אני יכול לדמיין שתמיכה ישראלית נלהבת בהסכם הייתה יכולה
להביא לתוצאה שאיראן הייתה דוחה את ההסכם. אבל בהנחה הסבירה שזאת משימה
בלתי אפשרית (ולו רק מכיוון שהדבר היה גורם לקרע עם תומכי ישראל בארה"ב),
הרי הפעולה המתקבלת על הדעת היחידה היא התנגדות טוטלית. אם ההסכם גרוע -
צריך לעשות כל מה שביכולתו למנוע אותו ולהתנגד בתוקף. אם ההסכם טוב - צריך
לעשות מה שביכולתנו לקדם אותו ולהתנגד בתוקף בשביל שהאיראנים יסכימו לו ולא
ינסו להתחכם. אין שום תרחיש שבו התנגדות פרווה או תמיכה פרווה הייתה
מועילה לישראל.
מה שכמובן מעורר את
השאלה האם הממשלה בישראל לא מתואמת אתם. אני מודה שיותר ויותר אני תוהה
האם לא מדובר בהצגה משותפת שנועדה להציג את ההסכם כהישג איראני.
מה שחסר לי מאוד בכל הפרשנויות שקראתי, הוא השאלה מה האלטרנטיבה לתגובה של
ישראל. זאת אומרת - מי שמאמין בכך שההסכם טוב לישראל צריך להיות הראשון
שיתמוך בתגובה חריפה ביותר של המדינה אליו, אחרי הכל אין דרך אפקטיבית יותר
לדחוף את האיראנים להסכים לו. מי שאיננו מסכים להסכם אמור לתמוך בתגובה
חריפה מכיוון שההסכם גרוע. התוצאה היא שצריך להמליץ לישראל להשתולל ולא
חשוב בכלל מה דעתך על ההסכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה