הנרקסיזם מכה שנית

אחד הדברים העצובים בקריאה של "פרו פלסטינים" היא שהאנשים הללו מרוכזים בעצמם לחלוטין. זה נשמע מוזר בהתחשב בכך שהאנשים הללו פועלים למען מטרה הגדולה מהם, אבל כל שיחה של יותר ממשפט או שניים מסתכמת באחד מהשניים, או בצרחות היסטוריות שישראל היא מקור הרוע בעולם או בהאשמה למה אני לא מבין שמניעים שלהם טהורים ולא מהלל אותם על תמיכתם במאמצי חמאס (שהם כמובן בטוחים שאינם עוזרים לחמאס). השאלה מה התוצאות של הפעילות נדחית בבוז, אחרי הכל, הם טוענים שאם הם התכוונו לטוב, הרי לא ייתכן שטעו, גישה נקריסיסטית המתעלמת מקיומם של אחרים, למשל חמאס, שחושבים אחרת.

כמעט למותר לציין שזה לא מאפיין הכרחי של תמיכה בפלסטינים, למעשה האנשים הללו בעיקר מרמים את עצמם כשהם טוענים לתמיכה כזאת. זאת כמובן הסיבה למה הם שונאים, אפילו יותר מאשר את ישראל, את המעטים שהפלסטינים באמת מעניינים אותם. הגם שהאחרונים מחזיקים לעתים בעמדות לא חיוביות לרוב כלפי ישראל, הם לפחות בעלי השקפה כלשהי שלא מתבטאת רק בהתפעלות עצמית אינסופית.

למה שנאה היא כל כך בעייתית? התקציב כמשל

אני האזנתי לאחד ביום על התקציב ובעוד אני ממש לא מתלהב בלשון המעטה מהתקציב, הפרק הצליח להרגיז אותי. הכתבים פשוט התרכזו במה שמבטא את שנאתם לממשלה, למשל הם התעלמו מכך שהרוב המוחלט של הכספים הקואליציוניים הוא בתקציב של המשרד לביטחון לאומי ולכן הציגו את העלייה פעמיים. באופן מביך, הדיון החשוב ביותר, על תחזית הצמיחה, פשוט נעלם, אליבא דאחד ביום מתברר שסוכניות הדירוג לא מתעניינות בו.

סוף סוף הבנתי למה הונגריה כל כך מרתקת את השמאל

האזנתי לפרק של חוץ לארץ (של הארץ) על הונגריה וסוף סוף נפל לי האסימון. העיתון שונא שנאת מוות את משטרו של אורבן מכיוון שאורבן מראה שהשיטות בהן השמאל נאחז בקרנות המזבח לא רשומות על שמו של השמאל. התיאור של הונגריה מתאים מאוד למצב בישראל בזמן ממשלת בנט-לפיד, תקשורת מגויסת, בתי משפט צייתנים, ניסיונות להגביל גורמי חוץ לא רצויים ועוד. הונגריה משקפת את פסגת השאיפות של כתבי העיתון למעט בעיה קטנה, השליט איננו מהצד הנכון ולכן ראוי רק לשטנה. התיאור של המצב בהונגריה לא היה מדויק, אבל כידוע, זה פחות חשוב, החשוב הוא איך רואים זאת. על מנת להסיר ספק, אינני נמנה על מעריצי אורבן בשלטון המעטה, עוד הוכחה לכך שהעובדה שמשקרים על מישהו לא הופך אותו לקדוש.