קוו בבירור אינו בר קיימא, ומדינות אחרות צריכות להכיר בכך במקום רק להתלונן על כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה