"אמור לי במה אתה מאשים את היהודים, ואומר לך במה אתה אשם"

"אמור לי במה אתה מאשים את היהודים, ואומר לך במה אתה אשם" - וסילי גרוסמן, חיים וגורל

תגובתה של הקהילה הבינלאומית לפעולותיה של ישראל ממחישה באופן מושלם את ההבחנה המצמררת של גרוסמן. נהיה מקובל באופן מזעזע לדרוש שחמאס יתוגמל על מעשיו, אפילו על השימוש בבתי חולים לצרכי לחימה, מעשה שחמאס עצמו מתגאה בו בגלוי. הרעיון המעוות שלפיו ניתן להשיג שלום באמצעות תגמול על כל פשע מלחמה שחמאס מבצע נגד עמו, מחטיפות ועד הרג מכוון של מבקשי סיוע, הוכרז כעת כ"צד הנכון של ההיסטוריה".

כל זה מתרחש פשוט משום שחמאס מאשים את ישראל בפשעיו, וכך מסיט מעצמו את האשמה. איני מצליח להבין כיצד עידוד מלחמה ממושכת והריעו לפשעי מלחמה נתעבים הפך לצורת ביטוי נפוצה של צדקנות ברחבי המערב.

למה הגישה הזו הפכה לכל כך פופולרית? מדובר בשילוב מכוער של אנטישמיות (שמתמקדת הפעם במדינה היהודית ולא ביהודים כפרטים), גזענות (סירוב לראות בפלסטינים בני אדם שנושאים באחריות למעשיהם), ואיתותי מוסריות (שהיא למעשה צורה קיצונית של אנוכיות), התוצאות במציאות פשוט הפכו לבלתי רלוונטיות.

אבל לתוצאות האמיתיות יש משמעות. הן משמעותיות לפלסטינים (למרות שלמי אכפת?) ולישראלים (שכיף לראות אותם סובלים), ולכן התעלמות מהן היא הרסנית באמת.

--

אני מודע לכך שרוב תושבי המערב אינם מבינים לגמרי את התהליך הזה; הם באמת מאמינים שהם נאבקים למען זכויות אדם, אך לא טורחים לשאול את השאלה הבסיסית: מהי התוצאה בפועל? גם התקשורת הבינלאומית וגם הפוליטיקאים שלהם אינם מספקים להם תשובות, וארגונים בינלאומיים גרועים אף יותר — הם מתייחסים לחמאס כאל מקור מוסמך שאין להטיל בו ספק מאז ההפיכה שביצע ב-2007.